כתב 'ישראל היום', דרור אידר, קורא לעיתונאי ואיש התקשורת אראל סג"ל שלא להכנע ללחצים הקוראים לו להתנצל בעקבות דבריו בתכנית נגד חברת הכנסת סתיו שפיר, תוך כדי שהוא חובש על ראשו פאה המדמה אותו לשפיר עצמה.

תחת הכותרת "אל תתנצל, אראל", כתב אידר: "אודה על האמת: לא אהבתי את אופן הירידה הזה על ח"כ סתיו שפיר. עדיין, ההתייחסות הייתה לטקסט מסוים שכתבה. מותר להגחיכו. כל עוד אתה מתייחס לטקסט וממנו לנושא הטקסט. הפריע לי שחלק מהנוכחים לא קרא את מאמרה בטרם צחקו. ועדיין זה בגבולות הסאטירה. ההגחכה באה על רקע ההבניה התקשורתית של שפיר כ"הדבר הבא" בשמאל הישראלי. ודו"ק: הייתה פה סאטירה ולא אקטואליה המתחפשת לסאטירה (בעניין זה הפאה שימשה מסמן הכרחי של המעבר מחדשות לסאטירה, ואין זו הפעם הראשונה בתכנית). ועוד לא דיברנו בטיפול המרושע וחסר המעצורים של תכניות השמאל התקשורתי דרך קבע בנשות ימין. לטעמי החלק השני של דברי ארי שמאי בעניין ח"כ איילת נחמיאס-ורבין היה מיותר וגם הצחוק חסר המעצורים של החבורה באולפן (קובי אריאלי צודק בכלל שטבע: צחוק באולפן, בכי בבית). דווקא פה היה נכון לעצור בעד האמירה ולומר "עד פה". בקיצור, לא משהו".

לאחר מכן מתייחס אידר לדברים שכתב תומר פרסיקו לפיהם סג"ל עבר את הגבול וכתב: "כמות ההתחסדות שהאיש הזה מייצר מרתיעה אותי. אבל לא רק התחסדות יש פה אלא צביעות, מפני שלא שמענו את קולו בפרשת ענת ברקו. שם בפירוש לא הייתה סאטירה, אלא תכנית חדשות ואקטואליה ("המטה המרכזי" בערוץ 10). ולא ירדו על טקסט שלה (הלוואי שהיו דנים בטקסט שלה) אלא פשוט, שמעון שיפר כינה אותה "בהמה". והמקלדת של פרסיקו (ודומיו) לא הוציאה אפילו פיפס".

בסוף דבריו כתב אידר: "כתבתי לאראל סגל: אל תתנצל. כל מי שבא אליך בטענות שאל אותו שאלה פשוטה: היכן היית שעה ששפכו את דמה את ח"כ ד"ר ענת ברקו בשידור חי?".

צפו בחיקוי של סג"ל את סתיו שפיר (מתוך תכנית 'הפטריוטים' בערוץ 20)

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2016/03/שפיר.mp4]]]