בעוד הכותרות הפוליטיות עסוקות בחיבורים ובסקרים, מתחת לרדאר התרחש השבוע אירוע שעשוי לשנות את גורל רשימת המרכז-ימין של נפתלי בנט. ההחלטה של ראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, לחבור דווקא לגדי איזנקוט – ולא לבנט כפי שהיה צפוי במשך חודשים ארוכים – היא מכה אנושה עבור ראש הממשלה לשעבר, ולא רק ברמה התדמיתית.
במשך תקופה ארוכה היה ברור לכל העוסקים במלאכה שכהן הוא ה"ביטחוניסט" של בנט. הוא היה אמור להיות הדמות שתעניק למפלגה את משקל הנגד המבצעי והניסיון שכה חסר לה. ההחלטה שלו לחתוך ברגע האחרון לכיוון איזנקוט היא לא פחות מהבעת אי-אמון פומבית בדרך של בנט או ביכולת שלו להנהיג.
המשבצת הביטחונית נותרה ריקה
המכה של בנט היא כפולה. ראשית, הוא נותר כרגע ללא דמות ביטחונית בכירה ברשימה. במציאות הישראלית, בטח לאחר אירועי השנה האחרונה, מפלגה שחפצה בשלטון לא יכולה להרשות לעצמה להגיע לקלפי ללא "מר ביטחון" לצידה. יורם כהן היה אמור לשבת בדיוק על המשבצת הזו, וכעת בנט יתקשה מאוד למצוא דמות בסדר גודל כזה שתסכים להצטרף אליו.
שנית, הבעיה מחריפה לנוכח האיחוד עם יאיר לפיד. בתוך המבנה המורכב של הרשימה המשותפת, לפיד לא צפוי להעניק מקום ריאלי ומשמעותי ל"ביטחוניסט" ימני נוסף שיאפיל על דמויות קיימות או ימשוך את הרשימה ימינה מדי לטעמו. בנט, שבנה על כהן כעוגן ימני-ביטחוני בתוך השותפות הזו, מוצא את עצמו בעמדת נחיתות מול לפיד ומול הבוחרים שמחפשים דמות ביטחונית שמרנית.
הניסיון שלא הגיע
מעבר לדרגות ולתארים, יורם כהן היה אמור להביא איתו למפלגה של בנט דבר אחד קריטי: תחושת ניסיון. לבנט יש סביבו חבורה של אנשים טובים, מוכשרים וצעירים, אך הם נתפסים כחסרי ניסיון של ממש בניהול מערכות גדולות וקבלת החלטות הרות גורל ברמה הלאומית.
כהן היה אמור להיות המבוגר האחראי, זה שנוכחותו בחדר מקרינה יציבות וקור רוח. בלעדיו, הרשימה של בנט נראית צעירה מדי, אולי אפילו בוסרית מדי, מול האתגרים שעל הפרק. כשהקולות הימניים יחפשו בית, הם עלולים להירתע מרשימה שאין בה דמות ביטחונית ותיקה ומנוסה.
בנט אולי ינסה לשדר עסקים כרגיל, אבל הוויתור של יורם כהן עליו לטובת איזנקוט הוא תמרור אזהרה בוהק. אם בנט לא יצליח לשלוף שפן ביטחוני מהכובע בזמן הקרוב, הוא עלול לגלות שביום הבוחר, הציבור יעדיף את הניסיון המוכח על פני הבטחות לשינוי שאין מאחוריהן משקל סגולי ביטחוני.
תגובות