פרשת החייל שירה בחברון. האלוף במילואים דן ביטון התארח אמש בתוכנית "הפטריוטים" בהגשת אראל סג"ל בערוץ 20 והתייחס למשפט אלאור אזריה.

ביטון נשאל מדוע החליט להעיד לטובת אזריה והשיב: "אני עושה את זה למען הצבא, אני לא עושה את זה למען אלאור אזריה. אלא למען הצבא, למען חוסנו וחוזקו של צה"ל. יש 7 נקודות שאיתרתי שהצבא לדעתי כשל בהן. ראוי להציג אותן, להציף אותן, גם בבית משפט וגם לציבור".

7 הכשלים של צה"ל

ביטון מנה את אותן שבע הנקודות: "הנקודה הראשונה היא חסיונו של התחקיר המבצעי. התחקיר המבצעי הוא חסוי, יש לזה רעיון שלם שעומד מאחוריו, הוא בעצם מאפשר את הפקת הלקחים בצה"ל, את תהליך הלמידה בצה"ל לאירועים מבצעיים. ברגע שאנחנו מבטלים את חסיונו על ידי זה שאנחנו מדליפים אותו למי שאנחנו מדליפים אותו, אנחנו מונעים את יכולת הלמידה האמיתית המבצעית של צה"ל".

קלמן ליבסקינד ציין: "צריך להגיד שהעניין הזה הוא לא סתם עניין וולונטרי, חוק השיפוט הצבאי אוסר להדליף החוצה תחקירים" וסג"ל הוסיף: "וצריך לומר שכבר אחרי יומיים הודלף התחקיר גם ליוסי יהושוע וגם לרוני דניאל וצריך לומר בדרך שגם התחקיר נעשה בלי חייל".

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2016/08/דן-ביטון-הפטריוטים.mp4]]]

(מתוך שידורי ערוץ 20)

"זה הדבר השני", אמר אל"מ ביטון ועבר לנקודה הבאה: "איך אפשר לעשות תחקיר בלי השחקן המרכזי שהוא אלאור אזריה? כלומר, יושבים מפקדיו וחבריו, דנים באירוע כשהוא לא שם. זה משהו שבאמת לא יעלה על הדעת, מבחינה מקצועית. הנקודה השלישית היא הגיבוי שצריך לתת ללוחמים בזירה מבצעית נתונה, לקבל החלטות לאור תמונת מצב שהם מבינים אותה, לא אנשי התקשורת מבינים אותה, לא פרשנים כאלה ואחרים, אלא כפי שהם מבינים אותה מזווית ראייתם ולנוכח כל מה שהם שמעו. במקרה שלנו, הוא שמע, אחרי שהוא הגיע לשם ופינה את חברו הפצוע, שמע זעקות, צעקות 'הוא חי, הוא חי, הוא חי, שמישהו יעשה משהו', וזה נשמע בבירור, ולכן הוא פעל.

גם אם הוא זיהה תנודה קלה ביותר, יד או ראש, קרי המחבל מסוגל לייצר עוד פיגוע, עוד חגורת נפץ שהוא יכול להפעיל אותה, חובתו לפעול.

בעצם יש שני מרכיבים: מוטיבציה ויכולת. מוטיבציה – אין חולק שלמחבל הזה הייתה מוטיבציה לפגוע בחיילים ועובדה הוא פצע כבר אחד. על ה'יכולת' אנחנו חלוקים, האם הייתה לו יכולת לפגוע ביתר הלוחמים או לא".  "כלומר, אתה לא מקבל את העובדה שמהרגע הראשון, מדובר צה"ל, עבור ברמטכ"ל וכלה בשר הביטחון, קבעו 'המעשה הזה לא יהודי, לא מוסרי, לא ראוי…'?

כלומר, לרגע אחד לא נתנו את האפשרות שאכן הוא פעל, גם אם טעה, מתוך ראייה מבצעית?", שאל סג"ל. ביטון: "הם אומרים 'אנחנו עשינו תחקיר מבצעי ועל בסיס זה החלטנו'. אז קודם כל, על בסיס תחקיר מבצעי מפיקים לקחים. אם אנחנו רוצים לחפש אשמים זו חקירה, אנחנו צריכים להפעיל חקירה. כל מה שכל אחד אומר צריך להיבחן אך ורק דרך זווית ראייתו, מחשבתו ותמונת המצב של אלאור אזריה בלבד. אם הוא חש בסכנה הוא צריך לבצע את הירי ואם הוא לא חש בסכנה זה עניין אחר. לכן, ההחלטה שלו לפעול, אם אכן הוא חש בסכנה הזו, היא פעולה לגיטימית".

דין אלאור כדין המח"ט ישראל שומר

הנקודה הבאה על פי ביטון היא צדק: "אני אתן פה שני סיפורים: ישראל שומר ירד מרכבו, זרקו עליו אבן, התחיל לרדוף אחרי אותו אחד שזרק עליו אבן. אותו מחבל שזרק את האבן כבר לא סיכן אותו, לא הייתה סכנה וודאית לשומר, לא הייתה סכנה פוטנציאלית לשומר, ובכל זאת הוא רדף אחריו, הוא ירה בו בגבו שלושה כדורים. לכן אני אומר מהם המבחנים של הוראות הפתיחה באש: סכנה וודאית וסכנה פוטנציאלית. שומר לא עמד לא בסכנה וודאית ולא בסכנה פוטנציאלית וביצע את מה שביצע. אלאור אזריה לא היה בסכנה וודאית אבל היה בסכנה פוטנציאלית. כיוון שכך, מקרהו של אלאור אזריה פחות חמור ממקרה שומר. כל שאני טוען: עשו צדק, גזרה שווה. דין אזריה כדין שומר (…). יותר מזה, אלאור אזריה הוא חייל בן 19. בשבילו, זירה מבצעית אפשר שזו הזירה הראשונה שהוא ראה בחייו. שומר הוא איש ותיק, אלוף משנה, מנוסה כבר, ממנו היינו דורשים יותר(…)".

"הדבר הבא שמאד מפריע ואי אפשר לעבור עליו בשתיקה: הרמטכ"ל דיבר על אתוס של כנופיות ואני מדבר על אתוס של 'מפקדים בורחים מאחריות'. מה שאנחנו רואים זה ברדק שלם. כולם עומדים בקבוצה, כל פיגוע נוסף שהיה קורה בזירה הזו היה קוטל מספר רב של חיילים ואזרחים. 'זירה לא מפוקדת', ככה נקראת זירה שכזאת (…). ואז אתה אומר 'תגידו, תעשו מה שאתם רוצים עם אלאור אזריה, אבל מה עם המפקדים? איפה האחריות שלהם?' ".

שנתיים טובחים פה יהודים

"נושא הבא, הקשר: שנתיים טובחים פה יהודים. בתל אביב, רעננה, הרצליה, ירושלים, בחברון, בכל מקום. שנתיים! תפקיד הצבא ומערכות הביטחון להגן עלינו. ועכשיו נמצא הפתרון: אלאור אזריה. אותי זה משגע. דבר שני, יש הקשר לכל הפעולה הזאת. לקחת את אלאור אזריה עם אזיקים על הידיים מול כל בית ישראל, לי כקצין בכיר זה הפריע".

"הנקודה האחרונה היא שאני מזהה פה רדיפה אחרי אלאור אזריה: זה מתחיל מהרגע הראשון בהודעת דובר צה"ל, שבהודעת דובר צה"ל הוא נוטש אותו, הוא גומר אותו, הוא מאשים אותו. משם הרדיפה נמשכת. אז את עניין האזיקים אפשר לקבל שהם מציקים או לא, לי הם הציקו, אבל יותר מזה הציק לי הגיוס של הפרקליט הבכיר. זה מאד הפריע לי שהמערכת הצבאית לוקחת את עורך הדין והוא עורך דין מצוין, אני מכיר אותו…לגייס את עורך הדין הזה, להחזיק אותו, העלות העצומה שלו, יש פה מסר של רדיפה ולי זה חורה!".

בהמשך הדיון אמר ביטון כי הוא אינו חושש להביע את דעתו וזוכה לחיזוקים מצד קולגות. כשנשאל מדוע קולם לא נשמע בציבור או האם הם מפחדים השיב: "אני לא שואל אם הם מפחדים או לא". סג"ל הזכיר לביטון כי אמר שהיה נתון ללחצים שלא להעיד ואמר: "פנו אלי והעבירו אלי מסרים. אני לא נכנס לשמות אבל פנו אלי והעבירו אלי מסרים".