נפילת מתח? סדנת הכנה לאזרחות לבנות שירות

רבות מבנות השירות מסיימות את שנת השירות הלאומי באפיסת כוחות ובתחושה עמוקה של ריקנות. התחושה המאתגרת בתחילת השירות הלאומי מסתיימת ברגע אחד בריקנות פתאומית ומתוך הקושי הזה, הבנות צריכות להתחיל את החיים כמעט ללא תמיכה. בדיוק לשם כך נפתחה בשנה שעברה במדרשת ’שובה’ שביישוב עופרה, במסגרת ’פורום המדרשות התורניות לבנות’, ’תוכנית אלול’ לבנות שירות, שסיימו את תקופת השרות וזקוקות לעיבוד החוויות במשך חודש שלם, בטרם קפיצתן לעולם הגדול.

"בנות שירות לאומי המסיימות את השירות הלאומי בכפרי נוער ופנימיות, נשארות עם עומס רגשי ופיזי עצום מהשנה שחלפה", אומרת הדס יאיר, ממדריכות התכנית. "בנות רבות מגיעות עמוסות מאוד לאחר שנות השירות, לאחר שעברו חוויה מאוד משמעותית ומספקת, מלאה בעשייה, באתגרים, התמודדות ואף נפילות, אך הקשר האישי והאינטנסיבי הנדרש לאורך הטיפול המסור מסתיים בוקר אחד ואיתו היציאה לדרך חדשה. עד שנה שעברה, חוץ משיחות אישיות, לא מצאו בוגרות השירות הלאומי מקום לפרוק את המטען שצברו במשך השירות", היא מבהירה.

ההצלחה הייתה מעבר למצופה, ובעקבות המשובים המוצלחים, מתרחבת התכנית השנה למדרשת ’בינת’ שבשבות רחל, ב"מדרשה בבר אילן’ ובמדרשת 'טוהר’ .

"המשוב בסוף התוכנית היה מרגש מאוד ועודד את הרחבת התוכנית למדרשות נוספות". אומר עדיאל בר שלום מנהל כפר הנוער ’נווה עמיאל’, שיזם את הקמת התכנית. "הבנו שתוכנית כזו נוגעת בעצב חשוף שלא טופל. גם מאגודות השירות אנו מבינים שנכנסנו לתחום התייחסות חשוב מאוד, והתועלת ממהלך כזה, מעבר למענה החשוב לבנות, נוגע במהותנו כבתי מדרש העוסקים בחיים ובנפש ללא פחד ומתוך אמון ואמונה" הוא מוסיף".

מי שעברה את החוויה המתקנת בתכנית הראשונה לפני כשנה, היא טל בוקבזה, שנכנסה לתוכנית גילתה שהיא אינה לבד בתחושות שליוו אותה בימים הראשונים, לאחר שסיימה את תקופת השירות. "אחרי שנתיים של ביטול עצמי, אחרי שנתיים ששכחנו את עצמנו, שניסינו להיות כמה שיותר כלי בשביל אחרים, כמה שפחות לחשוב על עצמינו", מתארת בוקובזה שאת השנתיים של השירות היא העבירה כמדריכה בפנימייה.

לדבריה, היא פגשה קבוצה שמדברת בשפתה וגילתה בקרב כולן תחושות משותפות שסייעו לה להתמודד. "גיליתי שגם להן, כמו לי ממש לא קל. גם הן חושבות על החניכים לפחות 3 פעמים ביום. גם להן ממש מוזר להתעורר בלי להעיר אף אחד אחר. גם הן משמעותיות בזכות עצמן".

"במהלך התכנית הבנתי שיום טוב אינו דווקא יום בו חניכה נפתחה אלייך, ויום לא טוב אינו בהכרח יום שחניך מקלל אותך. אלא שהימים טובים כי את פתוחה עם עצמך ואוהבת את עצמך". מוסיפה בוקובזה.

המשוב בסוף התוכנית היה מרגש מאוד ועודד את הרחבת התוכנית למדרשות נוספת. הבנו מתוך הבנה שתוכנית כזו נוגעת בעצב חשוף שלא טופל. גם מאגודות השירות אנו מבינים שנכנסנו לתחום התייחסות חשוב מאוד. התועלת ממהלך כזה, מעבר למענה החשוב לבנות , נוגע במהותנו כבתי מדרש העוסקים בחיים ובנפש ללא פחד ומתוך אמון ואמונה.