בימים האחרונים הופץ סרטון מקומם שבו נראות נבחרות ציבור דתיותכשהן חושפות את כיסוי ראשן באמצעות בינה מלאכותית. המסר ברור: הכיסוי הוא כפייה, ועצם ההסרה - שחרור.
אני, שגדלתי בבית דתי, יודעת שהמציאות היא אחרת.
אמא שלי כיסתה את שיערה יום ולילה. לא מתוך פחד, לא מתוך כפייה. אמא שלי, שהייתה אישה עצמאית, אסרטיבית ומנהיגה, כיסתה את שיערה מתוך אמונה דתית, זהות אישית וחברתית - ומתוך בחירה עמוקה.
גם היום, במשפחה שלי - דודות, גיסתי, כלתי, חברות ונשים רבות שאני מכירה, מכסות את שיערן. כל אחת בדרכה: מטפחת, סרט או פאה. לא רק שזה לא עול, עבור רבות מהן זה גם ביטוי אישי, אסתטי, ואפילו מקור לגאווה.
ולכן, כשמישהו לוקח נשים אמיתיות, מסיר מהן דיגיטלית את כיסוי הראש בלי רשותן, ומכריז שזהו שחרור - צריך להעמיד אותו על טעותו ולומר את האמת על הסרטון: זה לא שחרור, זהו ניסיון למחוק זהות, אמונה, ובעיקר - מחיקה של בחירה.
שיח מגדרי מעוות
יש כאן בעיה עמוקה יותר: בעיה של שיח מגדרי מעוות. שוויון מגדרי אמיתי מתחיל במקום אחד, הכרה בכך שנשים הן סובייקט, לא אובייקט - שיש להן קול, רצון ושיקול דעת.
כאשר גבר, או כל יוצר אחר, קובע עבור נשים דתיות שהן "זקוקות להצלה", הוא למעשה עושה בדיוק את מה שהוא מתיימר לבקר. הוא פטרנליסט שחושב שהוא יודע טוב יותר, שמחליט עבור נשים מה טוב להן, כאילו הן אינן מבינות או מסוגלות לבחור בעצמן.
זאת לא דאגה - זאת התנשאות, במסווה של נאורות עטופה בסיסמאות של חופש.
לא כל כיסוי הוא כפייה
האם ישנם מצבים של כפייה ואילוץ נשים לכסות את ראשן? ייתכן. אבל להפוך ציבור שלם של נשים דתיות לחשוכות, כנועות וחסרות בחירה - זאת לא ביקורת, זאת הכללה פוגענית.
וההשוואה לנשים באיראן? לא רק שהיא שטות ושגיאה מרה, אלא גם מקוממת ומכעיסה. בעוד שבאיראן, במשטר דיקטטורי, נשים נאבקות על הזכות הבסיסית לבחור איך להתלבש ואיך לחיות - כאן, במדינה וביהדות בדרך כלל, נשים בוחרות מתוך רצון חופשי; יש להן שיקול דעת וקול.
והבחירה הזו - גם אם היא דתית, גם אם היא לא מתיישבת עם תפיסת עולם חילונית, ראויה לפתיחות, להכלה ולכבוד.
חופש אמיתי נמדד בבחירה
שוויון מגדרי אינו אומר להחליט עבור נשים איך להתלבש ומהי הדרך עבורן לחופש, לעצמאות פיזית, תודעתית ואמונית. כי חופש אמיתי לא נמדד בכמה חשפת, אלא בכמה בחרת לכסות.
ומי שמדבר בשם נשים - מוטב שיתחיל בלשמוע אותן.
תגובות
פמיניזם אמיתי לא מכסה נשים. זכויות אדם ודת זה משהו שפשוט לא הולך ביחד. את יכולה לספר לעצמך שאת שווה, עד שתגיעי לעדות. בסוף הפרדוקסים לא חיים טוב עם עצמם, אבל בסדר, קשה לריב עם המציאות
מדובר בגבר אלים ומסוכן נקודה.
ואלה ששמות פאה שיותר יפה מהשער הטבעי שלהן, איפה הצניעות של החידות האלה? או לשים איזה סרט ילדות ובכך להודיע שהן צנועות? תפסיקו לשקר לנו. צבועות