תהפכו את ה"נחיה ונראה" - לנאה

אם יש תכונה אחת בולטת שאין ליהודי טיפוסי השונא לטפס על הר אך אוהב לעלות על העצבים, זו החלטיות.

יהודים תמיד התקשו להחליט מה הדבר הנכון לעשות וכדי להסוות מאחרים את העובדה המביכה שאין להם מושג מה רוצים מהם ואיך לפתור את הבעיה שהוצגה בפניהם הם עושים פרצוף חושב, המעיד כי הנשאל לבטח הינו צאצא קרוב-רחוק של המלך שלמה.

בהצגה ושמה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" "חכם הרבה, הרבה חכם" - ובמקום לספק פתרון ראוי לשמו לקושי התורן המוציא הוגי דעות מדעתם הוא אומר כמלומד: "נחשוב, נתייעץ, נשוחח, נשב, נדון, נראה". וכל המילים השמחות והמורחות הללו, שסופן בהבטחה לטווח ארוך שנראה מה יהיה, מטשטשים לגמרי את העובדה שלאיש אין חצי מושג מה רוצים ממנו.

חדי-העין בקרב הקוראים ודאי שמו לב לכך שכל המילים שפלט החכם לכאורה מתחילות באות נון. ואין הכוונה לאבא של יהושע וגם לא לשער הטומאה האחרון במצרים רגע לפני שבני ישראל נמלטו משם בחסדי השם לחופשה ארוכה במיוחד בסיני דרך ים-סוף ללא לינה, אלא לאות באלף-בית העברי שערכה המספרי בגימטריה 50.

ובשנת ה-נון-כלומר ביובל ה-50- העבדים יוצאים לחופשי. וזה בדיוק מה שמנסה לעשות החכם היהודי כשכובלים אותו לבעיה שאין לו מושג כיצד לפתור אותה. מקריות? לא בטוח.

עדיף בן-בית מאורח

כשיהודי פשוט רוצה לעשות חיים, כלומר לחיות את חייו לא דאגות ולבטים מיותרים, הוא מחפש את הדרכים הקצרות ביותר להגיע למטרותיו ושאיפותיו גם אם זה בעיקר לעשות כלום ושום-דבר.

הרי כולם יודעים שהישראלים המציאו את שיטת עקיפת התור המכונה "אני רק שאלה", ואוהבים במיוחד את הקופות המהירות בסופר, את האינטרנט המהיר מהחיים ורב ההגנות כרימון בבית, את הנתיב המהיר - בתשלום סביר - בכביש, ואת אמצעי התשלום החכם שלא מחייב יותר מדי קודים להקיש.

 אבל רק תבקשו מאותו יהודי פשוט וממהר למחוז חפצו לפתור בעיה רצינית עבור הרבים - כמו למשל להיות גבאי תורן במניין שחבל על הזמן - ומיד תראו איך הוא עובר בלי למצמץ ממצב מהיר ועצבני של "נחיה" למצב "נראה".

אורח לרגע רואה כל פגע

אולי בגלל זה הישראלים בימינו מעדיפים את תיירות הפנים על פני אנשי העולם הגדול שמעדיפים כרגע לטוס לשממת מדבר סהרה מאשר לארץ חמדת אבותינו.

כי ידוע ש"אורח לרגע רואה כל פגע" (וכנראה שכולם יודעים כי לצערנו בעין העקומה של חלק מאנשי העולם הגדול יש לאזרחי ישראל יותר מפגע אחד), ודווקא אלה החפצים להיות בני-בית - כלומר להצטרף למשפחת יעקב אבינו בהליך גיור לחיים שיש בהם יידישקייט במסלול המהיר ביותר שאפשר - עושים לישראל את השירות הכי טוב שתוכל לבקש.

קח אותו לאט את הזמן

מה העצה הטובה ביותר שאפשר לתת לאדם שהתאהב ביהדות דווקא בגלל הקשיים ומאמין בכל לבו ש"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" אינו רק שיר של בני"שים אלא דרך חיים שהוא חפץ בהם?

ובכן התשובה הפשוטה והלא מתחכמת היא הסיסמה הידוע של אגד: פשוט ליהנות מהדרך. כבר נכתב מן הסתם בעבר במדריך לציוני הטרי בשובו לארץ הקודש בליווי נציג הסוכנות לענייני מסכנות: "יברכך השם מציון וראה בטוב ירושלים".

החכמה האמיתית היא לראות את היופי והשגחת השם בעיניים כי זו הדרך הטובה ביותר לשלב בין "נחיה" ל-"נראה" וליצור משניהם את המילה "נאה".

אולי לזה התכוון רבי נחמן מברסלב כשכתב את החיבור שהפך לשיר ידוע ומעצים: "כמה יפה ונאה להתפלל ביניהם ובשמחה לעבוד את השם".

הנני מוכן ומזומן כתוב בתורה?

כמדי שנה אחרי חג הפסח מתחילה ספירת העומר שהיא גם הספירה לאחור עד סוף השנה הנוכחית. הפסקול שלפני הספירה הוא השיר "הנני מוכן ומזומן" שבשל הלחן המיוחד והעממי שהוצמד לו בבתי הכנסת שרים באמצעו "כמו שכתוב בתורה - הנני מוכן ומזומן - כמו שכתוב בתורה - הנני מוכן ומזומן". ואני הנני מוכן לשלם במזומן למי שימצא בתורה את השורה "הנני מוכן ומזומן".

ולא לשכוח לספור בזמן!