אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

מה אנחנו צריכים ללמוד מפרשת הרב מהצפון?

יותר מחודש אחרי התפוצצות פרשת 'הרב מהצפון' יפעת-לבנה רפאלי מביאה כמה תובנות של הקהילה בצפת על אמונת חכמים, עבודת ה' והתרשמות מכוחות רוחניים

מה אנחנו צריכים ללמוד מפרשת הרב מהצפון?
  יפעת-לבנה רפאלי

זמן מה עבר מאז חשיפת הפרשיה הקשה, בה אדם המכונה "רב בישראל" התגלה כבעל עברה, או יותר נכון- כבעל עברות מהקשות שבתורה. השפתיים עוד ממלמלות תפילה לרפואת הקורבנות ולאקמא שכינתא מעפרא, וזה הזמן לשאול את עצמינו "מה ה' אלוקיך דורש מעימך". מהו קול ה' הקורא אלינו מתוך המציאות. מושגים יסודיים בתורת ישראל, עליהם מושתתת כל התורה שבע"פ, כמו "אמונת חכמים" ו "עשה לך רב" דורשים בירור מחדש. שאלות רבות דורשות מענה ובהם: איזה סוג של התקשרות בין רב לתלמיד [או רב לקהילה] נגדיר כלא מדויקים ומועדים לפורענות, ומהם המאפיינים של "עשה לך רב" מתוקן ובריא, כזה שמקרב את האדם לעצמיותו ולאביו שבשמים.

תחילה, רציתי להדגיש שאין כאן ולו טיפת ביקורת על קהילת "אורות האר"י". קהילה של אנשים עם מסירות נפש על התורה, עם רצון עצום לטהרה, לקדושה ולדבקות. רצונות קדושים אלו נוצלו לרעה בידי נוכל. הדברים המבקשים תיקון רלוונטיים לכולנו.

שבירת הקטנות

כבני אדם יש לנו רצון להיתלות במשהו גדול. שמישהו יגיד לי, שמישהו יחליט בשבילי, שמישהו רק יגיד לי מהו "רצון ה'" ואני אעשה. בחורה מתחילה להיפגש עם בחור ואחרי כמה פגישות מחפשת את התשובה בחוץ. שרב גדול\צדיק\מקובל\מישהו שרואה דברים יגיד לי אם זה נכון או לא נכון, 'מכתוב' או לא 'מכתוב'. רבי נחמן אומר לנו על כך בפירוש – מה שהלב אומר זה דבר ה' ממש. מאז שאין לנו נבואה, ערוץ התקשורת העיקרי שלנו עם ריבונו של עולם בפרט בארץ ישראל, זה מה שהלב אומר. רצון ה' הוא לא חיצוני לי ומנותק ממני. אנו נדרשים להקשיב אל קול ה' מבפנים. נבראנו בצלם אלוקים, ניטעה בתוכנו נשמה קדושה, ואם נלך עם רצונות טהורים ונעשה עבודה של בירור המדמה אז הלב מדבר וכדאי להקשיב.

מה שקורה כשאנחנו מפחדים לקחת אחריות על החיים שלנו הוא שהרצון שלנו שמישהו אחר יהיה בשליטה מתחבר אל תאוות שליטה של מישהו אחר. תאוות גדלות נפגשת עם תאוות קטנות, ומערכת היחסים נשארת כזאת- הרב גדול, אתה קטן. אחד התלמידים מהישיבה סיפר שהנ"ל לא נתן לו לגדול. השדר שהוא קיבל מה"רב" גם אחרי שנים של לימוד תורה בישיבה היה – אני האדמו"ר, אתה התלמיד. בדומה לכך אותו תלמיד מעיד שמעולם הוא לא שמע מרבו את המילים – אני לא יודע.

את המושג "אמונת חכמים" אפשר להבין בשתי דרכים. הראשונה היא דרך ההבנה הקלאסית- אמונה בחכמים יודעי התורה. אמונת חכמים זו צריכה להגיע כאשר היא כרוכה עם האופן הנוסף שבו ניתן לפרש את המושג- האמונה של החכמים בך! כמו בקאוצ'ינג. הרב מאמין בתלמיד, והתלמיד מחזיר לו אמון.

סכין מתחדדת בירך חברתה. האמת מתבררת מול התלמידים ואיתם. לחיפוש של הרב אחר האמת יש שותפים! התלמידים. תלמידים שהוא סומך עליהם ולא משתיק אותם. יש יותר סיכוי למצוא את האמת עם עוד אנשים. לשם כך תפקיד חשוב של רב הוא לפתח אנשים גדולים, שהמצפן הפנימי שלהם עובד. דרך תורה זה להקשות. התלמוד- כל כולו בירור. הרב אמר משהו- זה לא סוף פסוק. זה נקודת פתיחה של בירור. מערכת רב תלמיד היא מערכת סימביוטית- שניהם מופרים. רב שמייצר תלמידים גדולים יהיה מופרה מהשאלות שלהם, מהאיכויות שהם מביאים איתם. הסיבה שבגללה לא פסקו הלכה כרבי מאיר היא שלא ירדו לסוף דעתו. אם לא מבינים אותו, אין מקום לבירור. ואם אין בירור, אז כוחותינו הודברו בעמידה מולו. ואם כך, אז ההלכות שלו, כמה שהם גבוהות, הם כביכול מחוץ למשחק.

אנחנו מוצאים אצל רבי יוחנן שמבכה את מותו של החברותא שלו ריש לקיש, שהיה כל הזמן מקשה על רבי יוחנן. מי הוא בכלל?? פושע לשעבר שרבי יוחנן החזיר בתשובה! ודווקא משום כך, עם העזות והכוח שלו, אותו כוח שרבי יוחנן חפץ בו בתוך עולם התורה, הוא מקשה על הרב שלו בלי סוף והאמת יוצאת מבוררת. כשריש לקיש נפטר מגיע רבי אלעזר ועל כל דיבור של רבי יוחנן הוא מביא מלא אסמכתות כדי להוכיח עד כמה רבי יוחנן צודק. רבי יוחנן בצער מהמצב החדש. מה עוזר לו שמוחאים לו כפיים? שעונים אמן על כל משפט שלו? הוא רוצה ללבן! רב הגון לא משתיק ולא מדכא. אלא הופך את התלמידים שלו לעצמאיים.

כן לעשה לך רב. כן לאמונת חכמים. כן ללמצוא מישהו גדול בתורה וירא שמים ללמוד ממנו. אבל לא ללהישאר קטן. תגיב. תשאל. תדרוש. ה' נתן לכל אחד מאיתנו במתנה הרבה כוחות. כוח של שכל, כוח של רגש, כוח של אינטואיציה. במצב בריא כל הכוחות האלה אמורים להיות בשיא חיוניותם, בפרט במפגש מול תורה או מול צדיק. ביטול לצדיק אין הכוונה לזרוק את השכל. אם צדיק אומר לי משהו שלא מסתדר לי אז הדיון צריך להמשיך ומשהו מדויק יותר ייולד. נכון שכולנו גדלנו על סיפורי חסידים של אמונה עיוורת. אז אולי הקריאה של ארץ ישראל היא קריאה לאנשים גדולים. קשר עם רב מגדיל אותך כשזה בעצם מפגש ש-ל-ך, על כל כוחות הנפש שלך עם התורה.

בין חכמה לתמימות

הביטוי "לזרוק את השכל" הוא ביטוי שניתן לשמוע במחוזותינו כהדרכה בעבודת ה'. בסיפור מעשה מחכם ותם רבי נחמן מלמד אותנו את היחס הנכון בין חכמה לתמימות. רבי נחמן אמנם מאדיר מאוד את מידת התמימות בסיפור, אך מתוך התמימות הגדולה התם לומד להשתמש בשכל למטרה שלמה הוא נועד. המסקנה הברורה מהסיפור היא שתם-חכם הוא המודל של רבי נחמן לאדם השלם. רוצים לשמוע על זה מהרב קוק? פתחו באורות ישראל, שם מדבר הרב על אמונה ושכל, כוח בהמה וכוח אדם, חג פסח וחג השבועות. עם ישראל שראה את עשרת המכות, את הים נקרע, את הקולות והברקים בהר סיני הפך להיות עם מאמין. אמונה תמימה זה הטבע שלנו. כנגד האמונה התמימה בא חג הפסח, בו מקריבים את קורבן העומר של שיעורים, מאכל בהמה. "בהמות הייתי עימך". על גבי אמונה זו בא יסוד "העילוי השכלי". הכוח החוקר והמברר. כנגדו חג השבועות, חג קבלת חכמת התורה. בחג זה מקריבים קורבן חיטים, מאכל אדם. בנוהג שבעולם יש אנשים "פסחיים"- התמימות באה אצלם על חשבון הכוח השכלי. וישנם "שבועותיים"- שכלם החריף בא אצלם על חשבון האמונה התמימה. ע"פ הרב קוק, הדרך הישרה היא שכל כוח לא ימעיט את חברו, אלא ישמש את האדם כאילו הוא היחיד. אדם ובהמה. "ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה".

עמידה איתנה אפשרית רק על שתי הרגלים, פסח ושבועות. שתי רגליים. אנחנו בדור דעה. מופצצים מכל הכיוונים באינפורמציה ודעות. אם לא נדע לסנן, נמצא את עצמינו בבעיה. מצד אחד אנחנו רוצים להיות תמימים ומאמינים. לא חשדנים וספקנים. מצד שני עלינו להביא כל דיבור אל כלי הדעת והלב שלנו ולראות שזה מתיישב. ואם לא- להמשיך לברר.

הערכה, לא הערצה – קשר נכון לרב הוא קשר שיש בו הערכה עמוקה מאוד, אהבה גדולה, אך לא הערצה. רב שבונה סביבו קהל של אנשים שמבוטלים אליו, שמעריצים אותו- זה לא יהודי וזה מסוכן. רב הוא בן אדם וגדול ככל שיהיה הוא יכול לטעות. כשם שצדיקים גדולים טעו בנ"ל מצפת וחשבו אותו לצדיק. חז"ל לא מהססים מלומר – אברהם טעה. [כששאל במה אדע כי אירשנה]. יעקב טעה. [כשלא מיהר לקיים את נדרו]. משה רבנו טעה. [כשהיכה בסלע]. הצדיק הגדול ביותר הוא עדיין בן אדם ואפילו מהנביאים ה' לפעמים בחר להסתיר מידע.

ברכה\עצה מרב מתוך קשר – ברכה, או עצה, מגיעים מתוך קשר שבין הרב לתלמיד. כשרב מייעץ בצורה בריאה זה בא מתוך שיתוף פעולה בינו לבין התלמיד. התלמיד מפרש שיחתו בפני רבו. הרב, מתוך הקשבה עמוקה, אל הניגון שבו נאמרות המילים, אל מה שנאמר בין השורות, מבין אל לב התלמיד ומשם נותן לו עצה. היכולת הזאת מגיעה מתוך אמונה גדולה בתלמיד, אכפתיות עמוקה לאחר, עדינות, שכלול כוחות ההקשבה, ניסיון חיים, וסייעתא דשמיא. ברכה או הדרכה שמגיעים כמשפט סתום, שלא מתוך היכרות, שלא מתוך לימוד משותף, כאמירה סתומה ולא מובנת- תמרור עצור. כשמדובר בעצה רפואית, או בעניין טכני אחר, קורה שראיה רוחנית מצליחה לעלות על בעיה גם מרחוק וללא הכירות. כשמדובר בעצת נפש, בעצת רוח, מומלץ להיזהר שבעתיים. עצה מהסוג הזה צריכה להרגיש טוב בלב וקשורה לחיים. להרגיש- וואו, איך הרב מבין אותי, איך הרב קלע בדיוק לנבכי נשמתי. איך הרב הצליח להסביר לי איך אני מרגיש, לתת מילים לרגשות שלא היו לי מילים בשבילם, לחשוף בפני רגשות שפחדתי להודות בהם. אם הברכה, העצה, מרגישה מנותקת ולא קשורה, אם היא נאמרת דרך הטלפון מאדם זר, או במפגש של 10 שניות, ללא שיתוף פעולה בין הרב לתלמיד, אי אפשר להתייחס לזה כתורה מסיני. התחום של הראיה הרוחנית הוא לא מדע מדויק וכאמור גם צדיק אמיתי יכול לטעות. זה חוזר שוב לדרישה של ה' מאיתנו להיות גדולים ולקחת אחריות על החיים שלנו. לא לקחת טרמפ על צדיק.

מדדים נוספים ללימוד תורה באופן בריא

תורה בריאה = חיבור בין איש לאשתו – לימוד תורה\פנימיות התורה בצורה בריאה וקדושה מביא לחיזוק הקשר בין איש לאשתו. התורה מקרבת בניהם ולא מרחיקה. אצל הרב מרדכי אליהו זצ"ל, היה שיתוף פעולה מלא בינו לבין אשתו הרבנית צביה תלית"א. הרבנית הייתה שותפה פעילה לכל המפעל האדיר של הרב והיא זאת שהחליטה למשל על שעות קבלת הקהל. מקומות שמחנכים לזה שהבית, האיש והאישה, "מוסרים את הנפש" על לימוד תורה בצורה שבאה על חשבון הזוגיות, משהו כאן לא בסדר. צמיחה רוחנית עושים ביחד. ולא- הבעל צומח והאישה "מתבטלת" "מוסרת את הנפש" על הלימוד של בעלה, מבלי להיות שותפה בעניין, תוך שהיא צוברת חסכים הן בסיפוק רוחני והן בסיפוק רגשי מהזוגיות שלה.

בלי סודות – בסיפור מצפת הייתה הדרכה לנשים הנפגעות לשמור על הכל [ה"תיקונים" ה"רפואות"] בסוד מהבעל. כלל גדול בזוגיות- הסוד מרחיק, השיתוף מקרב. כמובן שיש יוצאי דופן. לפעמים אחד מבני הזוג נחשף למידע שמוטב לא להעביר אותו לבן הזוג, בגלל לשון הרע, כבוד הבריות, וכולי. אבל לא בתחום הזה. אישה שמקבלת הדרכה שיטתית מהרב או המטפל של "זה נשאר ביננו"- לא תקין!!! ההרחקה של האישה מבעלה במקרה הזה הייתה מכוונת ונטעה את היסודות לניצול שהגיע אח"כ. חינוך לשמירת הברית קיצונית, כזה שמגיע לפרישות שמרחיק איש מאשתו, הינו תמרור אזהרה. כאמור- תורת ה' מקרבת אישה לבעלה. לא מרחיקה.

ובנימה זאת… גם אין סודות בחברה! – אז נכון שאנחנו אנשים צנועים, והצניעות היא לנו לערך עליון. אבל כשיש דברים שלא מרגישים טוב, כשיש חשש שמשהו לא בסדר, אפילו בתוך הזוגיות- משתפים מישהו בצורה צנועה ומכובדת. שיתוף עשוי לעלות על בעיות במקום שכל אחת [או אחד] נרקבת עם הכאב שלה לבד, בטוחה שהיא אשמה ומדומיינת. בהרבה תרבויות יש את האישה החכמה, ה"דודה", שמקבלים ממנה חכמת חיים גם בתחומים שהצנעה יפה להם. האיש הנ"ל יצר ניתוק מכוון גם מאמא, גם מהמשפחה. הניתוק כזה הוא מצע נהדר להרבה מחלות.

בית אב – התורה שבע"פ עוברת תוך חיבור עמוק לדורות הקודמים. שאל את עצמך- איפה הרב שלי נתגדל בתורה? מי הבית אב לתורה שלו? איפה הוא צמח?

הלכה– אנחנו חיים בזמן של "עקבתא דמשיחא". אפשר להריח את הגאולה באוויר. אחד מסימני הגאולה הממשמשת ובאה עלינו הוא פתיחת השערים ללימוד פנימיות התורה לכלל ישראל. הבעש"ט, מייסד החסידות, סלל דרך להיפגש עם פנימיות התורה מבלי לעסוק בקבלה ממש [על כל הסכנות שבלימוד זה]. זה שרב בישראל לומד ומלמד פנימיות התורה זה דבר גדול. אך כדי לבחון האם הוא באמת ראוי ללמוד וללמד סודות התורה, הוא קודם כל צריך להיות גדול בהלכה, גדול בגמרא, גדול בפשט! ההלכה היא הקרקע. היא החיבור לארץ והיא המדד שלנו לכך שהתורה שאנו לומדים היא מחוברת, בריאה, וממשיכה את המסורת של עם ישראל.

האיש מאורות האר"י הרשים את כולנו ביכולותיו הרוחניות. האם הוא היה ראוי לתואר "גדול" בהלכה? בגמרא? בלימודיים "ארציים" יותר? שווה בירור. ואם בתארים עסקינן, התואר "מקובל" הוא תואר השמור לאנשי קודש היודעים את סודות קונם. לא כל מי שלומד קבלה הוא מקובל. מקובלים רבים טרחו דווקא להצניע את ידיעותיהם בחכמת הנסתר. אצל הרב מרדכי אליהו זצ"ל מעולם לא נראה ספר קבלה. הוא היה קודם כל גדול בנגלה. בתורת הנסתר הוא עסק… בסתר.

לסיכום- כשמישהו מדבר קבלה ולא ניכר עליו שהוא תלמיד חכם- הרי לפנינו תמרור עצור.

התרשמות מ"כוחות" רוחניים

הרבי מקוצק כשהיה בן 17 הגיע אל החוזה מלובלין. בדרך אליו קנה אולר. החוזה קיבל את פניו ושאל אותו- באת ללובלין כדי לקנות אולר? אמר לו הקוצקר הצעיר- אותי לא תקנה עם רוח הקודש שלך. אנשים נגנבים מרוח הקודש ולא מעומק תורה. יש מלא רואים, מלא מתקשרים, מכל הדתות הסוגים והמינים. כוחות רוחניים זה לא בהכרח עדות לצדיקות, לקדושה או לגדלות בתורה. רבים האנשים שניחנו בכוחות של ראיה רוחנית, בלי שמירה על תורה ומצוות ובלי עבודת מידות. גם לפרעונים היו כוחות רוחניים וגם הם ידעו להפוך מטה לנחש.

האדמור הזקן העיד ש"אצל המגיד ממזריץ' המופתים היו מתגלגלים מתחת לשולחן, אבל אף אחד לא היה מתכופף להרים". מה הכוונה בלא להתכופף להרים? הכוונה היא – בואו נכניס את המופתים לפרופורציות. למזריץ' הגענו כדי ללמוד תורה. כדאי לשאול מחדש- סביב מה נסוב החיפוש הרוחני שלנו? מה אנחנו רוצים למצוא במורה דרך? בסוף היום, אחרי שה"מופתים" הלכו לישון- מה הרב הנחיל לנו? מה נשאר לנו מהתורה של הרב? כשרב הוא בעל מופת, בתוך מכלול של אישיותו האדירה, זה נפלא. ביום יום, במפגש עם רב, כדאי שה"וואו" יסוב על אישיותו של הרב, מידותיו האציליות, קדושתו ועומק תורתו, ולא על ניסים ונפלאות.

המטרה – עבודת ה'לא עבודת השגות רוחניות כשאדם מרגיש שהוא משיג "השגות" בעבודת ה' זה מרגיש טוב. קל מאוד להתבלבל בין לעבוד את הפוזה שלנו כאנשי רוח, לבין לעבוד את ה'. האם אני עובד את ההשגות שלי? את הפוזה לי כאדם רוחני שמשיג השגות? או את הקב"ה? אותו איש ניצל את כוחותיו הרוחניים וידע גם לתת לתלמידים שלו את התחושה שגם הם משיגים השגות, מקבלים מסרים בחלומות וכיוצא בזה. לכולנו יש שאיפה לרוחניות. אבל רוחניות שתכליתה לעלות למעלה היא רוחניות של גויים. הרוחניות של ישראל מתאפיינת ב"עליה לצורך ירידה". חיי יום יום קדושים. הנכחת הבורא במציאות היומיומית.

להחליף עבודת ה' בעבודת תדמית רוחנית זה לא משהו שקורה רק לאנשים שמתעסקים עם פנימיות. לא מדובר רק על תחושה של כוחות רוחניים מיסטיים. התמכרות לרוחניות זה ביומיום! לפעמים אנחנו משיגים ריגוש רוחני ע"י פוזה רוחנית. תפילת ותיקין יכולה להיות מכוונת יותר בגלל הזמן המסוגל, ויכולה גם להיות מזויפת יותר כי זה מרגיש כזה "צדיק" מצדנו. הרגשת הצדיקות היא מצע נפלא לזיוף בעבודת ה'. לפעמים זיוף קל ובלתי מורגש. אולי ה' מבקש מאיתנו לא להחליף את התשוקה אליו בתשוקה לרוחניות. רוחניות גם היא יכולה להיות כל כולה רצון עצמי ותאווה. מבלי משים מתחלפת לה עבודת ה' לעבודה עצמית, עבודה זרה. כך קרה בבית ראשון. עבודת ה' תשתיתה – ענווה עמוקה. שנזכה.

==

הדברים המובאים במאמר הינם ליקוט של דיבורים שנאמרו ע"י חברים, רבניות ורבנים בק"ק צפת

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
21 תגובות - 21 דיונים מיין לפי
1
זה מביך
יהודי | 24-08-2015 17:37
אף על פי שאני ממשפחה של רבנים משתדל מאוד להיות לאיש ויהודי בכל מקום שאני נמצא בו אני יהודי מהגולה דבר כזה אסור לא רק מהתורה אלא גם ההגיון אומר איך אפשר להגיע לדברים כאלה אחרי לימוד תורה נביאים כתובים, משניות ותלמוד שזה כלי חזק נגד יצר הרע, יהודי שעולה מתרומם עד השמיימה ואם הוא יורד אז הוא יורד עד שאולה ואסור לשים את כל הרבנים באותה צלחת כי בסופו של דבר האדם בוחר בדרכו לטוב או לרע ואף אדם או רב לא ידחוף אותו לדרך רעה, ״בדרך שהאדם הולך מוליכים אותו״ וצריך לכבד כל אדם בנפרד לפי מעשיו ולא לשכוח הרבנים היא גם תורה שמהלכת ובלעדיה אין יהדות והיינו ככל הגויים ולא משנה ממש איפוא לגור בישראל או כנכרי בארצות נכר, אולי מישהו לא מסכים לדבריי אבל לפחות אני קורא או שומע דבריי, שנה טובה לכל עם ישראל
2
לא מסכים עם הנאמר כאן
תלמיד מצפת | 24-08-2015 23:48
הרב עזרא השקיע בנו את חיי. ואני מעריך אותו מאוד. וחושב שמה שנאמר כאן זאת כפיות טובה שאין כדוגמתה. ואל תשכחו שרבי מאיר למד תורה מרבו גם שהיה בזמן שחילל שבת וכו. ועוד שבמקרה דנן שום דבר עדיין לא הוכח. אז מספיק עם השפיכות דמים הזאת.
3
המושג הכרת הטוב שכחתם?
תלמיד מאורות הארי | 24-08-2015 23:59
אילו היה העולם נברא מושלם, עלול היה האדם לחשוב כי כך חייב להיות, ואין צורך להודות על כך. לשם הקניית עיקרון הכרת הטוב המתין הקב"ה עם ירידת הגשמים עד שנוצר האדם. החטא הראשון בתבל, חטאו של אדם הראשון, היה מלווה בסממנים מובהקים של כפיות טובה. כשהקב"ה שאל את אדם הראשון מדוע אכל מעץ הדעת, השיב (בראשית ג', י"ב): "האשה אשר נתת עימדי, היא נתנה לי". מדוע לא הסתפק באמירה: "האשה נתנה לי", אלא הוסיף "אשר נתת עמדי"? אין זאת אלא שמידת כפיות טובה מסויימת דבקה בו, ולכן, הירשה לעצמו לתלות את הקלקלה במי שנוצרה להיות לו לעזר ע"י הבורא. זו היתה הסיבה שבגינה נגזרה על אדם הראשון הקללה (בראשית ג', י"ז-י"ח): "ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך, וקוץ ודרדר תצמיח לך". קיים כאן גמול של "מידה כנגד מידה", כאילו אמר הקב"ה לאדם: אתה השבת רעה במקום רוב הטובה שגמלתיך, אף לך ייעשה כן. אתה תעבוד את האדמה בכל כוחך, אולם היא תשיב לך רעה.
4
תורת ה תמימה משיבת נפש
משה | 25-08-2015 0:07
חכמים תקנו שורה של ברכות והודאות לקב"ה. מתחילת היום באמירת "מודה אני לפניך", בברכות הנהנין שלפני ההנאות בברכות הריח ובברכות הראיה, בברכות הגומל והטוב והמטיב ועוד ועוד. בתפילת "נשמת" אנו אומרים: "ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו... אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' אלוקינו... על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים, הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו". ההודאה על הטובה הינה חלק מזערי של גמול עבור רוב הטובה שאנו מקבלים מאת הבורא. ובל נשכח את כל הטובות שנתן לנו מו"ר הרב עזרא שיינברג. ולסיום אחתום בברכה שהקב"ה יוציאו מאפילה לאורה ויצא משפטו בצדק לאור ויתקיים בו הפסוק כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים.
5
מסכים עם 2
תלמיד לשעבר | 25-08-2015 1:09
היכן הם כל אותם התלמידים שגדלו בתורה בזכותת הרב וחייבים לו את כל עולמם הרוחני ויש הרבה מאוד כאלה . דבר נוסף הר מורדכי אליהו סמך ידו על הר עזרא שיינברג הוא צמח מהית המדרש הזה . הרב הוא איש יסד גדול וכל מעשיו לשם שמים ולא לשם הפוזה ! להסטה הסמויה שמובאת כאן יהיה מחיר שלא נאמר ידנו לא שפכו את הדם הזה . כמי שיודע מה נעשה בשטח יש פה בלי סוף שטיפת מוח ויד מכוונת
6
לתלמיד מצפת
תלמיד מהישיבה | 25-08-2015 2:14
למי שקורא לעצמו תלמיד מצפת, שתדע שהדברים התבררו מעל לכל ספק. מי שלא מוכן ללכת אחרי האמת ונשען על קנה רצוץ, כל הוכחה שתהיה לא תעזור לגרום לו להתנתק מהאיש השפל הזה ששיקר על כולנו, גם לא הקב"ה בעצנו. אני משער שאני יודע במי מדובר ועל אף שהיית מחובר אליו מאד.. המוח צריך להיות שליט על הלב! הגיע הזמן שתמשיך הלאה
7
הקב"ה שונא כפוי טובה
נחום | 25-08-2015 13:21
ואתם קהילתו? אתם שלמדתם תורה מפיו? תתביישו לכם תורתכם איננה תורה תלמדו ממשה רבנו שלא היכה ביאור בגלל הכרת הטובה שלו ועוד שפה מדובר בחיי אדם ולא במשהו גשמי.
8
ל7 כנראה הרב לא בדרגה של היאור.
| 25-08-2015 17:00
כמה גיבובי שטויות כתבת.
9
לתלמידים ..גם אריאל שרון בנה יישובים
| 25-08-2015 17:02
ואחר כך הרס אותם אז נהיה עם הכרת תודה שבנה ישובים? אתם חולים.
10
הרב מרדכי אליהו זצ"ל לא סמך את ידו על אריק שרון
אבנר | 25-08-2015 19:39
ויש כזה דבר שנקרא הכרת הטוב תתפלא אבל זה קיים !
11
כל מילה בסלע!נכרים דברי אמת
| 25-08-2015 20:03
כל התגובות להכרת הטוב הן מאותו אדם. אף אחד פה לא דבר על מי שעשה עצמו רב...אלא על הדרך שבה התנהלו הדברים חממה חשוב להשמר ולהזהר. פשוט שזה איש מסויים שגם לא שם לב שהוא מגיב כל עשר דקות.... על מה להכיר לו טובה-על שניצל ופגע בנשים מסכנות שהתמודדו עם נסיונות הייסורים? על מה?על שעצר תלמידים שלו מלגדול?שלא נתן להם לצמוח ולהתפרנס בכבוד? על מה?על הכספים. שהיו אצלו מפדיון נפש ושמשו כנראה אותו ואת תאוותיו? כואב הלב על המשפחה המסכנה!להם יש הכרת הטוב גדולה...ולו-ולא
12
כל ה'תלמידים' שמגיבים ושחוזרים על עצמם
| 25-08-2015 20:41
אתם בודדים.. לכולם ברור מה דינו! באמת תעשו לעצמכם טובה ותלכו לטיפול דחוף או שלפחות תפסיקו להביך אותנו עם התגובות האלה
13
אינני תלמיד שלו
אבנר | 25-08-2015 22:08
אבל אחזור על דברי יש כזה דבר שנקרא הכרת הטוב. זה קצת קשה לך לקבל זאת אבל זה קיים. תבדוק בתורה שאתה לומד מה היחס לכפויי טובה ואז כנראה תגיב אחרת.
14
מהרשע הזה
לא קיבלנו | 26-08-2015 10:25
15
המשך
עמוס | 26-08-2015 14:36
על מעשים חמורים מאוד שנעשו. חמורים על פי כל קנה מידה: הלכתי,רוחני,מוסרי ונפשי. לא שייך בכלל בגלל המעשים הטובים,לטשטש מחומרתם הנוראה של המעשים הקשים,וזה לא מביא ברכה לאף אחד,לא למדובר,לא לאשתו ,לא לילדיו,לא למשפחתו,לא לציבור,לא לתורה ונושאיה.אם היה מודה בפרהסיא,כמו שהודה בחדרי חדרים ,היה יותר פשוט.לכן,אנחנו כציבור,זקוקים לראות מה ללמוד מכך,והמאמר שלפנינו,הוא מצוין ,מקיף ומכיל את המורכבות
16
מורכבות
עמוס בנימין,צפת | 26-08-2015 15:28
החלק הראשון של תגובה 15 נשמט,ואני משלימו. נכון,שהאדם המדובר,עזר להרבה מאוד אנשים,וגם לי,הקטן,בכללם. ובאמת יש לי הכרת טובה על כך. אבל!!!,אין בכל זה,שום אפשרות לחפות
17
זאת שעשתה את הכתבה קשורה לרב שפוצץ את הפרשיה
מנוח | 26-08-2015 23:21
חחחחח לא פלא המשחק מכור מראש.....................
18
תגובה ל17
חחחח | 27-08-2015 13:11
חחח אם זה משחק אז ששינברג יוכיח את כישורי המשחק שלו... דווקא נשמח לראות גול של הדקה התישעים במשחק מכור זה יהיה ממש טווווב
19
איזה משחק?
| 27-08-2015 14:52
מבחינת חלק מהמגיבים יש עדיין שאלה אם הוא חף מפשע או לא. לרוב העולם זאת לא השאלה מכיוון שיש מתלוננות רבות ואמינות ולצערינו גם הוכחות יותר חותכות. כך שהשאלה זה לא היה או לא היה אלא מה לומדים ממה שהיה.
20
מאמר מעמיק ומקיף בגובה העיניים
עדן קרית 4 | 27-08-2015 20:51
יישר כח גדול לכותבת ולעזות הקדושה. שירבו כמוך בישראל, מבררי אמת ללא מורא. שימו לב שכל התגובות בהתחלה מפי ה"תלמידים" נכתבו ברצף ע"י אדם אחד. מי יודע אם לא ע"י הרשע בעצמו. 13 נשים התלוננו ואתה מדבר על הכרת הטוב ועל חפותו? ה' יעזור לך נשמה.
21
מאמר כל כך חשוב ומדויק!
מיכל | 29-08-2015 20:54
יש הרבה מה ללמוד מהמאמר הנ"ל.