הסרטון שפרסמה חברת 'באמונה', המזלזל בציבור המזרחי, הביא איתו גלים של ביקורות. לשמחתי, הרבה מהביקורת הגיע דווקא מהציבור הדתי לאומי שהוקיע את הסרטון הזה וכעס על היוצרים שהוציאו שם רע, ולא מייצג, למגזר. מי שמנסה לבקר את כלל הציבור הדתי לאומי על בסיס הסרטון הזניח הזה איננו איש אמת. ובכל זאת, סרטון זה הוא אכן דוגמא, גם אם קיצונית, לחסרונות שמגזריות יכולה להביא.

למגזריות יש הרבה יתרונות: האפשרות להתאחד סביב רעיונות מסוימים, דרישה מאנשי המגזר למצוינות חסרת פשרות, השקעה בהצלחתו ודאגה לצרכיו, וקידום אידאולוגיה בצורה מסודרת (גם כלפי הרשויות).

אך המגזריות היא גם הרסנית מאוד. אדם מגזרי חי בבועה. הוא מזלזל בכל מי שמחוץ לבועה זלזול עמוק. במקרה ה"טוב", אדם מגזרי מנסה להחזיר את כל אלו שלא חלק מהמגזר בתשובה, "לדרך הישרה", במקום להקשיב למה שיש להם להציע. במקרה הרע הוא פשוט מזלזל בהם בפומבי, מתנשא עליהם, ומעליב אותם.

מלבד הזלזול באחר, גם בהחלטות מדיניות, יש מתח מובנה אצל אדם מגזרי בין הדאגה למגזר שלו לבין הדאגה לכלל ישראל. קל מאוד להתעלם מהבעיה ולטעון "מה שטוב למגזר טוב לעם ישראל", אך עצם האמירה הזאת היא בעייתית. כדוגמא פשוטה: מי שמבקש להעביר כספים לצרכים מגזריים עושה זאת על חשבון צרכים "נייטראליים", שמטיבים על כלל עם ישראל בצורה שווה.

כל הדברים האלו נכונים לכלל המגזרים, ולא רק למגזר הדתי לאומי. אך אני, כאדם דתי וציוני, מרגיש קרבה מיוחדת דווקא למגזר הדתי לאומי.

לפני שש שנים, עליתי לארץ מקנדה, שם גדלתי. עזבתי קריירה מבטיחה, משפחה, ואת כל העולם שאני מכיר כדי לבוא ולהצטרף לעם ישראל בארצו ולהיות חלק מתחייתו. כשהגעתי לארץ וראו שאני גם דתי וגם לאומי, אמרו לי כולם: "אתה שייך למגזר הדתי-לאומי". אך לא למגזר מסוים ביקשתי להצטרף אלא לעם ישראל, ומכיוון שקיים מתח בין השתייכות מגזרית להשתייכות לאומית, אינני רוצה להיות חלק מאף מגזר.

ולכן, אמנם אני דתי, מאמין בה' ומשתדל לשמור על מסורת אבותיי, ויום אחד מקווה להעביר אותה הלאה לדור הבא, אך אני לא יכול להגדיר את עצמי כ"דתי לאומי".

אומנם אני גם לאומי, ציוני ברמ"ח איבריי, ומוכן לוותר על המון למען עם ישראל, אך אני לא יכול להגדיר את עצמי כ"דתי לאומי".

אינני יכול להגדיר את עצמי כחלק ממגזר, כי ההשתייכות הראשונית שלי, והחשובה ביותר, היא השתייכות לכלל ישראל. ההשתייכות שלי לאברג'יל מקריית גת איננה פחות גדולה מההשתייכות שלי להרשקוביץ שגר ביישוב בבנימין. וגם אם מכל המגזרים במדינת ישראל אין מגזר שאני יותר מעריך מאשר המגזר הדתי לאומי- מגזר שמצטיין בכל כך הרבה תחומים – בכל זאת, אינני יכול להחשיב את עצמי כחלק ממנו.

כמי ששואף להיות מתלמידיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, יש לי על מי לסמוך. גם הוא לא היה חלק מהמגזר הדתי לאומי. גם הוא לא היה אישיות מגזרית. כל תורתו כולה מדברת על השתייכות לכלל ישראל כולו, ובלי זלזול במי שאינו דומה אליך. קשה לי להאמין שהמורה הגדול של המגזר הדתי לאומי היה משתייך בעצמו למגזר הזה, או לכל מגזר אחר, על חשבון נאמנות לאומית טהורה.

בחו"ל גדלתי בקהילות יהודיות שכללו דתיים, מסורתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים. בבית הספר שלי למדו אנשים שאכלו חמץ בפסח ליד אנשים ששמרו על כלל ההלכות, ועם מגוון אנשים באמצע כולל אלו שהגיעו רק "פעם ב" לתפילה בבוקר. כולנו היינו חברים, ולא היה הבדל ביננו. במקום מגזריות הומוגנית, בנינו קהילה מגוונת. הלוואי והיינו יכולים לבנות עולם דומה ברמה הלאומית כאן במדינת ישראל.
עלינו כל אחד לשאוף להיות יהודים טובים, העושים מה שטוב לפי הבנתנו את המציאות, ובלי הגדרות מיותרות, ולהגיד שמגזר היחיד שיש לנו, הוא עם ישראל בכללותו.

עו"ד דן אילוז הינו יועץ אסטרטגי בתחום האסטרטגיה הפוליטית וקשרי ממשל.