עולם הקולנוע הישראלי נפרד היום מאחד מיוצריו הרגישים והייחודיים. הבמאי והתסריטאי ניצן גלעדי הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, והוא בן 56.
לפני כשבעה חודשים חשף גלעדי בפוסט אישי ומטלטל כי הוא מתמודד עם סרטן הוושט שהתפשט לכבד. בפוסט, שנכתב בכנות נדירה, סיפר על ההתמודדות עם המחלה, על הפחד מהכאב ועל התקווה שעוד נותרה בו.
"כל מה שאני מתגעגע אליו כרגע זה לשתות קפה באופן רגיל, נורמלי", כתב אז. לצד הקריאה לכולם להיבדק בזמן, ביקש גם להגשים שני חלומות אחרונים: להציג תערוכת מצילומיו ולהעלות לבמה את המחזה שכתב, "חתונה מנייר".
גלעדי היה מהיוצרים הבולטים והעצמאיים בקולנוע הישראלי. לאורך יותר משני עשורים יצר סרטים תיעודיים ועלילתיים שעסקו בזהות, במשפחה, בשוליים החברתיים ובאנשים שמחפשים מקום בעולם.
עוד לפני המעבר לקולנוע העלילתי ביים את הסרטים התיעודיים "בחזקת סאטמר", "ירושלים גאה להציג", "זמן משפחה" ויצירות נוספות שזכו להכרה בארץ ובעולם.
בשנת 2015 פרץ גם לקולנוע העלילתי עם "חתונה מנייר", בכיכובה של מורן רוזנבלט. הסרט זכה בפרס חג'ג' לסרט הביכורים בפסטיבל ירושלים, הוקרן בפסטיבל טורונטו והיה מועמד לתשעה פרסי אופיר, בהם פרס הבימוי.
בהמשך ביים את הדרמה "כאילו אין מחר", שהמשיכה את הקו המזוהה שלו – קולנוע אנושי, חשוף ואמיץ, שמסרב לשפוט את גיבוריו ומבקש להתבונן בהם בחמלה. גם כשהמצלמה שלו עסקה בנושאים מורכבים ושנויים במחלוקת, היא תמיד נשארה קרובה לאדם שמאחורי הסיפור.
גם בשנה האחרונה, בזמן שנאבק במחלה, המשיך ליצור. מחר תתקיים במסגרת תחרות פרסי אופיר הקרנת סרטו החדש "ואהבת", ובמקביל גם סרטו הקצר "נחמה", שנבחר לפתוח את פסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי האחרון, מתמודד השנה בתחרות אופיר. אלה הופכים כעת לעדות האחרונה ליצירה שלו ולרצון הבלתי פוסק להמשיך לספר סיפורים, גם ברגעים הקשים ביותר.
מעבר לפרסים ולהישגים, גלעדי ייזכר כיוצר נדיר וכאדם שהאמין באנשים. הוא ליווה יוצרים צעירים, נתן מעצמו בנדיבות, ותמיד מצא זמן לעודד, לייעץ ולהושיט יד.
גם אני זכיתי להכיר את ניצן באופן אישי. הוא היה אחד האנשים הראשונים שהזמנתי להתארח בפודקאסט "סינמה שו"ת". כבר קבענו תאריך להקלטה, אבל פעם אחר פעם הוא נאלץ לדחות. באחת ההודעות הוא כתב לי שהוא מתמודד עם בעיה בריאותית, ורק כמה שבועות לאחר מכן פרסם את הפוסט שבו חשף לראשונה את מחלת הסרטן. למרות הכול הוא הבטיח לי שעוד ניפגש ונקליט את הפרק. לצערי, היום אני מבין שהפרק הזה כבר לא יקרה.
ניצן, תודה על הלב, על הרגישות ועל כל פעם שהושטת לי יד בתחילת הדרך. תודה שהאמנת בי עוד לפני שהיה במה להאמין. הקולנוע הישראלי איבד היום יוצר גדול, ואני איבדתי חבר, מנטור ואדם שלא אשכח לעולם. יהי זכרו ברוך.
