החיילת נדרשה למאמץ פיזי חריג והוכרה כנכה

החיילת נדרשה למאמץ פיזי רב בטירונות והוכרה כנכה.

החיילת שהתגייסה ליחידת לחילוץ נפגעים מרעידות אדמה, החלה לחוש בכאבי גב חריפים, לאחר טירונות קשה וקורס בה גררה והעמיסה על גבה משקלים של עד 100 קילוגרם.

לאחר שהכאבים בגבה ובגפיה לא חלפו, היא הועברה לתפקיד פקידה פלוגתית, אך בשל הימצאותה בשטח,  נמנע ממנה להגיע לטיפולים שקבעו רופאיה, ומצבה המשיך להתדרדר.  לבסוף שוחררה החיילת בשל מצבה הרפואי, אך מאז, היא סובלת מכאבים עזים ומהקרנות לגפיה.

החיילת הגישה בקשה לקצין התגמולים במשרד הביטחון, להכיר בה כנכה עקב שירותה הצבאי, אך בקשתה נדחתה, בהסבר עקרוני שאין כל קשר רפואי מוכח בין הרמת משאות כבדים להתפתחות כאבי גב.

פעילות פיזית אינטנסיבית

בתביעה אותה הגיש עו"ד יואב אלמגור נטען, כי הצעירה התגייסה לצבא בפרופיל 97, והוצבה בטירונות רובאי 03 במחנה זיקים. הטירונות אופיינה במאמץ פיזי קשה, לרבות מסעות ממושכים, סדרות שטח, מטווחים ושמירות, תוך נשיאת ציוד במשקל כבד.

לאחר הטירונות המשיכה החיילת לקורס מש"קיות חילוץ והצלה, שכלל לימוד שימוש בציוד ובכלים כבדים במיוחד, לרבות גנרטור במשקל כ-100 ק"ג, מסורי דיסק לחיתוך בטון במשקל של 10 ק"ג, פטישי קונגו במשקל כ-10 ק"ג ועוד. מעבר לכך, הקורס כלל גם מד"סים, מסעות, שמירות ועוד.

לקראת סוף הטירונות החלה הצעירה לחוש לראשונה בחייה כאבי גב, שאותם ייחסה אז לפעילות הפיזית האינטנסיבית במהלך הטירונות. שבוע לאחר שהתחילה את קורס המש"קיות, ויממה לאחר מד"ס קשה ושעתיים של שמירה ופטרול עם ציוד כבד, גברו כאבי הגב של החיילת, והיא הפכה למוגבלת בתנועותיה.

אך חרף כאביה ומצבה, נדרשה הצעירה לבצע שמירת פטרול במשך כשעתיים, כשעל גופה אפוד מלא בציוד כבד, קסדה ונשק. מאותו שלב הכאבים החלו לתקוף אותה לטענתה באופן יומיומי, ולהם נוספו כאבים באגן ובירך ימין.

בשל תלונותיה לרופא הגדוד, הופנתה הצעירה ל"ביקור רופא", קיבלה זריקה וחזרה לבסיס, אך לאור הימשכות הכאבים הופנתה למיון בית החולים "אסף הרופא". לאחר מכן, לבקשתה ולבקשת הוריה, הופנתה לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, וסופחה לר"מ 2.

בבית החולים "סורוקה" עברה הצעירה סדרת בדיקות וקיבלה טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה, ובסיום הבדיקות המליץ לה הרופא לחזור לשירות – תוך הגבלת פעילות והמשך קבלת טיפולים.

לפיכך הועברה החיילת לתפקיד פקידה פלוגתית בגדוד קרבי, במסגרתו נדרשה לשהייה ממושכת בשטח – ועל כן, נמנע ממנה לקבל את הטיפולים הרפואיים שעליהם המליץ לה הרופא, ואשר להם נזדקקה. כתוצאה מכך, הכאבים בגב ובירך התחזקו.

בהמשך הועברה החיילת מהגדוד לתפקידים אחרים בבסיסים שונים בארץ, ונאלצה לנסוע נסיעות ארוכות משום שלא יכולה היתה לישון בבסיס עקב מצבה הרפואי. אורתופד של היחידה החליט בסופו של דבר כי החיילת אינה מקבלת את הטיפולים שהיא צריכה, ולכן היא סופחה בחזרה לר"מ 2 בבית חולים סורוקה, עד למועד שחרורה מהשירות.

לדברי עו"ד אלמגור, המשקלים הכבדים שאותם נאלצה החיילת לשאת במהלך הטירונות ובקורס שעברה, בתנוחות שונות וקשות ולעיתים אף לא טבעיות, הם אלה שגרמו לכאבים שמהם החלה לסבול לראשונה. זאת, לדבריו, לצד העיכובים בטיפול הנדרש בה והיעדר התייחסות מספקת של המערכת הצבאית למצבה – תוך אי מתן פטור מלא או חלקי מהשירות – אשר תרמו להתדרדרות נוספת במצבה.

"המערערת סובלת עד היום מבעיות בגב ובמותן, עם הקרנות לרגל ימין וכאבים בירך ובברך המגבילים את תנועותיה", טוען עו"ד אלמגור. "היא מתקשה בהליכה, בעמידה ובישיבה ממושכת, גם בכיפוף ברך ימין, וסובלת מכאבים חזקים יומיומיים הפוגעים בתפקודה ובאיכות חייה, עד כדי הזדקקות למשככי כאבים".

עוד טען עו"ד אלמגור, כי כל תכניות הצעירה לאחר השירות הצבאי השתנו עקב מצבה הרפואי, הגורם לה קושי פיזי ונפשי ניכר. לפיכך, הגישה הצעירה בקשה לקצין התגמולים לקבלת תגמולים לאור מצבה, וצירפה לבקשתה חוות דעת מומחה, של ד"ר אייל הלר.

בחוות דעתו קבע ד"ר הלר כי הוא רואה "קשר ישיר בין המאמצים הניכרים שאותם ביצעה החיילת במסגרת מסלול ההכשרה בכלל, ובאירוע שהיה כרוך בסחיבה ובהרמת גנרטור בפרט, לבין מצבה הרפואי העכשווי". עוד ציין המומחה, כי אינו סבור שיש כל עדות לכאבי גב בטרם השירות: "שהרי לא קיימת כל היסטוריה רפואית רלוונטית, או תלונה בעברה של הצעירה על כאבי גב".

קצין התגמולים דחה את בקשת הצעירה לקבלת תגמולים

אלא שקצין התגמולים במשרד הביטחון דחה את בקשת הצעירה לתגמולים, בהסתמכו על חוות דעת שניתנה לו על ידי ד"ר א. ששון, אשר טען, כי אין ב-15 השנה האחרונות ולו מאמר אחד בספרות הרפואית התומך בתזה, לפיה הרמת משאות כבדים משפיעה על בריאות הגב.

לאור זאת הגישה הצעירה ערעור, באמצעות עו"ד אלמגור לבית משפט השלום בבאר שבע. בדיון שהתקיים לאחרונה קבעה כבוד השופטת (בדימוס) טהר שחף, היושבת בהרכב הערעורים על החלטות קצין התגמולים – כי עדותה של הצעירה מהימנה ואמינה, וכי ברור כי היא נחשפה במהלך שירותה הצבאי למעמסים חריגים.

"גם אם לא נמצא מקור הכאבים אשר מהם סובלת המערערת, וגם אם האסכולה הרפואית כיום לא קושרת בין כאבי גב להרמת משא, הרי שלא ניתנה ראיה נוגדת לטענות המערערת, על אודות המאמצים המיוחדים שלהם נדרשה", קבעה כבוד השופטת (בדימוס) טהר שחף. "יש להכיר בקשר מסוים, גם אם מינימלי, של החמרה בין התנאים שבהם שירתה המערערת, המאמצים והעומסים שלהם נדרשה, לבין הליקוי שבה – שאותו אנו מעריכים בשליש".

השופטת ציינה עוד כי המערערת גויסה לצה"ל כשהיא בריאה לחלוטין, הוצבה בטירונות ובקורס שיש בהם ייחוד של קושי פיזי, והחלה לסבול מיד לאחר גיוסה מכאבי גב, אשר בגינם, בסופו של דבר, שוחררה מוקדם יותר מהשירות.

לאור כל זאת קיבלה כבוד השופטת (בדימוס) טהר שחף, את טענות עו"ד אלמגור, באופן חלקי, וקבעה כי יש להכיר באחריות משרד הביטחון למצבה הרפואי של הצעירה, בשיעור של שליש, בעוד שיתר שני השלישים אינם תלויים באחריותו של המשרד. עוד נקבע, כי הדיון לגבי שיעור נכותה של הצעירה יובא בפני ועדה רפואית, וכי משרד הביטחון יישא בהוצאות המשפט של הצעירה, בסך 5000 שקלים, בתוספת ריבית והצמדה.