הרגע שבו אליאנה תדהר עלתה לבמה עם שיר הנושא האייקוני של גאליס הפך בן-רגע לאירוע ויראלי. הקהל נעמד על הרגליים, הרשת התמלאה בקליפים נוסטלגיים – ומיד אחר כך עלתה גם השאלה המתבקשת: אם זה כל כך עבד, למה זה לא היה בכל מופע?
צפו באליאנה תדהר שרה את השיר של "גאליס"
כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .
נוסטלגיה לא סימטרית
במהלך מופעי הפסטיגל השנה, לי בירן עלה בכל ערב לבמה ושר את שיר הנושא האייקוני של החממה. רגע קבוע, נוסטלגי, כזה שמיד מפעיל את בלוטות הגעגוע של הקהל הבוגר באולם. לעומתו, אליאנה תדהר – שמזוהה אולי יותר מכל עם גאליס – לא שרה לאורך רוב המופעים את שיר הנושא של הסדרה שהפכה אותה לכוכבת. והפער הזה לא נעלם מעיני הקהל. להפך.
החממה כן, גאליס לא
הפסטיגל השנה בנה לא מעט על נוסטלגיה. הקהל כבר מזמן אינו מורכב רק מילדים, אלא גם מבני 20-30 שגדלו על סדרות הנוער של העשור הקודם ומגיעים היום עם זיכרון רגשי ברור. במובן הזה, הבחירה לתת לבירן את רגע החממה בכל מופע, בלי לתת לתדהר את רגע גאליס המקביל, נראתה לרבים מוזרה, כמעט בלתי מוסברת.
ברשת זה הורגש היטב: תגובות, פוסטים וסטוריז חזרו שוב ושוב על אותה תהייה. אם בירן מזוהה עם החממה, ותדהר מזוהה עם גאליס, למה רק אחד מהם מקבל מחווה קבועה על הבמה?
ואז זה קרה – רק פעם אחת
רק במופע האחרון זה סוף-סוף קרה. תדהר עלתה לבמה ושרה את שיר הנושא של גאליס. התגובה הייתה מיידית: התרגשות, מחיאות כפיים, סרטונים שרצו בטיקטוק ובאינסטגרם – ובעיקר תחושת "איך זה לא היה קודם?". דווקא ההצלחה של הרגע הזה חידדה עוד יותר את הביקורת. כי אם זה עובד, אם זה מרגש, ואם זה בדיוק מה שהקהל חיכה לו כל העונה – למה זה לא היה חלק מהמופע מההתחלה?
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים