"הכול פשוט הוצאת דיבה על צה"ל ועל מפקדיו"

מתוך מאמר שפרסם הרב זאב קרוב בעלון 'עולם קטן' השבת:

בעקבות מאמרים, כתבות ושיח רחב סביב רוח הצבא בעת האחרונה, נתבקשתי על ידי קצין בדרגה גבוהה לפרסם דברים שכתב. מדובר במי שמכיר היטב את המערכת הצבאית ואת הפיקוד הבכיר, מצוי בהם לפנַי ולפנים ומנהל שיג ושיח רציף עם מפקדים רבים הבאים מבתי מדרש שונים ומגוונים.

ממש בבכי ודמעות אמר לי כי הטענות התרחקו מהמציאות, ועלולות להרוס גם את הצבא וגם לפגוע באנשי אמונה שבצבא – שתמהים על רוחות המלחמה המנשבות מהפרסומים. כמו כן, מדובר במי שאמון על תורת ישראל ועל הרצון "לתקן עולם במלכות שדי", שמסיבותיו הוא לא יכול לפרסם את הדברים בשמו.

המציאות לא תואמת את המצב המתואר

"בעת האחרונה, בקרב הציבור הדתי-לאומי, ישנה תחושה הולכת וגוברת של חוסר אמון בצה"ל, בעיקר במפקדיו הבכירים.

ההרגשה הכללית, ורבים אף אומרים זאת מתוך ידיעה ודאית, היא שישנן מגמות של רצון להמעיט את מידת השפעתם של החיילים הדתיים ולצמצם אותה, מגמות שלרוב מקורן הוא דרג הפיקוד הבכיר. הסיבה העיקרית לכך היא ראיית הניגוד בין השקפת עולמם השמרנית-דתית, המדגישה ערכי אמונה, לאום, משפחה וכו', ובין המגמה הקיימת כיום בצה"ל, מגמה פוסט-מודרניסטית השוללת כל זאת, ורוצה בטשטוש הזהויות וההגדרות הנ"ל. מגמה זו באה לידי ביטוי בעיקר בסדרות החינוך, בהשתלמויות ובכנסים, וכן היא מכתיבה את השיח הכולל, בעיקר בקרב המיועדים לקצונה בדרג הבינוני והבכיר.

מתוך הניגוד בין השקפות העולם נכתבים מאמרים ומועברות שיחות בלשון חריפה ונוקבת על אודות המתרחש בצה"ל בעיני אותם הסוברים כך. שיח זה איננו קיים בשולי הציבור הדתי-לאומי, כי אם בקרב אנשים מרכזיים ובעלי דעה, רבנים ובני ישיבות.

השאלה המרכזית שיש לתת לה מענה היא האם המציאות אכן תואמת את המצב המתואר, או שמא צל ההרים נראה כהרים. האם קיימות מגמות החותרות לקעקע, לכופף ולהמעיט את מידת השפעתם של הדתיים בצבא או שמא הן קיימות בעיני המתבונן, הבוחר לפרש כך את ה"עובדות בשטח", בעוד שהן אינן מצביעות על כך כלל ועיקר.

הבה נבדוק אחדות מהטענות המושמעות חדשים לבקרים.

גילוח זקנים

ובכן, המטרה היחידה של הרמטכ"ל ומפקדיו היא יצירת משמעת בקרב החיילים, והיא באה לידי ביטוי בצורה משמעותית בפקודות הגילוח.

נכון שנעשו טעויות בניסוח הפקודה וביישומה, אך ההשוואות הקשות, ולדעתי ההזויות ממש, לגרמניה הנאצית, תוך פרסום תמונות מזעזעות מתקופת השואה, אינן מתקבלות על הדעת. ה' ישמרנו מהבנה וממחשבה שישנה כוונה זדונית לפגוע בחייל הדתי ולקצץ את זקנו.

נשים בחיל שריון

סוגיה שנכתבו עליה תשובות הלכתית בלשון חריפה ביותר, "חמור יותר מאכילת חזיר" וכו'. לצערי אותם כותבים לא ביררו את העובדות לאשורן. מעולם לא הייתה כוונה שבנות ישרתו יחד עם בנים בטנקים, ואף לא בפלוגה נפרדת בתוך גדוד בנים.

מדובר בדבר אחר לחלוטין, שלא קיימת בו בעיה הלכתית כלשהי, ומפאת בעיות ביטחון שדה לא אפרט (ליודעי דבר – כדוגמת החיילות שאיישו בעבר את מתקני הקשת).

בה"ד 1

בית הספר לקצינים הולך ונהיה שק החבטות של עיתונאים דתיים, ולצערי אף של רבנים. בסוף השבוע התפרסמו ראיונות עם צוערים וקצינים, המתארים את הבה"ד כגדוד קרקל, שבמסגרתו ישנה לינת שטח מעורבת, פעילות קרב מגע שבה מאלצים את הצוערים לנהל קרב מול בנות, וכן "סחיבת פצוע" של בנות.

ובכן, הייתי בבה"ד לפני שבועיים ובדקתי זאת היטב. הכול פשוט הוצאת דיבה על צה"ל ועל מפקדיו. הלכות פשוטות של שמירת הלשון נעלמו מעינינו.

התודעה היהודית

גם בנושא זה, עם כל הקושי האישי שלי לומר זאת, ההחלטה לא נבעה מתוך מגמה של "השלטת הפוסט" בצה"ל. אני יודע זאת בבירור מתוך שיחות רבות עם מפקדים בכירים בצבא.

הרבנות הצבאית אכן נכנסה לתחום החינוכי בנושאים של ערכי הרוח בצה"ל, ערכים בלחימה, ההיבט הלאומי ועוד, בעוד תחום זה שייך בהגדרה לחיל החינוך. ראה הרמטכ"ל לנכון להקים ענף חדש באגף כוח האדם שיכלול בתוכו אנשי רבנות ואנשי חינוך – אגב, בפיקוד סגן אלוף מהרבנות – שתפקידו לאחד את הכוחות וליצור דבר משותף.

לדעתי, מהלך זה בטעות יסודו, אך שוב, נראה בעיניי ובעיני מפקדים שהם חבריי הטובים ורוצים בטובת המערכת הצבאית, שהדבר לא נעשה מתוך מגמה של "פוסט-מודרניזם". זה הכול ותו לא. ההבנות הללו, שזו המציאות בצה"ל, הן מתוך ידע אישי שנובע משנות שירות רבות בקבע ובמילואים, ומשיחות רבות מאוד עם מפקדים דתיים ושאינם כאלו, בכל שדרות הפיקוד.

היכן נעלמה העין הטובה?

אמר לי קצין דתי בכיר בדרגת אל"מ, בן ישיבה: "ישנן נקודות בהירות ונקודות כהות יותר, האופטימיות או הפסימיות בראיית עולמך תלויה בשאלה בין אילו נקודות אתה בוחר להעביר את הקו". ועוד שאל בכאב: "היכן נעלמה העין הטובה? נראה שעיקר מה שלמדנו בבית המדרש לאור תורת הרב קוק יורד לטמיון, פשוט מתהפך לחלוטין".

לסיכום: חברים יקרים ואהובים, שבוודאי חפצים בטובתו ובחיזוקו של צבאנו האהוב, השוקד יומם וליל על ביטחוננו – הניחו נא למפקדים המסורים והנאמנים להמשיך ולעשות את מלאכתם נאמנה. בארגון גדול, ודאי שנופלות טעויות ויש להעיר על כך ולתקנן, אך צה"ל נשאר כפי שהיה בעבר, ולוואי ששאר הארגונים והמוסדות שבמדינתנו ידמו לו".

==

המאמר המלא התפרסם השבת בעלון 'עולם קטן'.