לא משימתי ולא חברתי: גרעין צריך להיות תורני

תופעה מצויה אך אנושית היא העובדה ש"אין בעל הנס מכיר בניסו". בעל הדבר, הרואה זאת מול עיניו, באופן פלאי הוא לא מכיר בנס העומד לפניו. ואולי התופעה הזאת מצילה אותנו מ"לעוף על עצמינו" ובלשון עדינה, מצילה אותנו מהגאווה.

התכנסנו בשבת שעברה, שבת בראשית, ראשי ומנהלי הגרעינים התורניים של קרן קהילות, לשבת של שיתוף דיון וגיבוש. זו כבר מסורת, ובכל פעם, ואחרי כל מפגש ראשי גרעינים אני חוזר עם אותה ההרגשה שאין אנחנו מכירים בניסנו. עשרות רבות של גרעינים ששלחו את ראשיהם ומנהלים להתדיין ולהתחדש, לשמוע מה מתרחש במקומות אחרים וללמוד, המון ללמוד.

אתה שומע על התמודדויות ומורכבויות, אתה מרגיש את הדופק שעושה מעל ומעבר כדי להתמיד וכדי לרומם, אתה רואה את הבריח התיכון של כולם, מסירות הנפש, הנכונות לוותר על פרטיות ועל נוחיות למען מטרה עליונה, אתה רואה שלא מדובר בצעירים דווקא או מבוגרים דווקא, גם לא רק בגברים או רק בנשים, מדובר בתנועה רחבה, של עשרות ומאות, של אנשים שלוקחים אחריות על מקומותיהם, בשאיפה לשנות ולחזק.

ובכל זאת, מה החידוש?  יש הרבה צורות של קבוצות הפועלים לשינוי ולטובה, מה המיוחד כאן?  נדמה שצריך לשים את הדגש על המנוע של מערכת חשובה זו. יש לתנועה הזו עמוד שדרה אמיתי, הפועל כל הזמן מתוך בית המדרש. זו לא תנועה אידאליסטית, סוג של טרנד חולף, זו תנועה שמתגאה בעמודי התורה שבה. הייצוג המשמעותי של תלמידי חכמים המובילים את הגרעינים, ופועלים מתוך משקפיים של תורה בכל שטחי הפעילות הגרעינית העירונית, היא הנקודה המייחדת, והיא עמוד שדרה איתן ויציב. אפשר להקים "מרכזי משפחה" , "מתנ"ס לפעילות ילדים" ו"סדנאות לנשים", מתוך זוויות ראיה שונות ומגוונות. בכל העולם ישנם מרכזי טיפול ביחיד ובמשפחה, וגרעין תורני הרי לא בא להחליף את אנשי המקצוע בשום תחום, אבל כשגרעין תורני מוציא לפועל תכנית או פעילות, הוא מחפש להביא את הערכים החברתיים והמשפחתיים, הקהילתיים והציבוריים מתוך זווית ראיה של קודש וקירבת אלוקים. גם אם קשה לפרוט זאת כרגע לדוגמאות, זהו שינוי דרמטי, המקרין על כל המכלול.

היו בשבת הזו ראשי ישיבות הסדר, מהוותיקות ומהחדשות, מהגדולות והקטנות, כמצפה רמון וירוחם דימונה ואריאל , חולון וכרמיאל. היו בה רבני שכונות וערים. והם היו דומיננטיים הן בשיח והן בהתייחסותם לדברים עצמם.

לצד אנשי המעשה, ובהשפעתם הברוכה של מנהלים ורכזות קהילה, מתפתח כאן סגנון ייחודי, שצריך לחזק אותו ולהרחיב את השפעתו לטובת כולם. הדרכה של תורה באה להעצים את פעילות העשיה בכל תחומיה, גם במה שנראה רחוק מרוח וקדושה, זה מעצים את הפרט בעבודתו ואת הקבוצה כולה בהצלחתה לפעול ולשנות.

אסור לנו להסתפק בכך שאנו עושים פעילות חברתית של תרבות ורווחה, אין בהכרח חידוש בכך, ואין אנו מוסיפים יותר מכל המוני קבוצות הטוב הקיימות בתוכינו. אתן לכך דוגמא: מבדיקה שעשינו פעם במחלקת המתנדבים של מחלקת הרווחה בכרמיאל ישנם כ-200 אירגוני חסד וסיוע הפועלים בעיר, זה בסנדוויצ'ים לילדים שאין להם, וזה בהקשבה לצרכים של מבוגרים, או נשים בהריון, או סיוע לקשישים. יש אלפי מתנדבים, עם ישראל במיטבו, כולם מוצאים דרך לסייע ולהתנדב. וזה נפלא "אשרי העם שככה לו",  ואם אנחנו נוסיף איזו פעילות ברוח זו נזכה להצטרף לאותם אנשי חסד נפלאים.  אבל האם די בכך?  האם לשם כך נועדנו?  האם אחרי שבאנו מתוך בית המדרש אין לנו מה להוסיף בעומק רעיון הקהילה, החינוך, החסד?

באחת מהישיבות שהיתה לנו פעם עם אנשי אגף בכיר מוסדות תורניים במשרד החינוך, נשאלתי: מדוע שבניין רב קומות בפתח תקווה שעושה פעילות לילדי הבניין לא ייקרא גרעין תורני?   הרבה תשובות לשאלה הזו, הן ברמת השליחות הציבורית, הן בייעוד ועוד. אבל מעבר לכך מניין בא הצורך לעשייה ולפעולה, מהו המניע ומהי תכלית העשיה, לאן אנחנו מכוונים בעשיה שלנו. כאן זה מתחיל וכאן הוא העיקר.

הגרעינים התורניים מביאים את המסר של תורת חיים במובנה הפנימי והעמוק, להביט ולהעצים את מכלול מגוון העשיה מתוך מבט של תורה, כשאנשי תורה, תלמידי חכמים מובילים וממנפים את העשיה והפעילות.

ועוד משהו: בואו לא נתחבא גם לא באופן שיווקי אחרי מסרים שנקלטים אולי טוב יותר אך מחמיצים את העיקר, בלי "גרעינים משימתיים" בלי "גרעינים חברתיים" כאלה יש רבים, הבה נאיר אור של תורה ברמה, נתהדר בהיותנו תורניים דווקא ונשאף להיות ראויים לתואר המרומם והמחייב הזה.

=======

הרב יעקב ידיד הוא ראש ישיבת ההסדר והגרעין התורני בכרמיאל