

בין תהום לקדושת היום
בחודש אלול ובפרט בעיצומם של עשרת ימי תשובה, מילותיו של הפיוט העתיק ״ונתנה תוקף״ מקבלות משמעות מצמררת ועמוקה במיוחד עבור דניאל אטיאס. אטיאס (37), גרושה ואם לשניים, היא יוצרת, מנהלת הרצאות וטורים בתחום בריאות הנפש, מנגנת בפסנתר, כותבת ומלחינה. עוד לפני שההתמודדות הנפשית פרצה לחייה, למדה תסריטאות וכתבה תסריט קומי-שחור על עיר ילדותה ועל המשפחה שגטלה בה.
אולם סערות החיים טלטלו אותה לעולמות לא מוכרים. במשך זמן רב הסתובבה עם תחושת תסכול עמוקה כלפי מערכת בריאות הנפש, עד שהחליטה לתרגם את המצוקה ליצירה ולצלם סרט דוקומנטרי על פוסט-טראומה. עם פרוץ המלחמה הופסקו הצילומים, והיא החליטה להירשם בעצמה ללימודי קולנוע כדי לרכוש את הכלים להשלים את הסרט, ובמקביל החלה לשקוד על כתיבת ספר ממואר אישי.
מאחורי היצירה והעשייה הציבורית מסתתר סיפור חיים של התמודדות עמוקה עם פוסט-טראומה מורכבת (C-PTSD), שנחשפה בתחילת שנות העשרים לחייה.
״ההתמודדות התחילה מהתקפי חרדה קיצוניים והמשיכה בהסתגרויות, קושי תפקודי ודפוסים של הרס עצמי״, היא משתפת בגילוי לב. ״חיבלתי לעצמי כמעט בכל תחומי החיים – בעבודה, ביצירה, במערכות יחסים. זלזלתי בבריאות של עצמי ולא ידעתי איך לטפל בעצמי״.
״הסתתרתי מאחורי מסכה״: המפנה והאבחון
במשך שנים ארוכות הצליחה דניאל להסתיר את המצוקה הקשה מסביבתה. ״חייתי בסרט שהכל טוב איתי וידעתי להסתיר מצוין את הקשיים והמצוקות״, היא משחזרת. נקודת התפנית הגיעה באופן בלתי צפוי מתוך הליך משפטי בגין תאונות דרכים שעברה, כאשר בית המשפט הפנה אותה לאבחון אצל פסיכיאטרית מטעמו עקב תלונות על חרדות קשות וחוסר שינה.
האבחון המדויק הוביל אותה לטיפול פסיכולוגי, שלדבריה ״די הציל לי את החיים״.
למרות הטיפול, היא חשה תסכול מתמשך עקב קושי להביא רעיונות לכדי סיום. ״הייתי מתוסכלת שאני לא מממשת את עצמי בזמן שיש בי בערה פנימית ומיליון רעיונות. הרגשתי שכל מה שאני צריכה זה ליווי״. בסופו של דבר פנתה לקבלת סל שיקום, שחולל פלאים בחייה בתחומי הדיור, התעסוקה, הפנאי והניהול האישי.
״תהום על גבעה״: כשהשבר הפך לשיר
אחד ממוקדי הכאב הקשים ביותר בחייה התרחש בעת משבר מול הממסד, בדיוק כ שבנה שנולד זה עתה עמד לפני ניתוח לב פתוח. מתוך הייאוש והטלטלה הזו נולד שירה ״תהום על גבעה״:
״צֹפָה יֵאוּשׁ נִסְמָךְ עַל כָּתֵף גְּרוּמָה מִבַּעַד לִקְשָׁתוֹת מְעֻגָּלוֹת יִיסוּרִים גּוֹדְשִׁים בְּהֶלֶם חַשְׁמָלִי מִתְחַדְּשִׁים... מַחֲצִית הַיּוֹם, בָּהִיר לְהַחְרִיד שִׁמְלָה שְׁחוֹרָה גּוֹרֶרֶת נְשָׁמָה רְצוּצָה מִטַּלְטֶלֶת בֵּין בְּרֵירוֹת חַסְרוֹת שַׁחַר מְבַקֶּשֶׁת מָזוֹר לְלֵב דּוֹאֵב... מִתְדַּפֶּקֶת בְּאֵין מַעֲנֶה תָּרָה אַחַר תֶּלֶם בְּבֵית חָלָם״.
התקפי החרדה המשיכו לרדוף אותה ברגעים הקריטיים בחייה, ואף התפרצו מתוך שינה. ברגע של ייאוש עמוק, החליטה לקחת כמות מסוימת של כדורי שינה כדי לטשטש את הכרתה ולא להרגיש כלום. ״החוויה הייתה שפגעתי בעצמי ומשם נפער בור שלקח לי המון זמן לצמצם והרבה קרעים לאחות״, היא נזכרת.
אולם דווקא מתוך התהום הזו צמחה תפיסה פנימית חדשה: ״מאז אני מסתכלת על עצמי כיישות המורכבת מכמה חלקים, סוג של קולקטיב שאני צריכה כל הזמן להתחשב בעמדות של כל הצדדים לפני שאני פועלת כדי ששום צד לא ייפגע״.
החלמה ספירלית ואיזון ביום-יום
כשאטיאס נשאלת על האתגר המרכזי במסעה, היא מצביעה על התובנה שההחלמה אינה קו ישר: ״הייתה לי ציפייה שמהרגע בו אובחנתי הכל יילך וישתפר בהדרגה״, היא מסבירה. ״לקח זמן עד שהבנתי שמדובר בתהליך ספירלי – ארוך ומסועף, הכולל עליות ומורדות, נסיגות זמניות וסחרורים חדשים. ההבנה שלי ושל הסובבים אותי שלא מדובר בכישלון, אלא בחלק בלתי נפרד מההתקדמות, איפשרה להתייחס למהמורות כהזדמנות לחזור למקומות כואבים בחמלה ובסבלנות ולצאת עם תובנות חדשות״.
כדי לשמור על רווחה נפשית, היא מקפידה לאזן בין חובותיה כאימא לבין צרכיה האישיים, באמצעות כתיבה, בילוי עם אנשים אהובים, זמן איכות וכיף עם ילדיה, מוזיקה וקריאה.
בתהליך הזה שיחקה המשפחה תפקיד מכריע. אחיה הפכו עבורה למקור חכמה ותמיכה עד שהיא משתמשת בתובנותיהם בהרצאותיה, והוריה למדו לעטוף אותה באהבה פנומנלית מבלי לנסות ״לתקן״ אותה. ״המשבר הזה קירב אותנו כמשפחה למקשה אחת איתנה ותומכת ועזר ליישב הרבה משקעי עבר״.
תורת החסידות ו״ונתנה תוקף״ הפרטי
האמונה הייתה עבור דניאל עוגן טבעי מילדות. היא למדה גמרא ותורת החסידות, ומצאה נחמה עמוקה בספר 'ליקוטי מוהר״ן' של רבי נחמן מברסלב השוכן באופן קבוע ליד מיטתה, ובכתבי הבעל שם טוב. רבה, תלמיד של הרבי, חיזק אותה ואמר לה כי הכישרון והיצירה שלה אינם נכס פרטי, אלא שליחות ותכלית.
הזיקה הזו השפיעה עמוקות גם על בנה, כיום בן 10, אשר חזר בתשובה כבר בגיל 8 ומצא בדת ובסיפורים על רבנים מהפכנים עוגן והשראה.
מתוך החיבור התורני והנפשי, כתבה את השיר ״ניגון של אמונה״, המבוסס על קטע מליקוטי מוהר״ן:
״אֵין לָהּ, לַשְּׁתִיקָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַדִּבּוּר... מְכִיתַת נֶפֶשׁ עֲדִינָה בְּנִגּוּן שֶׁל אֱמוּנָה... נִיצוֹץ שֶׁל עָגִיל, פָּרָא אֲצִיל... הַשֵּׁם מְדַבֵּר יָשָׁר לְנִשְׁמָתָהּ... הָאֲהָבָה הַזֹּאת הִיא מֵעַל לַזְּמַן וּמֵעַל לַמִּדּוֹת... שֶׁאוֹרוֹ הָאֵין סוֹף מְסוֹבֵב כָּל עַלְמִין וּמַקִּיף הַכֹּל״.
לקראת יום הכיפורים, בולט במיוחד שירה ״ונתנה תוקף״, בו היא משלבת בין מילות תפילת יום הדין לבין התמודדות הנפש:
״וְנָתְנָה תּוֹקֵף, גַּם מָה שֶׁפָּג...
קְדֻשַּׁת הַיּוֹם שֶׁיָּדְעָה בִּעוּתֵי הָקִיץ, רִבּוֹא הַהֶתְקֵפִים...
וְתִמְעַד לֹא אַחַת, וְתִנְחַת עַל הַפָּנִים, וְתִבְכֶּה וְתַאֲדִים, וְתַחְמֹל וְתִתְרוֹמֵם וְתַחֲלִים...
וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה יַחַבְרוּ הָרֹאשׁ וְהַנְּשָׁמָה, וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוֹר יֵחָתְמוּ לָהּ בִּמְשׂוּרָה...
וּפִסּוֹת נִשְׁמָתָהּ הַמְּשׁוּלוֹת לַחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר יִתְאַחוּ לִדְיוֹקָן אֶחָד מְמֻסְגָּר...
פְּרוּעָה וְדוֹמֶמֶת, אֲצִילָה וְלוֹחֶמֶת, גֵּאָה וְנִכְלֶמֶת, פְּצוּעָה וְחוֹלֶמֶת״.
לנפץ את הבושה: המסר ליום הכיפורים
לקוראי ״סרוגים״ ולכל אדם המתמודד עם מצוקה נפשית, מעבירה דניאל מסר נוקב לקראת יום הדין: ״טראומה, כמו כל התמודדות נפשית, משגשגת בחסות הבושה והאשמה – אלו שני עמודי התווך שלה״. ״הרגע המשמעותי והקשה ביותר הוא ההכרה בכך שייש קושי ובקשת העזרה. ההכרה הזו כרוכה בתעצומות נפש ובבהירות מחשבתית שמעידות על גדולה ולא על חולשה. הדבר הראשון שצריך לשבור הוא את הפרדיגמה שמדובר בחולשה – וממשם מתחילים דרך. חתחתים, אבל דרך״.
