ראיון מיוחד: המומחית לאיראן בשיחה על המחאה, הטבח והעתיד אחרי המשטר

ד"ר תמר עילָם גִינְדִין, ממרכז עֶזְרי באוניברסיטת חיפה, בראיון מיוחד לחדשות סרוגים. ד"ר גינדין היא מומחית מובילה לחקר איראן, דובר השפה הפרסית ומשמשת כפרשנית לענייני איראן בשורה של ערוצים בינלואמיים, בנוסף היא מחברת הרומנים ההיסטוריים "היועץ" ו"המלכה", המתרחשים בממלכת פרס של ימי מגילת אסתר, בנוסף לספר "מגילת אסתר מאחורי המסכה", החוקר את אירועי מגילת אסתר, ההיסטוריה סביב המגילה, מקורותיה ההיסטוריים ועוד.

ראשית, הסבירה לנו ד"ר גינדין על המתרחש כרגע באיראן, מאחורי מסך הברזל שהסתתר מאחוריו משטר האייתולות, מאז שהופל האינטרנט ותשתיות התקשורת במדינה ומחוצה לה, והחל הטבח המוני באזרחים.

"הפגנות ברחובות כנראה אין, אבל הרוח לא מתה, מה שקורה בדרך כלל בסופי הפגנות זה שיש תחושה כזו של 'לא הצלחנו' ויש ייאוש ש-'זה אבוד'. אבל הפעם, יכול להיות שבגלל שהייתה הנהגה (למחאה) או שבגלל שהייתה עליית מדרגה, ויכול להיות שזה בגלל הדיכוי האלים, שהממדים שלו רק נפרשים עכשיו, אז הרוח לא מתה".

"יש עדיין רוח קרב, אבל כרגע הם לא יוצאים לרחובות, כי כרגע לצאת לרחובות זה לצאת למטווח ברווזים".

בתגובה לכך, שאלתי את ד"ר גינדין, האם למרות שהמוחים ומתנגדי המשטר כבר אינם יוצאים לרחובות בעת הנוכחית, האם ניתן לצפות לראות גל חדש של מחאות, במיוחד על ציפייה אל "היום ה-40", יום סיום תקופת האבל במסורת המוסלמית, שבעבר היה מוקד התלקחות למחאות דומות באיראן.

"יש בחודש הקרוב, שלושה תאריכים מאוד משמעותיים, אחד מהם הוא ה-1 בפברואר, יום חזרתו של ח'ומייני (מנהיג המהפכה האסלאמית של 1979 והמנהיג העליון הראשון של המשטר) מהגלות אל איראן בשנת 1979, ה-11 בפברואר הוא יום ניצחון המהפכה האסלאמית, וכמה ימים אחר כך, יהיה היום ה-40 מליל הדמים של ה-8 בינואר, ה-40 באיסלאם זה כמו ה-30 שלנו, כשיש רצח פוליטי, שראינו הרבה ממנו לאחרונה, ההלוויה ויום ה-40 זה בדרך כלל משהו נפיץ, ועכשיו יש לנו כמה עשרות אלפים של- '40' באותו יום".

"והטמפרטורה שם לא ירדה, עכשיו יוצאים כל הסרטונים, גם המפגינים עברו כמה קווים אדומים שלא נחצו עד אז באותו יום חמישי בלילה, גם המשטר כמובן, וככל שמתפתחים הקווים, מתגלה תמונה יותר ויותר זוועתית".

ד"ר גינדין תיארה את מקרי הדיכוי הקשה, האלים והרצחני שנחשף בתיעודים שמתחילים כעת לצאת מתוך איראן, לאחר שפתחים קטנים נפתחו ברשתות התקשורת במדינה.

"ביחוד אנחנו רואים את הזוועות סביב צוותים רפואיים ובתי חולים, יש רופאים שנעצרים כי הם טיפלו בפצועים שהגיעו מההפגנות, פצועים לא הולכים לבתי חולים כי עוצרים פצועים, ועושים וידוא הריגה בפצועים, כולל כנראה לפי מה שהבנתי, גם פצועים שלא היו במצב קשה".

בקשר לשיטות הדיכוי החריגות והרצחניות שהפעיל המשטר, סיפרה ד"ר גינדין כי לא רק שהשלטון האיראני הפעיל יד קשה באופן חסר תקדים, כולל ירי חי לעבר מפגינים לא אלימים ממגוון של נשקים, גם הופעלו מיליציות זרות על מנת לרצוח ולדכא אזרחים איראניים.

"המפגינים ברחוב, מעידים שרבים מכוחות הביטחון שמגיעים פצועים אל בתי החולים, אולי אפילו רובם, הם לא איראניים כלל. הרפובליקה האסלאמית, כדי לדכא את ההפגנות האלה, השתמשה בנשק של שדה קרב, לא של שיטור עירוני, בנשק של שדה קרב על מפגינים, וגם שהכוחות האלה היו מיליציות שיעיות מעיראק, מאפגניסטן, מפקיסטן, סודנים".

בקשר לסדר הגודל של הטבח שהתרחש בלילות השיא של המחאה, ב-8 וה-9 לינואר, הסבירה ד"ר גינדין כי מדובר במקרה חסר תקדים, שלמרות שמקרים דומים התרחשו בעבר כמו תחת שלטון אסד, מעולם לא בטווח זמן כל כך קצר.

"אצל אסד היו מספרים דומים, אבל אני לא יודעת אם בטווח זמן כל כל קטן, של לילות בודדים, היו כל כך הרבה הרוגים. רוב ההרוגים האלה, אפילו על פי רשות השידור האיראנית, שם לרוב העובדות מוטות לטובת המשטר, אז אם ברשות השידור אומרים 'רוב ההרוגים האלה היו בלילה בין חמישי ושישי' וברשות השידור שואלים מרואיינים 'למה שמתם שקי גופות על הריצפה?' והוא עונה 'כי הקיבולת של המכון לרפואה משפטית בטהראן הוא רק 4 האנגרים, והם התמלאו' אז כן, קשה לתאר או לדמיין מה הולך שם".

צפו בדברים המלאים של ד"ר תמר גינדין, ובשיחה המלאה עם פרטים נוספים ההתפתחויות באיראן, דעיכת המשטר, האפשרות לפעולה אמריקאית ואיך יכולה להיראות איראן ביום שאחרי נפילת המשטר, בראיון המלא המצורף.