איחוד מרגש: אחרי שנלחמה למען שחרורם במשך חודשים, שורדת השבי אמילי דמארי פרסמה הערב (חמישי) תיעוד מפגישתה עם גלי וזיו ברמן בבית החולים שיבא תל השומר.

צפו בתיעוד:

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: מתוך האינסטגרם של אמילי דמארי)

"גלי וזיוי בבית. כמה הקלה ללב שלי, לנפש שלי. אין מילים שיכולות לתאר את מה שאני מרגישה" כתבה דמארי בפוסט באינסטגרם. "אתם כאן איתנו על אדמת ישראל. מוגנים. עטופים. מטופלים. בדיוק ההפך מאיפה שחזרנו. מהתופת. שם אתה מרגיש כל כך בודד ומפוחד. אתה פצוע ואין טיפול, אתה מתוסכל ואין חיבוק. והנה אתם פה איתנו".

"אתמול הלכתי לבית החולים שיבא לפגוש את גלי וזיוי וסוף סוף חזר לי האור לפנים. לא הסכמתי ללכת. לא מוכנה לבזבז שניה אחת איתכם. אפילו זכיתי לישון איתכם!" סיפרה. "לא רוצה לעזוב. רק לנשום אתכם עוד ועוד. כמה יש לנו להשלים… שנתיים שלמות של סיוט שרק אנחנו נבין. שנתיים שאני מתה להבין מה איתך גלי. מהיום הנורא ההוא שבו שלחתי לך הודעה 'אני מפחדת' והתייצבת אצלי תוך דקה, ועד הרגע הזה. כל כך רציתי כבר לראות אותך. לשמוע מה עברת. שתשלים לי חלקים שחסרים לי ונמחקו לי מהראש עוד מאותו יום. שתספר לי איך הכל קרה מהזווית שלך. הנוכחות שלך הרגיעה אותי".

עוד סיפרה כי "עם זיוי הייתי ב-40 ימים הראשונים שלי בשבי. נזכרת בלילות הארוכים, באיך החזקנו אחד את השני, בשיחות הנפש ההן שאפילו בדור צעיר לא דברנו ככה אף פעם. פעם אחת בזמן שהיינו יחד, הבית שבו החזיקו אותנו קרס עלינו. הלבישו אותנו בבגדים עזתים והוציאו אותנו מהר מהבניין. זו הייתה הפעם הראשונה שראינו שמיים מאז החטיפה. ואז ראיתי את העגיל שלך מבצבץ מהחיג׳אב ופחדתי שבגללו יזהו אותנו העזתים. מהר הורדתי לך אותו, והיום אני יכולה לספר לך ששמרתי עליו עד היום האחרון שלי בשבי – וככה הרגשתי שאתה איתי כל הזמן. לצערי ביום השחרור בני העוולה לקחו לי אותו. העגיל אמנם נשאר בעזה, אבל אנחנו כאן. חופשיים".

דמארי הודתה כי "מאז שחזרתי, הלב שלי לא היה שלם. הלכתי למשחקים של מכבי, אבל זה פשוט לא היה אותו דבר. אפילו כשהם לקחו אליפות – הייתה בי תחושת ריקנות. כי שום נצחון לא שלם כשאתם לא פה איתי. היום אני יכולה להגיד בקול רם – רק עכשיו, גם אני שוחררתי מהשבי. שבי של רגשות אשם. על האוכל שאכלתי, על האוויר שנשמתי, על כל חיוך שחייכתי. ועכשיו, לראות אתכם כאן חופשיים, נושמים, מחייכים – זה נס. זה החיים. זה האור הכי חזק שיש".

"גלי וזיוי שלי – אתם הגיבורים שלי. ניצחנו. שרדנו. אתם קולטים? אנחנו פה ביחד!" סיכמה שורדת השבי. "הלב שלי מתמלא בכל נשימה שלכם. בכל חיוך. מהיום – לא נפרדים יותר. ברוכים הבאים הביתה אחים שלי".