למה אנחנו מעריצים את נועה קירל - אבל לא באמת מרגישים אותה?

בעולם הפופ הנוכחי, רלוונטיות היא מצרך מתכלה יותר מחלב במבצע. כוכבי טיקטוק נולדים בבוקר ונשכחים עד הסטורי של הערב. והנה, בתוך הג’ונגל הזה, נועה קירל חוגגת היום (שישי) 25 כשהיא עדיין השמש שסביבה מסתובבת מערכת השמש של הבידור הישראלי. עשור שלם שהיא כאן, ואי אפשר להסיר ממנה את העיניים.

איך היא עושה את זה? התשובה מרשימה ומבהילה כאחד: משמעת של סיירת. בזמן שקולגות שלה נופלים בגלל פליטות פה, שערוריות או סתם עצלנות, קירל היא מכונה של אפס טעויות. היא לא מאחרת, היא לא מזייפת, והיא לא נותנת לאף יום לעבור בלי להנדס את המהלך האסטרטגי הבא. היא הגיעה לפסגה כי היא עובדת קשה יותר מכולם, ועל זה מגיע לה קידה.

אבל כאן בדיוק מסתתר הפיל הפנומנלי בחדר.

נועה קירל היא בסך הכל בחורה בת 25. בגיל הזה, רובנו עוד מנסים להבין מי אנחנו, טועים, נכשלים, קמים ובוכים. אצל נועה? אין כישלונות. היא לא "מפסידה" בתחרות – היא "מביאה הישג היסטורי". היא לא מוציאה שיר שנכשל במצעדים – היא "מתמקדת בשוק הבינלאומי". היא מתנהגת כמו פוליטיקאית משומנת בערב בחירות: דפי מסרים, תשובות מוכנות מראש ואפס מקום לספונטניות.

החיפוש המתיש אחר השלמות הפך את קירל למותג שכיף להעריץ, אבל כמעט בלתי אפשרי לאהוב. בעידן שבו הקהל צמא ללכלוך, לאמת, לרגע אחד של אנושיות בלי פילטר – קירל מגישה לנו קטלוג של "איקאה". הכל יפה, הכל במקום, הכל עבר שבעה אישורי יח"צ, אבל לאף אחד לא באמת נעים לשבת בסלון הזה.

גם כשנראה שהיא מנסה "להיחשף" או להראות צד אישי בראיונות, זה תמיד מרגיש כמו סצנה מתוסרטת היטב בסרט דוקומנטרי שהוזמן מראש. חסר שם עומק אמיתי, חסר כאב שלא עבר עריכה, חסר איזה "גליץ'" אנושי שיזכיר לנו שיש שם לב פועם מתחת לשכבות האיפור והנצנצים.

חבל, כי נועה קירל היא באמת כישרון של פעם בדור. אבל כרגע, היא נראית יותר כמו מוצר של בינה מלאכותית שתוכנתה להיות כוכבת הפופ המושלמת.  בגיל 25, אולי הגיע הזמן שמישהו יגיד לה שזה בסדר לא להיות "פנומנל" כל דקה ביום. שמותר לה להודות שמשהו לא עבד, שמותר לה להיות פגיעה, שמותר לה פשוט להיות נועה – ולא המותג "נועה קירל™".

עד שזה יקרה, נמשיך לצפות בה בהערצה קרה. נחמיא לכוריאוגרפיה, נספור את המיליונים בבנק, נעצור את הנשימה כשנצפה בהופעה המוקפדת והמטורפת שלה בפארק - אבל נמשיך לחכות לרגע שבו היא תפסיק לנהל אותנו ותתחיל, פשוט, לדבר איתנו. בגובה העיניים, בלי מפיקים, ובלי פילטרים.