הסרט הראשון שלי – חורחה גורביץ' על "בדרך אל חתולים"

"הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי" הוא פרויקט קולנועי של סרוגים בה נראיין בכל פעם במאי על הרגע שבו החלום הופך למעשה. מאחורי כל סרט ישראלי עומדים במאים ובמאיות שהעזו לצעוד את הצעד הראשון – וכאן הם משתפים בכנות על המסע הזה, על התשוקה, ועל המחיר שכרוך בהגשמת חלום.

הסרט הראשון שלך - על מה הוא ואיך הוא נולד?

לפני הסרט "בדרך אל החתולים" ביימתי כעשרה סרטים קצרים ודרמות, כמה מהם צולמו בפילם 35 מ"מ. היה לי תסריט אחר שרציתי לביים בתור פיצ'ר ראשון. תסריטאי יהודי ארגנטינאי ידוע, חורחה גולדנברג, שצפה בסרטי הקצר עטור הפרסים "המקלחת", הסכים לקבל ממני שליש מהשכר שלו כי התלהב מאוד מרעיון שהבאתי לו שהתבסס על סיפור מותו של אבי והנסיעה שלי לארגנטינה. גולדנברג כתב בין היתר, שלושה תסריטים שהפכו לסרטים, באחד כיכבו דניאל די לואיס, ואחר מ'רצלו מסטרויאני, ובשלישי ג'ולי כריסטי. לתדהמתי לא קיבלתי תמיכה מקרן הקולנוע הישראלי וקיללתי אותם על זה: "שחקנים ויוצרים ענקים אהבו את התסריטים הקודמים שלו ואתם אומרים לא????"

במקביל הטראומה הזאת, השגתי מימון לרכישת הזכויות של הספר המופתי "בדרך אל החתולים" מאת יהושע קנז וגם לתשלום ראשוני של 7000 דולר עבור כתיבת תסריט. עד אז כבר ביימתי עבור הג'וינט, האגודה לתכנון ופיתוח שירותים למען הזקן, שבעה דרמות שהגיבורים שלהן היו בני ובנות הגיל השלישי, בעצם התמחיתי בנושא ועשייה זו סיפקה את ההשקעה הראשונית שלהם לפיתוח הפרויקט.

קנז שצפה ואהב את הסרטים קצרים שלי, אמר לי "חורחה, אני מוכר לך את זכויות הספר בכמה שיותר תמורה שאני יכול לקבל עליו, אבל בעצם אני מוכר לך מגרש, תרגיש חופשי לבנות עליו את "הבית" שלך, את היצירה שלך". זאת הייתה ברכת דרך נפלאה. פניתי לשבעה תסריטאים, ביקשתי שיקראו את הספר ויציגו לי את החזון שלהם כיצד לעבד אותו לסרט. אמרתי להם שאפגוש את כולכם ואחליט עם מי לשתף פעולה. ככה בחרתי ביואב כ"ץ (שאותו לא הכרתי, אך הסוכן שלו המליץ עליו כשתסריטאי אחר של אותו סוכן לא היה פנוי)

כמה זמן לקח לך לכתוב את התסריט הראשון?

לקח כחצי שנה ליואב כ"ץ לכתוב את הגרסה הראשונה של התסריט. אז פניתי לחברי גור הלר, הבמאי הכי טוב שעבדתי עימו שיצטרף כעורך תסריט. גור בא עם רעיונות מהפכניים והציע להתרחק מהעלילה המקורית שבספר. הוא הציע שהדמות שמגלם מוני מושונוב תגיע בסוף הסיפור לבלות את ימיה האחרונים בביתה של הגיבורה, גברת מוסקוביץ' (ריטה זוהר). אני בחרתי בסוף שונה לסרט מהספר: במקום שהגיבורה (בעצם השכנה לבושה בבגדי הגיבורה) תסיים את חייה בקפיצה אל החתולים למטה בחצר, גיבורת הסרט תעלה לגג להציל גור חתולים שנלכד שם. הברכה של קנז אפשרה לי להתרחק מהיצירה הספרותית הקודרת ולהוביל לסיום נוגע ללב ומלא תקווה של סיפור אהבה בגיל השלישי.
אורי ברבש בסינמה שו"ת 16: "אנחנו נמצאים בסיפו של חורבן הבית"

יש לך את התסריט ביד, איך יצאת לדרך?

את התסריט הגשתי לפרויקט קולנוע (קרן רבינוביץ), (אז אפשר היה להגיש ללא מפיק), ועברתי את השלב הראשון. לפגישה המכרעת הגעתי עם המפיק אמיר הראל וקיבלנו אישור לתמיכה בהפקה. תכננו קופרודוקציה עם גרמניה או פולין, עם השחקנים נורמה אליאנדרו ומקסימיליאן של שאהבו את התסריט ואת סרטי המקלחת.

אחרי שלא הצלחנו לקבל תמיכה מחו"ל, והתחלנו ללהק שחקנים ישראלים, נזכרתי בתפקיד הנהדר שעשתה ריטה זוהר, בסרטו של אברהם הפנר "אהבתה האחרונה של לורה אדלר". ריטה, שחיה בלוס אנג'לס שמחה להצטרף לפרויקט. מוני מושונוב היה מבחינתי הבחירה הטבעית לאחר שיתוף הפעולה בינינו ב"המקלחת", אבל הוא לא מתחבר לתסריט. ביקשתי ממנו להבין למה הוא לא רוצה לשחק בסרט. מוני הגיע לפגישה במשרד של למה הפקות, ובנוכחות המפיקים, התסריטאי ועורך התסריט, הוא אמר לי "אתמול קראתי שוב את התסריט וזהו, סופית החלטתי אני לא עושה את הסרט". אני, שבור לגמרי, עניתי לו בכנות על סף בכי: "מוני יקר, אני מקבל את החלטתך הסופית שלך, אך כואב לי הלב שלאחר שעשינו יחד סרט נפלא אתה לא רוצה שוב לעבוד יחד, זה עצוב לי נורא"... לאחר כ11 שניות מוני אמר: "טוב, אני עושה את הסרט!". עם הזמן קלטתי שמוני לא כל כך רצה להיות על כיסא גלגלים ולמות בסרט. מוני הסכים בתנאי אחד, שדמותו בסרט לא תהיה צייר כמו בספר וכשבאתי עם הרעיון שהוא שחקן כדורגל לשעבר באירופה... הוא חיבק אותי בהתרגשות.

איך היה לעבוד עם שחקנים ולראות אותם מקימים לתחייה דמויות שכתבת?

לעבוד שוב עם מוני הייתה חגיגה. עם ריטה זוהר היה שיתוף פעולה מדהים . ריטה שולטת ביידיש ובספרדית (עובדה שממש הוסיפה לתקשורת בינינו). היא הביאה מהוליווד שיטת עבודה מאוד מיוחדת שדווקא לא הכרתי והוסיפה עומק וממדים לדמות שלה. נוצר בינינו קשר אישי עמוק ובעצם אנו בקשר ידידותי חם עד היום. גם השחקנים בתפקידי המשנה שיתפו פעולה ותרמו הרבה לדמויות שגילמו, כך עידית טפרסון ותיקי דיין, ולדימיר פרידמן, יעקוב בודו, שרדי ג'ברין שולמית הדר ואחרים .
סינמה שו"ת 21: חיים בוזגלו – הבמאי של זינזאנה והקיץ של אביה

איך זה להגיע לסט ולהבין שזה הסט של הסרט שלך, אתה אחראי, אתה מנווט את כל זה? מה התחושה?

למרות שהגעתי להפקה עם נסיון של כמעט 70 סרטים שצילמתי לבמאים אחרים, התרגשתי עד דמעות במהלך הצילומים. עבורי, בחירת צלם של הסרט היא תמיד משימה לא פשוטה. שי גולדמן היה מקסים, פיתחנו תקשורת כנה וחיובית מאוד והוא הביא הרבה רעיונות כיצד להפוך סצנה בעלת שלושה שוטים לוואן שוט. אני "דרשתי" ממנו לאהוב את השחקנים עם האור והקומפוזיציות, לנסות להגיע לנשמה שלהם. הייתה אווירה מאוד זורמת ומקצועית על הסט, כולם תרמו והאמינו בסרט. בכלל הייתה תחושה של הרבה פתיחות וכנות בתקשורת בין כל הצוות ומול ההפקה גם, לגמרי. איילת קיט, המפיקה השותפה, הוסיפה גם תשוקה ואמונה במהלך העשייה של הסרט. הקשר שלי עם ריטה זוהר ומוני מושונוב היה כל כך מרגש שממש התרגשנו כל רגע בצילומים. סטודנטית לשעבר שלי, אורית זמיר, תפקדה נפלא כעוזרת במאי ראשונה. הרגשתי שאני חייב להפיק מעצמי את המיטב שלי, כלומר לסמוך על עצמך אך להיות פתוח וקשוב לשיתופי פעולה.

חורחה גורביץ'צילום: ג'ני קלינקובשטיין

איך זה היה לראות את החומרים בחדר עריכה?

עורך הסרט היה חברי יוסף גרינפלד. לעבוד עם חבר ואיש מקצוע מעולה, זאת מתנה ענקית. יוסף רגיל להיות מעורב בשלב כתיבת התסריט והצילומים, שותף מלא לתהליך היצירה . אחרי שהעמדנו גרסה ראשונית של הסרט יצאנו ליומיים של צילומי השלמות שתרמו הרבה לסרט. בחדר עריכה, אתה מתמודד עם דברים שעובדים טוב יותר ולאלו שפחות. זה תהליך מאתגר ומרתק להגיע לגרסה סופית של הסרט. לקראת סוף העריכה נכנס כמשקיע ושותף המפיק הצרפתי\ישראלי אלי מאירוביץ' שדחף אותנו להתמודד עם הערות חדשות כשכבר הרגשתי שלם עם מה שהיה להרגשתי סרט גמור.

איך זה הרגיש להראות את הסרט לראשונה לקהל?

הבכורה העולמית של הסרט הייתה בפסטיבל ירושלים ב16.7.2009 , שנתיים מתום צילומי הסרט ושלוש שנים אחרי שהתגרשתי מאם ילדי. במהלך העשייה הסרט, הייתה לי אהבה חדשה, חברה ארגנטינאית מהילדות, אבל בעקבות המרחק בין ארגנטינה וישראל, היה חסר סיכוי והקשר הסתיים (אך לא האהבה). הקדשתי לה את הסרט, כתבתי את שמה בכותרות והוספתי "כי אתמול ומחר, תמיד יהיו היום". וכך עליתי נרגש על הבמה בבכורה, לאחר שקראתי את ההקדשה שלי אליה.

סינמה שו״ת פרק 31: דפנה לוין על הסדרה שנולדה ממשפט זדורוב

מה הביקורת או התגובה שהכי הפתיעה אותך על הסרט?

באותה בכורה בירושלים הכרתי את אהבת חיי. היא הייתה בקהל, התאהבה בסרט וכשעליתי על הבמה וראתה אותי לראשונה... היא התאהבה בי. למטה בקוקטייל היא ניגשה להגיד לי כמה מילים יפות על הסרט והתאהבתי בה, בבן אדם, על המקום. אז ללא קשר לפרס השחקנית הטובה ביותר שריטה זוהר קיבלה בפסטיבל ירושלים, מבחינתי הסרט התקבל הכי טוב שיכולתי לחלום. אורי קליין ז"ל, שהיה מרצה שלי, כתב בביקורת שלו ב"הארץ" שלא הייתי נאמן לרוח הספר של קנז, בעקבות החופש האמנותי שקנז בעצמו העניק לי, לא אהבתי את הביקורת הזאת... מישהי אחרת אמרה לי: "איזה בן זונה אתה חורחה, אתה רק עושה סרטים שאתה ממש משתוקק לעשות" ראיתי בזה אמת וממש ודברי מחמאה על הדרך שלי...

איזה דבר אישי או חוויה שלך ניסית להעביר דרך הסרט הזה?

כמעט בכל הסרטים שלי יש תמיד שלושה דורות במשפחה כנושא עיקרי. זה הסרט היחיד שביימתי שגיבורתו אישה ערירית. רק אחרי ההקרנה בפסטיבל ירושלים הבנתי למה בעצם עשיתי את הסרט השונה הזה: בעקבות הגירושין, הייתי זקוק לספר סיפור של דמות שמנסה (ומצליחה) להתחיל את חייה מחדש.

 איך הסרט הראשון הזה שינה אותך כבמאי?

לא משנה אם אני מצלם סרט או מביים סרט, תמיד אני מרגיש, רואה את עצמי כאיש קולנוע (cineaste). אין מקצוע יותר טוב בעולם מליצור סרט, כך אני מרגיש ללא ספק. התשוקה שלי לקולנוע היא ענקית, אני מרגיש את זה כאופוריה כשאני שותף ליצירת של סרט. בדרך אל החתולים גרם לי להמשיך לרצות ולחלום על המשך יצירת סרטים. עשיית סרט קולנוע ארוך ראשון זה ואחרים שביימתי עזרו לי להבין שיש שלושה סוגים של יוצרים: 1- מי שעושה סרטים מהכיס ועבור הכיס 2-מי שעושה סרטים מהראש ועבור בידור של הקהל ו3 – מי שכמוני מנסה לייצר סרטים מהלב על מנת להגיע ללב של הקהל...

למרות כל הקשיים, התחרות והאילוצים, אני אעשה כל מה שביכולתי לייצר עוד סרטים. כעת יש לי מעל עשרה פרויקטים בשלבים שונים, אני מקווה לממש חלק מהם עד יום מותי.