שתי פרשות שעלו השבוע לכותרות: פרשת החתולים וחזקת הגיל הרך.

יש קשר ברור בין שתי הפרשות: התאמת העובדות לערכים.

בפרשת החתולים טענו אנשי תנו לחיות לחיות, שטובת החתולים דורשת את סירוסם. הם האשימו את אורי אריאל שהוא לא ער למצוקתם של חתולי הרחוב. שיש המון חתולים ברחובות וזה מאד מפריע. למי זה מפריע? לחתולים כמובן.

גם במקרה של חזקת הגיל הרך. החוק החדש רצה לומר שלא מעבירים את הילד אוטומטית לאמו, אלא בודקים היכן טוב לו יותר. הנשים כמובן התנגדו, כי החוק החדש יפגע בטובת הילד. בטובת מי? אה כן, ברור, בטובת הילד. החוק לא עבר והנשים שמחו. כי הרי רק טובת הילד לנגד עיניהן.

כי הרי אנחנו רק לטובת בעלי החיים ולטובת הילדים. אנחנו לעולם לא חושבים על עצמנו, כמובן.

במדינה כזאת, לא פלא שמוכרים לנו שצריך לחזק את כחו של בית המשפט, לטובת האזרח הפשוט ולטובת הדמוקרטיה.

(אגב, קוריוז קטן: לפני כמה שנים פורסם שבני זוג שהתגרשו דנו בבית המשפט למשפחה בשאלה מי יזכה לגדל את הכלב. בית המשפט למשפחה קבע שני כללים: א. שהולכים לפי טובת הכלב. ב. במקרה, במקרה שלפנינו, מצאנו שטובת הכלב אצל האשה. נכון שלא מפתיע?)

האמנם טובת הילד

התרבות העכשוית לא מאפשרת לדבר על זכות ההורים לגדל את בנם. הלא כל אדם הוא בן חורין. רק לילד יש זכות לקבל מהוריו. התרבות גם מחנכת לקבלה ולא לנתינה. לזכויות ולא לחובות. לכן היא טוענת שרק טובת הילד לנגד עיניה.

אלה מה? הכל מבינים שזה שטויות. הכל מבינים שזכותם הטבעית של ההורים לגדל את ילדיהם. (חוץ מכמה פקידים לפני ששים שנה שחשבו שעדיף לילד לגדול במשפחה אשכנזית חילונית ולא במשפחה תימנית מפגרת. והאמת, גם הם לא באמת חשבו כך, אבל האשכנזים נורא רצו).

(צילום: ערוץ הכנסת)

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2015/11/צהלות.mp4]]]

אז מה עושים? נותנים את הילד להורים ואומרים שזו טובת הילד.

ואם ההורים גרושים? פשוט מאד: נותנים את הילד לאם ואומרים שזו טובת הילד.

ולמעשה, האם בכלל אפשר לקבוע מהי טובת הילד: האמנם בית דין (או גורם מקצועי כלשהו) שנפגש פגישות מספר עם המשפחה, כבר יכול להכריע מהי טובת הילד?

ובכלל, מי קובע מהי טובת הילד? אם יש הורה אחד שאצלו הילד יקבל ארוחות הרבה יותר מושקעות, והורה אחר שאצלו הילד יחונך לערכים, מהי טובת הילד במקרה זה?

ואם יש הורה אחד שמאמין בשיטה חינוכית שונה מזו של הגורם המקצועי, האם זה לא יהפוך אותו אוטומטית להורה שאינו לטובת הילד? ועוד לא דברנו על התכנים החינוכיים. אם יש הורה אחד שמחנך להצלחה בחיים והורה אחר שמחנך לתרומה לעם ולמדינה, מהי טובת הילד?

ואם אמונתו של הגורם המקצועי היא הפוכה – האם זה לא יגרום לו לחשוב שההורה המחנך לערך המנוגד לשלו מזיק לילד?

אז מה עושים?

התשובה: גם בית הדין וגם הגורמים המקצועיים כנראה יודעים שהם לא יכולים לדעת מה טובת הילד. ולכן מלכתחילה הם מחליטים שאוטומטית הילד אצל האשה, אא"כ האשה היא ממש לא נורמלית.

אז החלטנו שהילד תמיד אצל האשה. בשביל מה אנחנו צריכים לרמות את עצמנו ולומר שזו טובת הילד? בשביל להרגיע את המצפון.

==

(אגב, לא נכנסתי כאן לשאלה ההלכתית. מבחינה הלכתית זו שאלה די סבוכה. ראו למשל רמב"ם אישות כא יז-יח. שו"ת רא"ש פב ב, ח"מ פב ט וב"ש פב ח, מנחת יצחק ז קיג, משנה הלכות טז נח, ועוד. לגבי זכויות הורים בילדיהם, השאלה גדולה וסבוכה הרבה יותר, ולא נכנס לזה כאן).