בין אזעקה לסטטוסקופ: האחות הירושלמית שמצילה חיים בבולטימור

הכירו את אריאל נורפרוואר, אחות מוסמכת מארגון 'LifeBridge Health' שהחליפה את חדרי המיון העמוסים של בולטימור בדירה שקטה בירושלים.

אך גם כשקולות האזעקה נשמעים ברחבי הארץ, אריאל מצמצמת מרחקים בסיוע טכנולוגי מרחוק, מעניקה רשת ביטחון בריאותית למאות חולים אמריקאים ומוכיחה שלשליחות רפואית אין גבולות.

עבור חולים רבים, השלב הכי רגיש בתהליך ההחלמה הוא לאו דווקא השהות בבית החולים, אלא החזרה הביתה. ה"פער" הזה בתחושת הביטחון מורגש במיוחד אצל מי שאין לו תמיכה משפחתית קרובה או זכאות לאחות פרטית מסביב לשעון, מה שמעלה משמעותית את הסיכון להידרדרות בריאותית חוזרת.

למרבה המזל, ארגוני בריאות רבים ממלאים את הוואקום הזה ומעניקים למטופלים רשת ביטחון קריטית. אחד הארגונים המובילים בתחום בארצות הברית הוא 'LifeBridge Health', תאגיד בריאות ללא מטרות רווח מבולטימור שנוסד בשנת 1998.

 כמעט שלושה עשורים אחרי, הפך הארגון לספק שירותי הבריאות הגדול ביותר בסביבתו, עם חמישה בתי חולים מרכזיים פעילים ומקוונים ואינספור מרכזי טיפול ושיפור איכות החיים ברחבי ארה"ב.

אך מעבר למבנים הפיזיים, הארגון אימץ אסטרטגיה דיגיטלית עולמית. באמצעות מוקדים טלפוניים בינלאומיים למתן שירותי רפואה מרחוק-כולל מוקד שירות לקוחות בירושלים – מוענק למשוחררים הטריים מבתי החולים באמריקה פיקוח רפואי צמוד, המבטיח למאושפזים לשעבר טיפול חיוני מציל חיים, בלי קשר למיקומם הגיאוגרפי.

אחת מעובדי ארגון 'LifeBridge Health', היא אריאל נורפרוואר, אחות מוסמכת שעלתה לישראל לפני כשנה וחצי בעזרת ארגון 'נפש בנפש' ומתגוררת בירושלים. כעובדת מסורה ואחראית, היא ממשיכה בעבודתה החשובה גם בימים המאתגרים הללו, בין אזעקות למטחי טילים בישראל.

צילום: סמל ארגון הבריאות האמריקני 'LifeBridge Health' (צילום מסך: אריאל נורפראוור)

אריאל, איך הגעת לתפקיד המיוחד הזה, המאפשר לך לעבוד כאחות מכל מקום – גם מהבית – במקום בבית חולים כפי שעשית בארה"ב?

"חיפשתי עבודה בסיעוד בארץ שלא תהיה בתוך בית חולים. אחרי ארבע שנים בלימודי סיעוד ועוד שנים של עבודה בחדרי מיון צפופים ועמוסים, רציתי שינוי משמעותי בחיים שלי, אך להוסיף לנצל לתועלת החולים המשוחררים מבתי החולים את הידע הרפואי שצברתי.

העבודה הנוכחית מאפשרת לי לעזור למטופלים ברגעים הפגיעים והחשופים ביותר, אחרי שהם שבים הביתה בתום תקופה בה "נהנו" מהשגחה רפואית צמודה. לאחר ימים רבים בהם רופא או אחות בדקו אותם כמה וכמה פעמים ביום, פתאום הם מרגישים חוסר ודאות – איזו תרופה לקנות? איך בדיוק ליישם את הוראות השחרור?.

לרבים מהחולים המשוחררים לביתם באמריקה אין למי לפנות. כאן אני נכנסת לתמונה; אני מתקשרת אליהם כדי לוודא שהם מקבלים את הטיפול החיוני שהם זקוקים לו".

אם מותר לשאול, כמה שיחות את מבצעת במהלך משמרת טיפוסית?

"בכל משמרת של שמונה שעות אני עושה יותר מ-40 שיחות, מרשימת מעקב שאני מקבלת מהנהלות בתי החולים בארה"ב. אם מטופל לא עונה, אני משאירה הודעה ומנסה להתקשר שוב מאוחר יותר".

האנשים שאת מתקשרת אליהם יודעים מאיפה את מדברת? הם מודעים למה שעובר עלייך בישראל רגע לפני או אחרי שאת מנתקת את השיחה?

"לא, הם לא יודעים. אני מניחה שאחרי שהם יקראו את הכתבה הזו, הם יבינו טוב יותר מה המצב בישראל בימים האלה. הם מן הסתם מודעים למציאות המורכבת של עובדים חיוניים בישראל, שחייבים לשים בצד את הדאגות והפחדים האישיים שלהם כדי לוודא במקרה שלי למשל שחולים משוחררים יקבלו את הטיפול החיוני והיעיל ביותר עבורם.

זה נותן לי תחושת סיפוק אדירה. אני יודעת שהעבודה הזו והדומות לה, בדיוק כמו החיים עצמם, חייבים להימשך כל עוד יש אנשים שלא מוותרים על התקווה לימים טובים יותר. חברי הצוות שלי ואני ממשיכים להתקשר מישראל לאמריקאים הזקוקים לשירותי בריאות מקוונים, ולאחרונה זה קורה מיד אחרי שיצאתי מהמרחב המוגן".

אריאל, מה המשאלה שלך לקהילות היהודיות בישראל ובארה"ב לכבוד חג הפסח המתקרב?

"המשאלה שלי לעם היהודי באמריקה ובישראל לקראת פסח היא שהחג הזה יביא איתו תחושה של גאולה אמיתית, בכל מקום שבו אנחנו נמצאים".