שאלה

ילמדנו רבינו מה ההבדל לכאורה בין גיור רפורמי לגיור של הרבנות שניהם אינם מחייבים לקבלת עול מצוות ובשניהם האנשים נשארים גויים לכל דבר.

תשובה

כתב הרמב"ם בהלכות איסו"ב פי"ג הי"ז וז"ל, גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצוות וענשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקתו ואפילו חזר ועבד כו"מ הרי הוא כישראל מומר שקדושיו קדושין, ע"כ.

הרי שביאר לנו הרמב"ם שגם בלא הודעת מצוות וקבלתן על ידי הגר, כל שהמילה והטבילה נעשית בפני ג' הדיוטות, הגם שאינן מומחין ואינם דיינים הרי שיצא מכלל הגוים ונחשב לגר וכישראל שקידושיו קדושין, אלא שברור שאותם ג' הדיוטות הם כמו שכתב הכסף משנה (בהט"ו) שקבלו אותם הדיוטות שאינם ב"ד, דהיינו שהם אנשים פשוטים והמונים, אך אינם פסולים מכל סיבה, שכשרים להעיד, ואם היו מוסמכים ומומחים היו גם כשרים לדון בדעלמא דוק מינה, שאם ג' ההדיוטות הללו נמצא בהם איזה פסול הפוסל לעדות או לדון, שאינם שומרי מצוות או מחללים שבת וכיוצא, אין במה שעשו ממש וזהו ההבדל בין 'הגיור' הרפורמי הנעשה על ידי אנשים שהם אינם רשאים להעשות אפילו ב"ד של הדיוטות לענין זה, לבין בתי דינים של הרבנות, שאפילו אם תחשיבם כהדיוטות הרי שמה שעשו עשוי ואם מל וטבל בפניהם הרי הוא גר.

ומה ששאל ודימה הבתי דינים הללו לשל הרבנות לפי שאינם מחייבים לקבלת מצוות, דברי שקר והבל נאמרו כאן, לפי שקבלת המצוות היא ההצהרה בפיו שמקבל על עצמו כל המצוות הנובעות מגיורו, ואת זה אין בית דין בעולם בין של הרבנות ובין בית דין אחר שמחוייב להלכה ולשולחן ערוך, שאינו עושה את קבלת המצוות ואמנם גם אם היה נכון הדבר הרי בדיעבד לא מעכב וכמש"ל, אלא שהשואל מתכווין שאינם מחייבים לקיום תורה ומצוות כלומר, שהם מגיירים במילה וטבילה והצהרה לקבלת מצוות אך אינם מבררים או אינם מקפידים להיות בטוחים בוודאות שהמתגייר ישמור המצוות, כי השואלים בטעותם מבינים שקבלת מצוות היא התחייבות לקיום מצוות, וזו טעות, כי כבר כתב מרן הרב עוזיאל בתשובה במשפטי עוזיאל (ח"ז סי' כ') "מותר ומצוה לקבל גיורים כאלה אע"פ שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות", וכדאי הוא גאון ישראל לסמוך עליו.

נשאלת השאלה אם הדבר כן. אז מה ההבדל באמת בין גיורי הרבנות לבין גיורי הרפורמים, חוץ מההבדל הנ"ל שאלו פסולים ואלו כשרים לדון? התשובה היא כך, ראשית ההצהרה בפני בית דין שמקבל המצוות על עצמו, בהצטרף עם המילה והטבילה, נקרא שקבל המצוות, שהרי הסבירו לו והוא מבין שלהיכנס ליהדות פירושו שיחולו עליו כל ההתחיבויות כולל השכר והעונש החלים על כל יהודי באשר הוא, וזו כוונת קבלת המצוות לרוב הפוסקים. שנית, גם בתי הדין של הרבנות או שאר בתי הדין הפרטיים, ויהיו המקלים ביותר, לעולם אינם מקבלים את מי שברור שאחרי הגיור  מתכוין הוא להמשיך לחיות חיי גויות, שדומה למי שטובל ושרץ בידו. ולכן האמירה שבשניהם הם נשארים גויים לכל דבר, הוא שקר והשמצה בעלמא. הם מגיירים רק כאשר הם בטוחים שיהיה שינוי באורח חייו של המתגייר בערך מעשיו הראשונים (לשון הפוסקים). שלישית, וזהו עיקר ויסוד גדול בהלכה בענין הגיור "הכל כפי ראות בית הדין" (ב"י סי' רס"ח) כלומר, ההלכה נתנה לדיין שיקול דעת רחב. לקבל או לרחק, (אלא לפי הצורך ולפי הענין) וזו ההחלטה שלהם ואינם מחוייבים לכללי גיור קבועים.

ולכן בשעת הדחק דכדיעבד דמי כשרוב הבאים להתגייר הם "זרע ישראל" ולא גוים גמורים יכול בית הדין לקבל גרים מכל מיני סיבות מה גם, שקבלת המצוות בעיקרה אינה כי אם לכתחילה ולמצוה מן המובחר ומדרבנן, ואינה מעכבת (הרדב"ז).

אין זו היריעה הנכונה והמתאימה לבאר ולנמק את כל מה שכתבתי, וכפי שידוע במקומות אחרים הרחבתי והבאתי ראיות ברורות לכל הנ"ל. מה שכן עצם הנוסח המוצג בשאלה, המשווה בתי דין של רבנים ותלמידי חכמים ראויים לגיור רפורמי, מראה על דעה מוקדמת, בורות וקנטרנות, כי "המחמיר בגיור מקל בהתבוללות", וההחמרה לעת כזאת היא היא המתדלקת את הרפורמים למיניהם, וכך קרה וקורה ברחבי העולם כי דחיית הבאים להתגייר לפריחת הקהילות הרפורמיות, וכבר אמר הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל במשאו שנשא: ש"אם תחמירו יותר מדי יבואו הרפורמים". ועיין היטב ברמב"ם בהלכות ממרים פ"ב ה"ד, ע"ש.