העיתונאי קלמן ליבסקינד יוצא במתקפה חריפה נגד דובר צה"ל וראש אכ"א, מוטי אלמוז, וטוען כי אלמוז הפך את יחידת דובר צה"ל למשרד יחסי ציבור.

במסגרת טורו המתפרסם באתר 'מעריב און ליין', כתב ליבסקינד: "בואו ניגש ישר לשורה התחתונה: אני לא מאמין למילה שיוצאת מיחידת דובר צה"ל, תחת פיקודו של האלוף מוטי אלמוז. לאף מילה".

לדברי ליבסקינד: "פעם, בעבר הרחוק, דובר צה"ל היה עסוק בעיקר בתיווך של מידע על מה שמתרחש בתוך הצבא – מבצעים, היתקלויות, נפגעים, הרוגים, תאונות – לציבור. אלמוז – שגם אם לא החל בתהליך, ודאי שכלל אותו לדרגת אמנות – הפך את יחידת דובר צה"ל למשרד יחסי ציבור לכל דבר ועניין".

ליבסקינד סבור כי "הוא מייצר ספינים, הוא מוכר סיפורים, הוא מקדם אג'נדות, הוא נלחם ביריבים, ולא מהסס למחוק את מי שמפריעים לנרטיב שלו. שם, כשהוא עובר אל הזירה היחצנית, הוא מאבד אותי. לא סתם מאבד. הוא גורם לי לחשוד בכל מילה שהוא מוציא מהפה שלו, באותה רמה שבה אני חושד ביחצן של תלמה, כשזה מספר לי שאין סלמונלה בקורנפלקס".

"איפה עובר הקו המפריד בין יחצן באזרחות ליחצן במדים?", תוהה ליבסקינד, ומשיב: "במקום שבו נדרשת אמירת האמת. מנכ"ל תנובה יכול לדרוש מהדובר שלו לספר לציבור שאין סיליקון בחלב, גם כשיש. הוא הלקוח שלו. הלקוח של דובר צה"ל זה אני. כאן מתחיל ומסתיים כל הסיפור".

העילה למתקפה של ליבסקינד נגד אלמוז היא התנהלותו של האחרון בכל הנוגע לפיגוע הדריסה שבוצע בארמון הנציב בשבוע שעבר. ליבסקינד סבור שאלמוז ניסה לטייח את מה שקרה שם באמת עם הצוערים שברחו וניסה לצייר את תגובת הלוחמים כהישג.

"זמן קצר אחרי הפיגוע הנורא בארמון הנציב. סרטון האבטחה המזעזע שפורסם הציב את צה"ל במקום לא נוח, בלשון המעטה. אין שום רלוונטיות לשאלה אם צוער אחד או שניים או חמישה בחרו לחתור למגע ולהסתער לכיוון המשאית של המחבל. הסרטון הזה הראה עשרות צוערים חמושים – מי שעוד רגע קט יהיו קצינים ומפקדים של חיילים, שיישאו אליהם את עיניהם – שרואים מולם מפגע משתולל עם משאית, ובוחרים לנוס על נפשם. לרוץ אחורה במקום קדימה. אלה תמונות רעות. אלף לוקשים שינסה למכור דובר צה"ל, לא ישכנעו אותי שהרמטכ"ל גדי איזנקוט לא מרט את שערותיו כשראה אותן", כתב ליבסקינד.

ליבסקינד ציין כי התערבותו של המדריך איתן רונד סיבכו עוד יותר את גרסתו של אלמוז: "רונד, מדריך טיולים שהיה במקום, התראיין זמן קצר אחרי הפיגוע וסיפר כיצד נפגע בעצמו מהמשאית, קם מהדשא, שלף את אקדחו, כיוון לעבר החלון של המחבל ורוקן מחסנית שלמה. הראיון של רונד היה מבחינתו של דובר צה"ל פיגוע הסברתי של ממש. גם משום שהתפקוד שלו כאזרח העצים עוד יותר את השאלות הקשות, שעוררה הבריחה של הצוערים. גם משום שהוא תמה בקול למה אזרח כמוהו צריך לתפעל כמעט לבדו אירוע כזה, כשהוא מוקף ב־300 צוערים של בית הספר לקצינים של צה"ל. גם משום שהוא העלה סברה (שלטעמי, אין לה ידיים ורגליים), שלפיה החיילים נמנעו מלפעול כתוצאה מ"אפקט אלאור אזריה".

לדברי ליבסקינד: "עוד באותו ערב שיגרו אנשיו של אלמוז לכתבים הצבאיים סדרת הודעות, בניסיון למזער את הנזק ככל שניתן. קודם הועברו ממצאי התחקיר הראשוני של  מפקד בה"ד 1, שגילה למרבה השמחה שהיו בכל זאת כמה צוערים שירו. אחר כך ניסה דו"צ לתלות את הבריחה ההמונית בדבריה של אחת הקצינות שקראה לתפוס מחסה ולהתרחק. אחר כך שוגר קטע וידיאו של צוער שמספר שגם הוא ירה, ובהמשך של עוד צוער שהגיש גם עזרה רפואית".

"מי ששמע את האלוף אלמוז למחרת בבוקר אצל אסף ליברמן בגלי צה"ל, היה יכול להבין שהצבא מסמן את האירוע כהישג נפלא. היה תחקיר, התברר שהחיילים רצו, שהחיילים פתחו באש, שהחיילים חתרו למגע. בקיצור, הכל סבבה".

בהמשך הטור הארוך מתאר ליבסקינד גם את עדותה של הקצינה, סגן מאיה פלד שסיפרה כיצד גם היא ירתה לעבר המחבל. ליבסקינד מבהיר בטורו כי פלד תודרכה היטב על ידי דובר צה"ל לפני שנשלחה לדבר למצלמות.

ליבסקינד אף הטיל ספק בעדותה של פלד וכתב: "אגב, אם תסתכלו על המיקום של האוטובוס שממדרגותיו ירתה, מול המיקום של המשאית שבה ישב המחבל, תבינו שמהזווית הזו הסיכוי שהקצינה ראתה את המפגע שבכיוונו ירתה נראה כמעט אפסי".

בסוף דבריו ציין ליבסקינד את דבר הפגישה שנערכה בין אביו של אלאור אזריה לבין מח"ט כפיר, גיא חזות. כשהתבקש להתייחס לדבר הפגישה הכחיש אלמוז את הדברים מכל וכל, הכחשה שהחזיקה יום אחד בלבד, עד הדיווח של עמית סגל שהציג הקלטות מתוך הפגישה.

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2017/01/פיגוע-ארמון-הנציב.mp4]]]