כאשר כוחות צה"ל מארבע חטיבות - ובהן חטיבת גולני, חטיבת גבעתי, החטיבה הרב מימדית וחטיבה 7 - חצו בסוף השבוע האחרון את נהר הליטני והחלו לטפס במעלה רכס הבופור, זו הייתה למעשה סיומה של התוכנית שהוכנה מבעוד מועד להשתלט על הרכסים הגבוהים הצופים על עמק העיון מצפון למטולה.
כל מי שמבקר בעיירה הצפונית מטולה לא יכול שלא להבחין ברכס האימתני הזה, במצודת הבופור המתנשאת לגובה של אלף מטרים, וממנה למשלטים - למעשה כל המרחבים הדרום מזרחיים במרחב לבנון.
חיזבאללה עשה בשנים האחרונות פעולות רבות כדי לבסס את עצמו במרחב הגבוה הזה: בנה מתחמים וערי מקלט שדרכם הוא יוכל לנהל את המערכה, ביצר אותם והכין יכולת קרקעית ואווירית כדי לפגוע עד כמה שניתן ביישובי הצפון.
במלחמת לבנון השנייה לפני 20 שנה לא חזר צה"ל למבצר הבופור מתוך שיקולים שלו, אך הפעם - עם תחילתו של המבצע שתוכנן מראש - הכוונה הייתה להגיע לשליטה למרחבים הללו, הן כדי למנוע ירי תלול מסלול לעבר שטח ישראל, הן למנוע את הנ"ט והן כדי לחסל ולהשמיד עד כמה שניתן את חטיבת באדר - החטיבה של חיזבאללה היושבת מהמרחב הזה ועד ביירות.
כיבושו של מוצב הבופור אינו רק השתלטות מבצעית, אלא גם השתלטות סמלית - ואכן שטח זה בא לידי ביטוי משמעותי. ביממה האחרונה עוד ועוד כלי תקשורת בלבנון מדווחים על הימצאותו של צה"ל במצודה הזאת וברכס הזה, ומדברים שצה"ל בדרכו יותר צפונה.
במלחמת לבנון הראשונה נפלו עשרות לוחמים בקרבות על הגזרה הזו, והפעם הכוחות מספרים שהם נתקלו בשלושה מחבלים - שחוסלו בקרב קצר. כל יום שעובר מביא לחיסולם של עוד מחבלים - קרוב ל-900 כבר חוסלו רק מאז תחילת הפסקת האש, מעל 8 אלף מחבלים חוסלו מאז תחילתה של מבצע "שאגת הארי", חיזבאללה ספג מעל 10 אלף פצועים ובכל יום שעובר נגרע כוחו גם בלוחמיו-מחבליו וגם בחימושים ובתחמושת.
בצה"ל משמידים כל יום ויום עוד בתים, עוד מתקנים, ועוד תשתיות של החיזבאללה. גם עם צה"ל בסופו של דבר ייסוג מלבנון אחרי החלטה כזו או אחרת של האמריקנים, לחיזבאללה יהיה קשה לשקם את כל הפעילות הזאת - ולכן ישנה חשיבות גדולה הן למבצע לכיבושו של הבופור והן להמשך הפעילות במרחב.
צה"ל בבופור זה לא רק סמליות של דגל ישראל ודגל חטיבת גולני - זאת אמירה ש"יכול נוכל לה", כלשון פרשת השבוע.
תגובות