האסון בירושלים.

בבית הספר בו למדו שתיים מתוך ארבע הבנות שנספו אמש (ראשון) בשריפה בביתן בירושלים, התעוררו היום לבוקר לא פשוט, בו חוץ מהתמודדותם האישית של אנשי הצוות עם הטרגדיה הנוראית, היה עליהם גם לנסות לנהל יום לימודים שגרתי עד כמה שניתן.

כבר בשלבים הראשונים של היום, הוציא צוות המורים מהכיתות את הציוד האישי של הבנות, וגם את הכיסאות הריקים, וזאת בכדי שהאובדן לא יהיה מוחשי מדי עבור החברים והחברות. בכניסה לבית הספר הודלקו נרות נשמה והוקם קיר זיכרון כדי לאפשר לתלמידים לבטא את זיכרונותיהם ורגשותיהם ולאפשר להם להיפרד.

על פי הפרסום באתר ynet, הורים בכיתות ג' וה', שבהן למדו שתי האחיות הגדולות, סיפרו כי בנותיהן דרשו לשלום אבי המשפחה ותהו אם הבנות שנספו יקבלו גם הן את תעודות המחצית שמחולקות בקרוב, יחד עם החברות. "הן ממש מתו או רק נפצעו?" שאלה אחת התלמידות.

ראוי לציין כי חלק מההורים בחרו להשאיר הבוקר את ילדיהם בבית מחשש כי יתקשו להתמודד עם האובדן. גורמים מקצועיים מהשירות הפסיכולוגי ביקשו מהם בכל זאת לשלוח אותם לבית הספר.

צוות המורים, ההורים וגם מדריכות מתנועת הנוער שאליה השתייכה המשפחה הונחו לדבר עם הילדים והחניכים על האסון, אך לא לפרט את הנסיבות המדויקות שהביאו למותן של הבנות – וזאת למרות שהדברים פורסמו בהרחבה בכלי התקשורת.

המחנכת של הבת הבכורה, שיצאה לפני כמה חודשים לחופשת לידה, סיפרה כי הילדה הייתה "מלאת שמחת חיים עם קסם של חיוך. היא תמיד ידעה להגיד את המשפט שגורם לכולנו לצחוק. היה בה משהו מאוד רוחני. תמיד מתחברת לקדושה, בתורה ובתפילה. אהבה לרקוד. הצליחה לעשות את התרגילים הכי מסובכים. היא הייתה קסם. היה לה חיוך שהייתי אומרות שהיא ממיסה את כולנו. ילדה נהדרת. המון רגישות לזולת. היה אכפת לה ממי שהיה כואב לו. היא הייתה מיוחדת".

על המשפחה עצמה סיפרה המורה: "האמא הייתה מאוד אכפתית, מאוד מסורה. אמרה כמה פעמים שתעשה הכל בשבילה. זה היה כל החיים שלה. לכן השוק הוא כזה עצום".

שושנה, שבתה לומדת במקום, אמרה: "זו טרגדיה גדולה. קיבלנו מבית הספר סיוע ראשוני כיצד להתמודד עם השאלות של הילדים וננסה לפעול לפי זה".
דידי שבתו הכירה את הבנות: "זו טרגדיה נוראית. כבר אתמול סיפרתי לבתי על מה שקרה. איך מספרים דבר כזה לילדים? פשוט מנסים להנגיש להם את המציאות עד כמה שאפשר. בתי שאלה הרבה שאלות ובכתה. היא מבינה שלא תראה אותן יותר".
אילנה, שגם בתה למדה עם הבנות, סיפרה בכאב: "הן היו ילדות יפות ותמיד נראו מאוד מסודרות ומטופחות עם שמחת חיים גדולה. גם האימא נראתה תמיד מטופחת ומחוייכת. לא היה שום סימן, שום רמז שמעיד על האסון שעומד להגיע".