במהלך הלווייתו קורעת הלב של רס״ן (במיל׳) איתמר ספיר, שנפל בקרב בגבול הצפון, עלתה רעייתו רואי להספיד אותו. מול מאות מלווים דומעים, היא חשפה מכתב אישי ומצמרר שכתב לה איתמר לפני שנים – עוד בתחילת מסלולו הצבאי ביחידת מגלן.
במכתב, שנכתב זמן רב לפני המלחמה הנוכחית, תיאר איתמר בנבואה מדהימה כיצד הוא מדמיין את הרגע שבו ישוב מ"מלחמת הצפון הראשונה".
רואי סיפרה כי איתמר נהג לכתוב ללא הפסקה – בזמן לחימה, במחברות, על פתקים ובטלפון – ושמר הכול. לדבריה, כבר אז היה ברור עד כמה תחושת השליחות, הציונות והמחויבות העמוקה להגנה על המדינה היו חלק בלתי נפרד מאישיותו וממי שהיה.
במכתב המצמרר, שהפך לצוואתו הרוחנית, כתב איתמר: ״יבוא יום שאני אוריד את הנעליים האלה. זה כנראה כבר לא יהיה פה, זה יהיה בבית שלנו. אבל זה לא יהיה סתם להוריד נעליים. אני אחזור ממלחמת הצפון הראשונה. ביום שאחזור אני כנראה אנצור בתוכי מחשבות על חברים שאינם, על לוחמים ומפקדים שהכרתי וכבר אינם. אני אחשוב איך כבר בחייהם היו סימנים מקדימים למסירות הנפש שלהם. איך נפלו הטובים שבטובים".
איתמר הוסיף במכתב המצמרר והמרגש: "אני אחשוב על איזה מדהים זה שלחמתי בצבא הישראלי אחרי גלות ארוכה כל כך. אני אחשוב על המדינה המיוחדת שיש לנו. אני אחשוב כמה גיבורים יש במדינה הזאת, ואדע שתמיד כשנצטרך, יהיו לנו האנשים האלה. אנחנו זוכרים בשביל להמשיך. זוכרים בשביל לגדול. זוכרים ושמחים למרות העצב. כי המתים שלנו הם לא סיפור מהעבר, הם הסיבה לחיים שלנו היום. וכשאני אוריד את הנעליים אחרי המלחמה, אז אולי אצליח להבין קצת יותר מה צריך לעשות בשביל להיות כמוהם, בשביל ראוי לעקידה שלהם״.
בסיום דבריה אמרה רואי בכאב על איתמר ז"ל: "אתה לא היית גיבור, אתה היית האיש שלי. ואתה לא רצית להיות גיבור. לא אהבת שאומרים על אנשים שהם גיבורים".
תגובות