בעקבות כמה וכמה מקרים שפורסמו באחרונה אודות מקרים בהם נשים נשואות נוצלו כביכול בידי מנהיגי כתות למיניהם על מנת לחטוא בחטאים חמורים חשוב לבחון את הדברים על פי מוסר התורה.

 ונתחיל מדוגמא שיכולה להבהיר את העניין כולו. נתאר לעצמנו מפקד בצבא שמנצל את הסמכות שניתנה בידיו ואומר לחייל: "צא למסע הרג לך תהרוג כמה אנשים חפים מפשע" והחייל בתמימותו נשמע לפקודה שהמפקד הטיל עליו ויוצא למסע הרג חלילה. היעלה על הדעת שלאחר מכן החייל יוכל לפטור את עצמו ממשפט, בטענה שהוא עשה כדברי המפקד והוא נוצל בידי בעל סמכות?

נחדד יותר את הדוגמא, ומה אם המפקד יאמר לחייל קח את הנשק ותירה לעצמך ברגל או בכל מקום אחר, היעלה על הדעת שהחייל יפגע בעצמו ויאשים אך ורק את המפקד?!

ראוי להבהיר ולומר כמובן שמפקד שנתן הוראה כזאת לחייל ראוי להיענש בכל חומרת הדין אולם אי אפשר מאידך לפטור את החייל בלא כלום ולומר שהוא היה אנוס והוא נוצל בידי מפקדו.

אין שליח לדבר עבירה

בלשון חז"ל הדברים מובהרים היטב והכלל בהלכה הוא, אין שליח לדבר עבירה. כלומר שליח שנשלח לבצע עבירה אינו יכול לפטור את עצמו בטענה נשלחתי לעשות את העבירה ולא יכולתי לסרב. שכן התביעה כלפי האדם היא שהוא יהיה אחראי על מעשיו וידע להבחין בין טוב ובין רע וידע שהוא עצמו מצווה על ידי הבורא לבלתי עשות רע ועל כן כהוא ניצב בפני דברי הרב ודברי התלמיד כמובן שהוא מחוייב לשמוע לדברי הרב והיינו לדברי הבורא. כפי שנלמד מהפסוק – איש אימו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו – אמרו חכמים אתה ואביך מצווים בכבודי – לומר שאם אמר לו אביו חלל את השבת או עשה עבירה כזאת וכזאת אסור לבן לשמוע לאביו ואסור לו לעשות את עבירה ובאם עשה כן הקולר תלוי גם בצוארו.

מוסר מערבי קלוקל

מדוע אם כן המשפט המערבי ממהר להאשים בעבירות חמורות אך ורק צד אחד והוא קובע נחרצות שיש כאן צד מנצל וצד מנוצל שהוא פטור מהכל?

הסיבה לכך היא פשוטה – המוסר המערבי לא בודק את מוסריות המעשה, לדידו לאשת איש מותר לנאוף ולחטוא. אין למוסר המערבי בעיה עם תאווה המביאה לניאוף וכמובן שהוא אינו מכיר בסמכות הבורא שציווה את האדם בציווי הזה. ומה אם בכל זאת קורה מקרה בו אדם חטא בניאוף ומצפונו מציק לו ואינו נותן לו מנוח? כאן בה המוסר המערבי ומוסיף חטא על פשע, במקום לעודד את האדם להכיר בחטא שנעשה ועל ידי כך לעשות תשובה, הוא מייצר מפלצת ובה הוא תולה את כל חטאי האדם. על ידי כך הוא מנסה לעזור לאדם להתמודד עם החטא. כלומר לא האדם חטא אלא הייתה כאן מפלצת שהיא גרמה לו לחטוא, היא ניצלה אותו והיא אנסה אותו והוא לא צריך יותר לדאוג.

למותר לציין שהדרך הזאת לא רק שהיא אינה עוזרת אלא היא אף יכולה להחריף את המצב של האדם שחטא, באשר מצפונו של האדם ונשמתו זועקת ומתחרטת ומצפה לעשות תשובה ואילו המוסר מהערבי הקלוקל חונק את המצפון שבבא העת יתפרץ באופן חמור הרבה יותר

רבנים, אל תלכו שבי אחר המוסר המזויף הזה!

ומכאן גם יוצאת קריאה לרבנים שיצאו בשצף קצף כנגד ברלנד ושיינברג (וכך ראוי) בעודם מביעים חמלה כלפי הנשים שחטאו. ולא היא! הגם שיש מקום להתחשב באותם נשים אך מכל מקום ראוי לזעוק על החטא שנעשה כאן. ראוי להתריע ולהודיע בשער בת רבים שכאשר מאן דהוא עומד בפני ציות למנהיג כת שמצווה אותו לחטוא, אל מול ציווי הבורא, אל לו לאדם להעלות על דעתו לשמוע למנהיג הכת והוא חייב לזכור את דברי הבורא ואת ציוויו ובכך הוא לא יבוא לידי חטא. זוהי הדרכת התורה וזוהי הדרך הנכונה לתשובה הכרת בחטא כשלב ראשון לתיקון העיוות שנעשה וכפתח לשלבים הבאים לקראת תשובה שלמה ולקראת הימנעות מחטא כזה בכל מקום בעתיד.

==

הרב ארז שחר הוא רב קהילת 'אחים ורעים' בפ"ת.