כתיבת ביקורת על ספר מתח בלשי היא מלאכה מורכבת כשלעצמה, אך היא מורכבת שבעתיים כאשר מדובר בספר שתחילתו וסופו תכנית טלוויזיה וסדנת כתיבה, השוזר לאורכו רמזים מתודולוגיים על בניית עלילת מתח, ובליבו — מתמטיקה טהורה. לא פחות. ולא יותר. רציחות יש בו גם כן, אך אלה מתחוללות ללא טיפת דם, ללא ירי ואף ללא סכין.
את המהות המתמטית של הספר ניתן לזהות כבר בספרי פרקיו: במקום מספרים טבעיים שלמים כגון 1, 2, 3, הפרקים ממוספרים באמצעות שורשים, חזקות, נעלמים ומשוואות — כמו הכרזה שקטה על כוונותיו של המחבר.
אשר קרביץ. מחבר הספר.צילום: ללא קרדיטכתיבת ביקורת מפורטת על ספר שכזה מבלי לחשוף את עלילתו היא אתגר של ממש. עם זאת, ניתן לציין כי כמקובל בספרות הבלשית, מציג הספר מספר זירות רצח — ובכל אחת מהן מופיע ריבוע קסם מתמטי.
את החקירה מובילה ניינה, גיבורת הספר ועומדת בראש הצח"מ, המנסה לרקום את הקשרים בין הזירות, הממצאים והריבועים בסיועו של דמות משנה — מרצה למתמטיקה. הפשר המלא של הריבועים ותפקידם בפתרון הפשע יישמר, בינתיים, בתחום הסודי.
ריבועי קסם
את הספר כתב קרביץ, דלת"ש ובוגר קרית נוער, שזיקתו ליהדות ולמקורותיה ניכרת היטב בין דפיו. הספר הראשון שהביאו לידיעת הקהל הרחב היה "הכלב היהודי", אולם לא היה זה ספרו הראשון בפועל. ספר הביכורים שלו, כך מסתבר, נקרא "ריבוע קסם" ועוסק אף הוא, על פי גב העטיפה, בזירות רצח שבהן מתגלים ריבועי קסם — אלא שהוא מתרחש ביפו, בעוד שהספר הנוכחי, "רצח בחצר", מתרחש כולו בירושלים.
מבלי שקראתי את ספר הביכורים, קשה שלא לשער כי "רצח בחצר" הוא עיבוד ומיזוג מחודש של אותה יצירה ראשונה — ושאלת שמו, כאשר אף אחת מהרציחות אינה מתרחשת בחצר, נותרת פתוחה ואולי זו עוד חידה מהספר. אם כי, העובדה ששם הספר פלינדרומי בהחלט קשורה בעלילה.
בספר עצמו מביע הסופר המהולל אריק רבש"צ, המנחה סדנת כתיבה, עמדה ביקורתית שנדמה כי קרביץ מכוון אותה כלפי עצמו: "תראה, אני מסכים איתך שיש פה חומר לספר. אפילו לספר סביר. הבעיה היא שהסיפור הזה מאוד מורכב — ואפילו זו לשון המעטה. לא הייתי ממליץ לקחת עלילה כל כך נפתלת ומסובכת כחומר לספר ביכורים. רצוי שהספר הראשון יהיה הרבה יותר צנוע ופשוט".
במילים אלה, בסרקזם עדין ובהומור עצמי נדיר, מודה קרביץ במרומז כי בעברו כתב אמנם ספר ביכורים מעין זה, אך כעת, ממרום ניסיונו הספרותי, הוא מרשה לעצמו להציב לקוראיו יצירה מורכבת ורב-שכבתית. הספר אכן מצריך קשב מרוכז, ובמיוחד בפרקים הראשונים שבהם מופיעה דמות חדשה כמעט בכל פרק — ואולם השפה, הלשון והסגנון עוברים בצורה חלקה וקלילה להפליא.
ברא ספר בצלמו וכדמותו
הספר עשוי, בכל מובן, בצלמו וכדמותו של קרביץ. אם בכל אחד מספריו הקודמים שיקף היבט אחד מעיסוקיו המגוונים, הרי שכאן הצליח לרתך את שלל תחביביו ועולמות תוכנו ליצירה אחת בשלה. הספר אף זרוע ברמיזות ואזכורים לדמויות מספריו הקודמים — כמעין חשבון ביניים של יצירה. את דמותו של המחבר ניתן לזהות בגיבוריו השונים: חוקר משטרה לשעבר, חידונאי, צלם, קוסם, מורה ומרצה למתמטיקה ופיזיקה, וסופר מצליח. ידענותו של קרביץ באמנות, בספרות, במתמטיקה, בזואולוגיה, במונחים רפואיים ובהיסטוריה מוסיפה עוד שכבה של עומק ועושר לכל אורך הקריאה.
האנטי גיבור כ-AI
אחד המרכיבים הבולטים ביצירה, ואולי הנוגע ביותר ללב, הוא "הגיבור הסמוי" — הבדידות. מבלי לחשוף פרטי עלילה, חלק מהדמויות המרכזיות פועלות ממניע של בדידות עמוקה. אחת מהן אף מוצאת לה בן-שיח בדמות בוט בינה מלאכותית — "אנטי גיבור" מסוג חדש, שמהווה עבורה חבר, יועץ ומכתיב מחשבות, ומאפשר לה להפיג את תחושת הניכור. גם ההקדשה שבפתיחת הספר, פנייתו של קרביץ לאלוקים על כך שלא ברא מזור לבודדים, נוגעת עמוק ומעניקה לספר ממד אנושי שאינו מסתפק בבידור.
על אף שהספר נוגע בנושאים כבדי-משקל — רצח, בדידות ומתמטיקה — הוא אינו מרגיש כבד לרגע. גם מי שאינו חובב ספרי בילוש, אינו נמשך במיוחד למתמטיקה, ואף מכיר מקרוב את תחושת הבדידות, ימצא בו נגישות ועניין. הספר מעשיר את קוראיו בידע כללי, מתמטי והיסטורי, ועושה זאת בצורה זורמת ובלתי כבדה. לשונו הקלילה, הומור חד, שנינות, ציניות מחושבת ועיניות סגנונית — כולם ביחד מרכיבים את חותמו המיוחד של קרביץ כסופר. כך שמי שאוהב עלילה מחוכמת וחכמה מחד, אך שוטפת וקריאה מאידך, מובטח לו שיהנה.
תגובות