אתמול התפרסמה ידיעה בכמה אתרי תקשורת חרדים ודתיים ובה נאמר: "הרב ציון בוארון, מבכירי הדיינים והפוסקים הספרדים, מפרסם פסק הלכה חריף הקובע כי מי שמשתמש בקלנועית בשבת אין לצרפו למניין ולהעלותו לתורה".

מכיון שמדובר במיחזור תקשורתי של דבריו שפורסמו בסיון תשע"ד (לפני שנה וחצי) בבטאון העולמי של יהדות לוב, ומכיון שהדברים מכוונים נגד מכון 'צומת' שפיתח סידור שבתי זה, ומכיון שהרב בוארון לא טרח – ואף סירב וכדלהלן – להיפגש עמי להבהרת הנושא (ומתוך דבריו ניכר שאיננו בקיא בענין), ומכיון שהפרסום דהיום מכתיר את הנושא כ'פסק הלכה חריף' – לפיכך אנקוט אף אנכי בלשון חריפה ומתרעמת.

סידור השבת לנכים ומוגבלים נולד ביוזמתו של הרש"ז אוירבך זצ"ל ובתמיכת הגר"ש ישראלי זצ"ל. במסמך יש הסבר שאנחנו ממציאים לרבנים להבהיר מה טיבו של היתר זה אנו מפרטים את הרקע ההלכתי, ואת הרבנים שהתירו לאנשים אשר שאלום, כמו הרבנים עובדיה יוסף, מרדכי אליהו, חיים-דוד הלוי, אברהם שפירא ויהושע נויבירט כולם זצ"ל, ומבין החיים עמנו נזכיר את הרבנים יעקב אריאל, דב ליאור, משה שטרנבוך, זלמן-נחמיה גולדברג ועוד החפצים בעילום שמם.

הנקודה העיקרית של ההיתר הוא קביעה הלכתית שיש להתייחס לנכים ולמוגבלים כמו לחולה "המצטער כל גופו". הדברים נאמרו בפירוש לא רק לתפילה אלא גם לשמחה משפחתית ולעונג שבת. הרב בוארון יכול שלא להסכים להנחה בסיסית זו, אך הוא אינו יכול לפסול 'רבנים בכירים' אשר דוגלים בפסיקה הלכתית מתחשבת זו, ולהפנות אליה עורף.

כאשר פורסמו דברי הרב בוארון בשעתו תמהתי במכתבי אליו מער"ח תמוז תשע"ד כיצד דיין איננו שומע את הצד השני? פגישה שנקבעה לא יצאה אל הפועל מסיבות אישיות של הרב, והוא סירב לקבוע פגישה חליפית. מכתבו אלי (כ' תמוז תשע"ד) נימק שהוא מעדיף "שלא להיפגש אישית משום שחששתי מויכוח מיותר שאינני חפץ בו, ויכוח שלא היה משנה מאומה בעמדה זו או אחרת. ועכ"פ אני מבקש סליחתו במאד (=על ביטול הפגישה)".

למען האמת, תחושתי היא כי הרב בוארון נגרר אחר ידידו ואיש בריתו הראשל"צ הרב שלמה עמאר שפרסם כדברים הללו שנתיים קודם לכן, בתשע"ב, וגם הוא סירב להיפגש לקבלת הסבר על מהות ההתקן ומי הרבנים שהתירו.

אין לי בעיה עם מדיניות הלכתית מחמירה, כפי שמשתקף מהפסיקה שפורסמה בתקשורת, למניעת התדרדרות בצביון השבת. אך בעיני זו איננה תואמת את הפסיקה הספרדית המסורתית, המתחשבת והמצרפת למנין ומעלה לתורה גם חילוניים הפוקדים את בתי הכנסת, גם צופי טלוויזיה בשבת וגם נוסעים במכוניותיהם (אך חלילה לא ב'קלנועית' על פי ההלכה ה'ציונית-המתחשבת').

והערת סיום: אציע ל'רבנים בכירים' לגווניהם לא לשלוף מדי מהר את נשק ההחרמה (אי צירוף למנין) המתמסמס והולך לנוכח גזירות דומות על מחזיקי 'סמרטפון', על בעליהן של חובשות-פאה ואולי בקרוב גם מי שלא נזקק לבד"צ מסוים…