כיצד להתייחס לספר 'זרע ישראל' שמתיר גיור למסורתיות בקבלת מצוות חלקית כמסורתי כמבואר שם בעמ' רעד ובעמ' שיא ועוד?

אין צורך להתייחס. כבר התייחסו גדולי הדור, הגרי"ש אלישיב, הגר"ש וואזנר והגר"נ קרליץ וכתבו עליו: "אם בדעת המתגייר לקיים מצוות באופן חלקי או כמסורתי, אין שום צד בהלכה שיועיל גיור כזה, והינו גוי גמור לכל דבריו". וכן הגר"ע יוסף: "סלוף ההלכה בעניני גיור וגילה פנים בתורה שלא כהלכה".

אבל הגרז"נ גולדברג, הג"ר דייכובסקי והגר"ד ליאור כתבו הסכמה על הספר?

זאת הייתה הסכמה מסוג כללי, אך כאשר ראו את המסקנות, בקשו לבטל את ההסכמה. הגרז"נ גולדברג: "זה נגד הלכה פסוקה שאין מקבלים, גם אם אומר שאין מקבל עליו דקדוק אחד… לכן אבקש מכת"ר לא להדפיס הסכמתי שלא אצטרך להודיע ברבים דעתי". וכן הגר"ד ליאור: "הראו לי כמה מסקנות מהספר ואיני מסכים להן והעיקר שקבלת מצוות מעכבת בדיעבד. כך פסקו גדולי הדור הקודם. ראה באג"מ יו"ד ח"א קנז. וכן כתב בשו"ת שרידי אש ח"ב סי' ע"ה שעל המתגיירים להתחייב לקיים את המצוות בשלמותן, ומשמע מהגמרא שאפילו אם לא מקבל רק דבר אחד לא הוי גר".

ובכל זאת יש רבנים שמתירים גיור חלקי. רב טען בשם הגמרא שכדי להיות יהודי לא צריך להיות אורטודוקסי, אלא די במקצת מצות קלות וחמורות ולא להחמיר ולא לדקדק.

זו גמרא מפורשת: "עכו"ם שבא לקבל דבר תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. רבי יוסי ב"ר יהודה אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים" (בכורות ל א). על כל פנים, לו יהיה כן, כאשר יש דעות שונות בין רבנים, פוסקים על פי רוב מנין, וגם על פי רוב חכמה. כלומר, רבנים בודדים, כמה מכובדים שיהיו, אין להם משקל מול כל גדולי הדור.

לגופו של ענין, למה גיור לאומי, לעם ישראל, לא יספיק? הרי אנו עם? יש סגולה ישראלית?

בודאי שאנו עם, אבל העם הזה יש לו הגדרה אלהית, והמצוות הן הביטוי הלאומי של סגולת העם. כתוב בתורה שהעם הזה צריך להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, עם שמקיים מצוות ד', מצוות התורה.

אבל יש גם יהודים שלא מקיימים מצוות ובכל זאת הם יהודים?

ת: אכן יש שתי הגדרות של יהודי: מי שנולד לאם יהודיה והוא יהודי גם אם חלילה אינו מקיים מצוות. ב. מי שמתגייר כדת וכדין ומקבל על עצמו כל המצוות.

מי נותן לנו זכות לכפות על מתגייר לקיים מצוות. הרי אנו נגד כפיה דתית?

אכן כפיה דתית אינה מועילה והיא דבר שאינו נשמע, כדברי מרן הרב קוק באגרות הראיה אג' יט-כ. אבל אינינו כופים דבר על אף אחד. אינינו מסיונרים, אינינו מחפשים אף אדם, וגם צדיקי אומות העולם וחסידי אומות העולם, יש להם חלק לעולם הבא. אך אם אדם בא להתגייר, אנו מקבלים אותו באהבה, כדי להתגייר כולל קבלת מצוות בכנות.

ואם הוא מצהיר בפני בית דין שמקבל מצוות אבל בליבו אין כוונתו לקבלן, האם גיורו גיור? הרי אינינו יודעים מה בליבו של אדם, וכידוע דברים שבלב אינם דברים? ובכלל איך אפשר לדעת מה בליבו?

ת: עיין שו"ת בית יצחק שבגיור העיקר הוא אם בלב רוצה באמת להיות יהודי. "אם מתגייר רק לפָּנִים (= בהצגה) ולבו בל עמו להחזיק במצוות, ואנו יודעים כוונתו שגם אחר כך יהיה בועל נדות ומחלל שבת ואוכל טריפות, לא הוי גר כלל… ורחמנא לבא בעי, ולא נעשה גר" (שו"ת בית יצחק ח"ב סי' ק). לכן גם מי שמצהיר שיקיים מצוות ואנחנו יודעים שזה לא נכון, אינו גר (שם). גם האחיעזר כתב שאם אנו יודעים בבירור שמתגייר רק לְפָּנִים, וליבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצוות, לאו כלום הוא (אות ד).

אבל מה בדבר גיור לאומי להשתייך לעם ישראל, אבל לא לדת ישראל במובן של קבלת מצוות, למה הפוסקים לא התייחסו לזה?
ת: לא התייחסו, כי לא עמד על הפרק, אבל כאשר זה הופיע, התייחסו, כגון החלקת יעקב: "פושעים, ואין רוצים כלל לידע מיהדות – כשרות, שבת, נדה, כל המצוות הם עליהם למעמסה, והם רק יהודי לאומי, והבית-דין יודעין בטח, אשר גם הנכרית אשר למראה העין מתגיירת, לא תתנהג כלל בשום יהדות… פשוט אצלי, אשר אף בדיעבד לא הוי כלל גרות… ואף אם נאמין לה שכוונתה אמת להיות יהודיה, לכל היותר כוונתה להיות לאומית, בלי שבת, נדה ושאר מצות, כמו בעלה. וגירות כזו, אף בדיעבד לא מהני" (שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' יג).

אבל כיצד המתגייר יכול לקבל על עצמו כל המצוות, הרי הוא אינו מכיר כל המצוות, לימוד כל המצוות מצריך שנים, וגם הוא רואה יהודים דתיים שלא מקיימים הכל, אם כן כיצד יקבל על עצמו הכל?

לכן הגר"מ פיינשטיין מקל בזה שעליו לקבל אותן המצוות שהוא יודע שיהודים דתיים מקיימים. כך הוא מסביר את סוגיה של הגר שנתגייר בין הגויים (שבת סח ב), כלומר שרוצה להיות כמו כל היהודים יראי שמים (שו"ת אגרות משה יו"ד א קס). אבל בודאי שבלי קבלת מצוות בלב אין כלום: "אף אם אומר בפיו שמקבל מצוות, אם אנן סהדי שאינו מקבל עליו באמת, אינו כלום" (שם קנז).

זה חידוש מה אומר הגרמ"פ?

כן. שלא צריך קבלת כל המצוות, אלא כל המצוות שיראי שמים מקיימים. אך כל זה כך בדיעבד. גם לדעתו לכתחילה יש לוודא שהמתגייר מקבל כל המצוות כדת וכדין.

שוב אני שואל, למה בפוסקים הראשונים לא הדגישו זאת, רק הפוסקים האחרונים?

כי המציאות השתנתה. בדורות האחרונים נוצרה בחסדי ד' מציאות לאומית על אף שלעת עתה היא לצערנו בלי מציאות דתית ברורה. פעם היה ברור, שלהיות יהודי זה לקיים תורה ומצוות. עתה נוצר טשטוש, שלהיות יהודי זה גם מין שיוך גאוגרפי תרבותי. לכן אי אפשר להסתפק בהכרזה שיקיים מצוות, כאשר אנו יודעים שזו אמירה בעלמא.

ובסיכום?

צריך קבלת מצוות כנה ואמיתית. לפי בית יצחק, אחיעזר וחלקת יעקב, כל המצוות. לפי הגרמ"פ, עליו לקבל את המצוות שלפי הבנתו הן מצוות ודיעבד הגרות חלה אם לא קיבל מצוה שבטעות הוא חשב שאינה חובה או שהיא רק חומרא.

עוד שאלה: מה עם הלל הזקן שקיבל גר שהאמין רק בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה?

קושיה ידועה. הרי אנו מבינים למה שמאי דחה אותו ורש"י הסביר: "הוציאו בנזיפה – דתניא… גר הבא להתגייר וקיבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו, במסכת בכורות ל ב". באשר להלל, רש"י מסביר: "גייריה – וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו, דלא דמיא הא לחוץ מדבר אחד, שלא היה כופר בתורה שבעל פה, אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה, והלל הובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו". הלל ידע נאמנה שאותו אדם אינו ממש כופר, לכן אחרי שילמד, יקבל. כמובן אין זה שייך לענינינו.

עוד סיכום?

אין גירות לחצאין. כך כותב המשנה ברורה: "דודאי אין גירות לחצאין… הלא קי"ל בבכורות בפרק עד כמה (לד א), אינו-יהודי שבא לקבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלים אותו" (ביה"ל סי' שד ד"ה א"י). וכך היה במתן תורה, שגיור נלמד ממנו, "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו: כל אשר דבר ד' נעשה" (שמות יט ח), "ויען כל העם קול אחד ויאמרו: כל הדברים אשר דיבר ד' נעשה" (שם כד ג).