עיתונאית 'ישראל היום', מירב סבר, התייחסה לסערה סביב פטירתה שלשושנה סטרוק ז"ל - בתה של השרה אורית סטרוק - ואמרה כי בקלות אפשר לזהות למי אכפת מהנפגעות ומי מנצל את הטרגדיה כדי להתנגח בשרה סטרוק.
סבר פרסמה ברשת X סדרת ציוצים, בה כתבה: "הדרך לדעת למי אכפת מהנפגעת, ומי משתמש בשמה כדי לנגח צד פוליטי כזה או אחר- זה לראות מי משתמש בעיקר בשם של האימא. לחיוב או לניגוח. מה עוד? קשר דם אינו ערובה לאכפתיות אהבה או מסירות. לעיתים- ממש להפך. ולכן זה טיעון לא קביל, לומר- אבל המשפחה, אבל האמא. כמובן בלי לחלק ציונים למשפחה שעמדה במרכז הסערה. כי את האמת אף אחד לא יודע. אבל עדיין. זה לא טיעון במקרה של מישהי שבחרה להתרחק ולהאשים אותם".
היא המשיכה וכתבה: "מי שמשתמש בפגיעה נפשית, כדי לטעון על חוסר אמינות, מעיד בעיקר על עצמו ונפשו. פגיעה נפשית נגרמת בגלל פגיעות מיניות. כמובן שחובה לחקור ולבדוק. ואין זה אומר שצריך לקבל את הגרסה באופן אוטומטי".
"ראיתי אתמול, אדם שפגע מינית בלפחות שש נשים שונות, וטרם נתן על כך את הדין, מגן בחירוף נפש על סטרוק. מוחא כפיים לינון מגל שכינה את שושנה - חולת נפש. ותוקף את כל מי שמעז, לטעון שאולי יש דברים בגו. והבנתי, שכמו במקרים רבים, אנשים עם קופת שרצים מאחוריהם, יהיו הראשונים לאמץ את הגרסה שאומרת לא היה כלום כי אין כלום. לאמץ את נרטיב המצב הנפשי כהוכחה לחוסר אמינות. ובעיקר לאמץ את המודל שאפשר לפגוע מינית, ולהפוך לכוכבים. זה לא כל מי שהכחיש את המקרה כמובן. אבל מה שראיתי אצל אותו אחד, הספיק לי.
תגובות
מירב סבר כותבת, לפי ישראל היום, "על נשים, חרדים, ועוולות חברתיות". ואני כותב על: עיתונאיות מישראל היום, בדיות ושקרים.
מי אמר שיש כאן בכלל נפגעת? היתה כאן *מתלוננת*
בלבלנית מוח. אין לה מושג מי נפגע ומי לא. וכל עוד שיש רק תלונות זו מילה מול מילה. אנשים מסוגלים להמציא סיפורים מפה ועד סוף העולם ונוכחתי בזה מעיני. לא צריך לכפור אבל אין להאמין ככה סתם ללא הצטברות של ראיות