הנתונים המדאיגים שעשויים לפורר את צה"ל

65% מבני הציונות הדתית סוברים שצה"ל פועל במכוון כנגד החיילים הדתיים המשרתים. עוד עולה מתוצאות הסקר כי רק 13% טוענים כי אין כל מגמה מכוונת נגד השפעה דתית ודתיים בצה"ל. מדובר בנתון מדהים שמחייב את כולנו לעצור ולחשוב כיצד ממשיכים מכאן.
ראשית, יש לדחות את הקולות שנשמעו, פחות מיממה לאחר שהסקר פורסם, שהסקר נועד לשרת אג'נדה מסויימת ושמדובר במהלך קונספירטיבי. עורך הסקר ד"ר עידו ליברמן (חברת "מסקר") הוא סוציולוג שעוסק במשך שנים במחקר שיטתי של תהליכים סוציולוגיים בציבור הדתי. מחקריו המקצועיים מאירים עיניים, לגבי תהליכים במימדים שונים.

התוצאות מדאיגות מאד ומשקפות הלך רוח שנשמע בציבור הדתי – שכעת מתבררים הממדים הגבוהים שלו. כמובן שיש מקום לדון בצורה מדוייקת יותר מהו המסד העובדתי שגרם לתחושה הזו, והאם אכן צביר המקרים שפורסמו לאחרונה אכן משקפים מגמה מכוונת של רדיפת דתיים בצבא. אך עם תחושות קשה להתווכח. תחושות מעצבות עמדות ותהליכים סוציולוגיים של מגזרים בחברה שעלולים להתפתח, חלילה, לממדים נוספים ולדפוסי התנהלות של ניכור.

על כן צריך הציבור בכללו ומנהיגיו, מהמגזר הדתי והכללי, וגם קברניטי מערכת הביטחון, להתייחס אליו בכובד ראש, מתוך אחריות לעתידו של צה"ל ושל החברה הישראלית ולעוצמת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. אני ממליץ שלא להישאר שאננים ולראות בסקר הזה קריאת השכמה, שמחייבת לבחון את התהליך באחריות מלאה בטרם יהיה מאוחר.

צה"ל הוא צבא העם. הוא צבא חובה במדינה דמוקרטית. משימתו היא שמירה על הבטחון והריבונות של המדינה, אולם במשך שנים הוא נתפס גם ככור היתוך תרבותי של הישראליות. על כן הוא נותן את דעתו כל העת לנקודות הממשק של סוגיות 'צבא חברה'. אך טבעי שמופעלים על צה"ל מנופים תרבותיים מכיוונים שונים של מגזרים משרתים מתוך החברה בישראל. מעין הסוגיה התלמודית של "שנים אוחזין בטלית" וכל אחד מהם טוען "כולה שלי".

צה"ל כצבא העם חייב להיות צבא אחד שמכיל בתוכו את כל המגזרים המשרתים ומוצא את הדרך כיצד להוביל את כולם כתף אל כתף לביצוע משימותיו, מבלי שהדבר יהיה על חשבון ויתור של החייל על אמונתו ותפיסת עולמו. לאורך השנים קברניטי הצבא היו קשובים למגמות, מכל הקצוות ונהגו בזהירות רבה ובאיזון מידתי, משום שעל כתפיהם מונחת אחריות גדולה לשלמותו ולאחדותו של צה"ל. פגיעה באחדותו של צה"ל הינה איום קיומי על מדינת ישראל. על כן ברוב המקרים כאשר נוצר המתח הוא לא נבע מיוזמה של הצבא אלא מתוך לחצים ומגמות מחוצה לו מגופים בעלי אג'נדה תרבותית או פוליטית. לאורך השנים נשמר המתח התרבותי בין המגזרים ובין הקצוות ברמה סבירה ובריאה, גם אם פה ושם היו חריגות.

אולם נדמה שבתקופה האחרונה נחצו הגבולות בעיקר עקב קמפיין ה'הדתה', ויצירת מצג שווא קונספירטיבי של מהלך מכוון להשתלטות הדתיים על הצבא, ושל תכתיבים, כביכול, של הדתיים לכלל החיילים. בעוד שהאמת היא שהבולטות של הדתיים בצבא נובעת בעיקר מהיעדרות של מגזרים אחרים בהיקפים שהיו מיוצגים בו בצה"ל. קמפיין ה'הדתה' לא הובל ע"י צה"ל, אלא ע"י אישים וגופים מחוצה לו. אולם באופן בלתי נמנע הקולות הללו גם חילחלו לתוך הצבא.

היו שסברו שקמפיין ה'הדתה' נועד מלכתחילה כמהלך אסטרטגי רחב להרחיק את הדתיים מתוך הצבא, מתוך חשש שהבולטות בצבא עלולה לגרום לשינוי בחברה הישראלית כולה. אם ניתן לשפוט לפי הסקר שהתפרסם כעת – הם אמורים להיות שבעי רצון. אולם מי שנושא באחריות על עתיד צה"ל ובטחון המדינה אמור להסתכל עליו בדאגה. אף אחד לא ירויח מתחושת הנרדפות של חיילים דתיים בצבא כמו מתחושת הנרדפות של אף מגזר אחר בצבא. מי שמכיר את האתגרים הבטחוניים שניצבים לפתחנו ומתורגלים כל העת, כולל בימים הללו, צריך להבין שאסור להתעלם מהתחושה הזו, וצריך לטפל בכך ובהקדם, גם בהסדרה במקום שצריך וגם בשיח הפנים צה"לי,

ובהתנערות משיח ה'הדתה'.
אני מקווה שהמנהיגות האזרחית ביחד עם המנהיגות הצבאית תירתם למשימה – ויפה שעה אחת קודם.

=======

הרב אליעזר שנוולד (אל"מ מיל') הוא ראש ישיבת ההסדר "מאיר הראל" במודיעין ואופקים