"בת המתגייסת לצה"ל תורמת לחורבן המדינה"

[ראיין: הרב מרדכי ציון]

ש: יש יותר ויותר בנות דתיות שמתגייסות לצה"ל. מה הסיבה?

ת: אותה סיבה שיש יותר ויותר בנות – וגם בנים – שלא מקפידות על הלכות צניעות. אין בזה שום הפתעה. זו לא בעיה נקודתית אלא בעיה כוללנית, הקשורה להבנת מטרתו של האדם בעולמו: האם מרכז החיים הוא האדם או רבונו של עולם. זה ההבדל בין אלילות לבין עבודת ד'.

ש: אך הבנות הדתיות ההולכות לצבא עושות זאת כדי לתרום?

ת: הצבא אינו אידיאל עצמי ועצמאי. אידיאל עצמי ועצמאי לא קיים, הוא גם הופך למין עבודה זרה. אלא הכל הוא כדי לעשות רצון ד'. מי שרוצה לעשות רצון ד', צריך לשאול את ד' מה הוא רוצה, כפי שזה מוסבר בתחילת ספר הכוזרי, שיש לעבוד את ד' בדרך שד' רוצה, אם לא, זה נקרא: כוונותיך רצויות ומעשיך אינם רצויים.

ש: ואיך נדע רצון ד'? הן חושבות שזה רצון ד'.

ת: זה הטיעון היה יכול להתקבל לפני מתן תורה שאכן המין האנושי גישש לכל הכוונים. אך לפני יותר מ-3000 שנה ניתנה תורה ואפשר לדעת מה רצון ד'. יש תורה שבכתב ויש תורה שבעל פה ויש חכמי דור ודור. מי שלומד למשל סוף גמרא קידושין רואה מה הדרכת ד' לגבי צניעות ואז הוא מבין תוך רגע שגיוס בנות הוא נגד הלכות צניעות.

ש: אבל יש כמה רבנים ליברליים שמתירים?

ת: שיהיו בריאים. התשובה נעוצה בשאלה עצמה. הם טיפה בים. פוסקי הלכה אינם כמה רבנים אלא הרוב הגדול של הרבנים, 99%. ואינם כמה רבנים ליברליים אלא גדולי הדור. ולא חרבה ירושלים אלא מפני שהשוו גדול וקטן. ובמדינת ישראל המרא דאתרא הוא הרבנות הראשית לישראל, שפסקה מאז קום המדינה שאסור, וחידשה את האיסור מידי פעם. בטבת תשע"ד היתה החלטה אחרונה: "מועצת הרבנות הראשית אוסרת גיוס בנות לצה"ל בכל צורה שהיא, וממשיכה את מסורת ההלכה של כל הרבנים הראשיים לשעבר וחברי מועצת הרבנות הראשית לדורותיה שאסרו זאת".

ש: למה בדיוק זה אסור משום צניעות?

ת: בענין אחר יש תשובה של הגר"מ פיינשטיין שפסק: אסור ולא רצה לתת נימוקים, אחרת יתחילו להתפלפל (שו"ת אגרות משה חו"מ א עב בעניין השתלת לב באותה תקופה). סיפרתי זאת לרבנו הרב צבי יהודה והוא שיבח.

ש: ממתי אסור להתפלפל?

ת: מותר וטוב להתפלפל, אך תלוי עם מי. עם תלמידי חכמים ולא עם "עמרצים" או "עמרציות". לא הן קובעות הלכה. איש על מחנהו איש על דגלו. ומלבד האיסור של גיוס בנות לצבא כשלעצמו, הוא גורר עוד איסורים רבים, שלא נפרטם, מאותה סיבה, שהיצר הרע יודע להתפלפל. יש סיפור על הרב שהתעכב מלהתחיל כל נדרי וראוהו בקהילה שהוא מדבר עם עצמו. שאלוהו מה קורא. הסביר: אמר לי היצר הרע: מי אתה בכלל להיות שליח ציבור? עניתי לו: למדתי הרבה תורה בישיבה. השיב לי: גם אני למדתי הרבה. תמהתי: מתי? איפה? הטיח נגדי: יחד איתך. כל מה שלמדת, גם אני למדתי… תמיד ידענו שהיצר הרע מתגבר בכל יום, ומתחדש בכל יום (סוף סוכה). אך חלילה לתת לו לפסוק הלכה. זה חטא אדם הראשון, זה הנחש שפסק נגד אלהים. הוא טען: נכון שאלהים אסר עליהם פרי העץ, אבל אם תאכלו, הרי תהיו בעצמכם כאלהים, ואז תוכלו לפסוק נגדו. פלפול מענין.

ש: אבל הן באמת ובתמים חושבות שבכך הן תורמות ועושות מצוה?

ת: לא בטוח כלל. אולי זה רצון להרגיש שווה. אבל לו יהיה כן, אין עושים מצוה על ידי עבירה. יש שלוש שיטות בראשונים בנידון כפי העניינים: א. אמנם יש מצוה, אך יש גם עבירה. ב. בגלל העבירה המצוה אינה מצוה. ג. המצוה עצמה הופכת לעבירה.

ש: אבל איך זה שהרבנים לא מצליחים למנוע בעדן? זה חסרון ברבנים?

ת: ואיך זה שהנביאים לא הצליחו למנוע חורבן בית ראשון וחורבן בית שני? ומשה רבנו לא הצליח למנוע את חטאי דור המדבר? אין תחבולים ודרכים קצרות, צריך חינוך עמוק. אדם אמיתי צריך לבדוק כמה הרצון לתרום קשור להבלטת האני. המהר"ל מסביר בנתיב הענווה שהצניעות נמשכת מהענווה. אכן יצר הגאוה, הגלויה או הסמויה הוא יצר חזק מאוד, כי האדם רוצה להרגיש שהוא שווה.

ש: הפסיכולוגיה האדלריאנית?

ת: כן. כמובן, יש עוד יצרים. אדם צריך להבין מה תפקידו בעולם. תפקידו של האיש הוא צבא ולא של האשה, עיין קידושים ב וספר החינוך תרג. תפקיד האשה הוא כמו חוה: אם כל חי.

ש: שרות לאומי לא מאתגר אותן…

ת: ידוע. זו אותו טיעון בשמלה אחרת. אידיאל האדם אינו לחפש אתגרים אלא להידבק בד'. עיין מסילת ישרים פרק א. זו חובתו בעולמו. "מוטיבציה" ו"ערכים", זה יפה מאוד, אך יש לוודא אם זה רצון ד'. בסיכום, יש אולי דברים טובים, אצלן רק חסר דבר אחד: רבונו של עולם…

ש: צה"ל טוען שהן חיילות טובות ומשקיע מאמצים רבים כדי לחזר אחריהן.

ת: יתכן. אבל משה רבנו ניהל מלחמות בלי נשים, וכן יהושע בן נון, וכן דוד המלך, וכן החשמונאים, וכן בר כוכבא, הסתדרנו בלי בנות. אפשר למלא חסרונן בצורה אחרת, וגם אם אי אפשר, הרי אמרנו שלא עושים מצוה על ידי עבירה.

ש: אבל צה"ל מחזיק את המדינה שהיא אידיאל עליון?

ת: תלוי איזה מדינה. כמה פעמים בהסטוריה היתה לנו מדינה ומלכות והיא נחרבה בגלל שהנשמה נפגעה. בשביל מדינה חוטאת לא היה צריך הציונות. אפשר היה לשבת ברוסיה או באמריקה. אלא מדינת ישראל היא יסוד כסא ד' בעולם. ומי שפוגע בנשמת המדינה גם פוגע במדינה עצמה. בת המתגייסת לצה"ל בטענה שהיא רוצה לתרום, אכן תורמת, היא תורמת לחורבן המדינה.

ש: יש באמת סכנה כזאת?

ת: ודאי לא. אנו נתגבר. עברנו דברים יותר קשים, עברנו רפורמים למיניהם יותר קשים והתגברנו. גם כאן אין הפתעה. מרן הרב קוק מדבר הרבה בספר אורות על כל המשברים והכפירות שיתקפונו אך נתגבר. הוא במיוחד משתמש במונח: חוצפא דעקבתא דמשיחא.

ש: מי מתחצף כלפי מי?

ת: יש אדם שעושה עבירה, אך הוא מודה בכך, אז יש לו תקוה ויש לו תקנה. אך מי שעושה עבירה ומשכנע את עצמו שזה מותר או אפילו מצוה, מצבו הרבה יותר מסובך. בנות אלה חושבות שהן יותר ציוניות מהרבנים הציונים, שהם יותר ציוניות מרבנו הרב צבי יהודה!

ש: אם כן, למה לכתוב על זה, אם זה חסר תועלת ולא ישכנע בנות?

ת: זאת מסביר מרן הרב קוק בסוגיה של תוכחה במסכת שבת (נה.) גם אם ידוע מראש שלא ישמעו, בכל זאת יש לומר את האמת בגלל שלוש סיבות:

א. גם אם אדם אינו שומע כי ליבו אטום, יש לקוות שאולי ביום מן הימים ליבו ייפתח, ואז אותם דברים ששמע יכנסו בו, אך אם לא שמע מאומה, כלום לא ייכנס.

ב. גם אם התוכחה לא תתקן את אלה שכבר חטאו, היא תחסום במידה מסויימת את ההידרדרות.

ג: אם חוטאים, ואנשי הרוח מהנהנים בראשם לאות הסכמה, אז החברה רקובה. אך אם הם מוחים, אז יש אויר טהור שמנשב.

ש: לאור זאת, אם בת מתגייסת, האם בכל זאת לומר לה שתלבש חצאית?

ת: בודאי. חצאית ארוכה עד הרצפה. אין אומרים לאדם שחטא: תחטא עוד. וכי מי שאכל שום וריחו נודף יאכל יותר שום ויהיה ריחו יותר נודף?!

ש: כיצד להבין שברבנות הצבאית לצה"ל יש קצינה ממונה על הבנות הדתיות?

ת:זו אותה תשובה. טוב מאוד. גם חוטאות אין להפקיר, כמו שהסבירו לי: ואם מישהו לוקח סמים, האם נפקיר אותו בתור עונש?!

ש: סליחה .עוד שאלה עקרונית מאוד, שנוגעת לכל סגנון החיים. יש טוענים: זו לא חכמה להסתגר איפה שאין קשיים ופיתויים, יש להיפתח לעולם הרחנה, להחשף לקשיים ולהתמודד.

ת: כן. ידוע, אך לא כך כתוב בתורה, ולא ברמב"ם הלכות דעות ו א ולא במסילת ישרים פרק ה. רבי מאיר שמחה מדווינסק מתייחס לטענה זו ביחס לפסוק "כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כח יט): "והנה יש אנשים אשר אומרים: מה זה דרך התקרבות לאלקים, האם זה פלא כי יעצום עיניו ויגדור התאוה וירבה בלימוד ויתמיד בתפילה ובתשבחות, ויהיה דבוק על ידי זה לה'?! אלא יתערב ברחובות ובשווקים, ויתיחד עם נשים האסורות, וילך בשרירות לבו, ובכל זאת יוסיף אומץ ביראת ה' האחוזה עמוק בלבבו כגחלת בשלהבת, אז יעלה מעלה עד אין מספר. לזה אמר הכתוב פן יש בכם וכו' לאמר שלום יהיה לי [פירוש, אימתי אשיג רום המעלה ותכלית שלמות] כי בשרירות לבי אלך לחמם התאוה ולהגדיל המדורה. ואז יהיה התועליות למען ספות הרוה את הצמאה, פירוש כמו חזיר וכיו"ב שנפשו של אדם קצה בהם ואין לאדם שכר על הפרישה, אם אוסיף על תאותי ואגרה יצרי בהם, הלא הוא הכל, איפוא, חדא, ואטול שכר כולם. לא יאבה ה' סלוח לו, כי אז יעשן אף ד' כו'". כמובן זה לא דומה בדיוק, אך זה אותו עקרון.

ש: יש מחנכות לשרות צבאי לבנות שמתגאות בכך שהבנות מחליטות על דרכן בלי לשמוע לרבנים…

ת: גאוה ידועה וישנה…

ש: ודבורה הנביאה?

ת: היא לא היתה חיילת אלא נביאה.

ש: ובסיכום?

ת: יהי רצון שכל בנות ישראל תלכנה בדרכי הנביאות, מדרגה אחר מדרגה, כפי הסדר של ספר מסילת ישרים.