איש התקשורת והאסטרטג, שלמה פילבר, מפרסם היום (ראשון) ניתוח מיוחד של מפת הסקרים העדכנית ומציג "קריאה מודרכת" למגמות העומק הפוליטיות. לפיו, בעוד שהיציבות בין שני הגושים הגדולים נשמרת, בתוך גוש האופוזיציה מתחוללת דרמה פוליטית של ממש.
"כל הסוקרים מסכימים כי אין מעבר קולות בין הגושים כבר הרבה זמן", מבהיר פילבר בפתח דבריו, ומציין כי הוויכוח המקצועי בין הסוקרים מתמקד בעיקר בשאלה מתי התרחש מעבר כזה בעבר וכמה מצביעים החליפו צד.
המפץ השני באופוזיציה: אייזנקוט נוסק
לדברי פילבר, מרכז הכובד של המפה הפוליטית נמצא כעת בתהליך פנימי מרתק בתוך מחנה מתנגדי נתניהו. "המפץ השני שמתרחש בימים אלו בגוש האופוזיציה הוא מרתק", הוא כותב. "אחרי המפץ הראשון של קריסת גנץ ולפיד ב-2024 וכניסת בנט, מתרחש עכשיו 'תיקון'".
במסגרת אותו תיקון, פילבר מזהה נהירה משמעותית של קולות לעברו של חבר הקבינט לשעבר: "מאוכזבי שתי המפלגות הללו (יש עתיד והמחנה הממלכתי) עוברים לאייזנקוט בקצב של מנדט בשבוע לפחות".
הקמה לתחייה של מפלגת העבודה המקורית
פילבר מעריך כי ההתחזקות של אייזנקוט מסמנת את שובו של הזרם המרכזי של השמאל-מרכז הציוני הקלאסי. "אייזנקוט מקים למעשה מחדש את 'מפלגת העבודה' המקורית – שהאחרון שייצג אותה עם תמיכה רחבה היה בוז'י הרצוג ב-2015".
המצביעים הללו, כך לפי הניתוח, נדדו בעשור האחרון בין 'יש עתיד', 'כחול לבן' ו'המחנה הממלכתי', ונראה שבתקופה האחרונה הם מרגישים שאייזנקוט מייצג בצורה הטובה ביותר את 'העבודה של פעם'.
מאיפה מגיעים המנדטים?
בכל הנוגע למעברים בין ימין לשמאל, פילבר מבהיר כי אייזנקוט לא מצליח לגייס תמיכה בקרב קהלים חדשים מהימין הסטנדרטי. "אין כמעט בוחרי ימין חדשים שעוברים לאיזנקוט. אלו שתומכים בו כעת, אלו אותם 3–4 מנדטים שעזבו אחרי הבחירות האחרונות ב-2023 – תחילה לגנץ, אחר כך לבנט ועכשיו לאייזנקוט".
מנגד, פילבר מסביר כיצד גוש הימין שומר על כוחו למרות העזיבה הזו: "במקומם חזרו לגוש הימין 3–4 מנדטים אחרים – בעיקר בוחרי סער, איילת שקד, ליברמן וגנץ – אחרי מבצע עם כלביא".
תגובות