הרב אילעאי עופרן: "ריבוי המתנדבים זו לא ציונות, זו גלותיות"

"שמחת תורה תשפ״ד היתה שעתה הגדולה של היוזמה הפרטית", כותב הרב עופרן, "כשהממשלה והצבא כשלו ולכמה שעות נוראות 'לא היה מלך בישראל', האזרחים והדרגים הזוטרים חתרו למגע והצילו את המדינה. אבל האתוס הזה לא יכול להיות האידיאל".

הרב מותח ביקורת על תופעות של חוסר משמעת בצה"ל, החל מהשמדת אנדרטאות על דעת המפקדים בשטח ועד לסרטוני הסברה של חיילים זוטרים: "הבעיה היא היוזמה האישית - בצבא מתפקד חיילים לא מחליטים לבד מה להרוס. מפעיל צמ״ה הוא לא דובר צה״ל. לא ייתכן שחייל זוטר, גיבור וצדיק ככל שיהיה, יהפוך לקובע מדיניות או לזרוע הסברה".

גם בזירות הנפילה, הרב עופרן – המשרת בעצמו בפיקוד העורף – נתקל בעומס של מתנדבים שמגיעים ללא פקודה: "מי שלח לכאן אלף מתנדבי איחוד וזק״א? האמנם התקבלה החלטה להפעיל את כל הסיירות המיוחדות, או שהם פשוט שמעו על האירוע בטלגרם והחליטו על דעת עצמם להגיע?". לדבריו, השיטה הזו מחלחלת גם למדים הלא-אחידים ולפאצ'ים שכל חייל בוחר לעצמו, מיוזמות קנייה באלי אקספרס ועד סמלים דתיים.

בסיום דבריו, הרב עופרן מזהיר מפני המדרון החלקלק שמתחיל בהערכה לחמ"לים אזרחיים ונגמר באירועים קשים ביהודה ושומרון: "מה שמתחיל בהערכה מוגזמת לחמ״לים אזרחיים, ממשיך מגיוס תרומות פרטיות ליחידות צבאיות, ומסתיים במליציות חמושות עם דם על הידיים. בעצם, לא בטוח שזה יסתיים שם".

"יש מי שרואה ביוזמות ההתנדבות הפרטיות הללו ציונות נלהבת", הוא מסכם, "אבל בלב העניין, זו הגלותיות בטהרתה. חלמנו על מדינה. תנו לנו מדינה".