היום, כ’ בתמוז, אנו מציינים את יום פטירתו של בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה. ביום זה, בישראל של 2025, לאחר מלחמה בת 649 ימים, כשטבח שמחת תורה לא מפסיק להדהד ו-50 חטופים עדיין בידי אויבינו, יש שאלות מהותיות על אופייה ודרכה של המדינה.

האם זה לא הזמן לשוב וללמוד את העקרונות שעליהם התבסס חזונו של האיש מהמרפסת? הרצל החוזה הריאליסטי שאמר: "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים. אם אומר זאת בקול היום – יענו לי כולם בצחוק. אולי רק בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, יודו בחזון הזה כולם". וכמאה עשרים שנה אחרי – איפה אנחנו, איפה המדינה ואיפה החזון?

הנס ההרצליאני – מדינת היהודים – הוא הבית שבו היהודים, לאחר אלפיים שנות גלות ורדיפות, יכולים לקבוע את גורלם בעצמם. אנו חייבים להודות שזהו נס שאין לאבדו, גם בימים קשים אלה.

הרצל ראה את היהודים באירופה בסבל מאנטישמיות עמוקה. הם ניסו להשתלב, לתרום, להיות פטריוטים נאמנים, אבל לשווא – נדחו, נרדפו, והיו חשופים לשנאה. הוא הבין שכל ניסיונות הפתרון הקודמים, כמו התבוללות או הגירה קטנה, לא עבדו.

כמנהיג אמיתי, הרצל הגיע למסקנה: רק פתרון לאומי ופוליטי יפתור את מצוקת היהודים. הוא דמיין יציאה מסודרת וגלויה מאירופה, בגאוות עלייה, לצאת מה”גטו” – לא רק הפיזי, אלא החברתי והמעמדי. הוא האמין שהעם צריך מקום משלו לחיות בכבוד ובהגנה.

הרצל לא חלם רק על מקלט, אלא על מדינה מתוקנת, יצרנית ומשגשגת. בספריו “מדינת היהודים” וב״אלטנוילנד” הוא שרטט חברה חדשה ומסורתית, שונה מהלאומיות המקובלת באירופה.

כיום, כשהממשלה סוטה מדרך זו באופן המסכן את החזון, ההשפעה הרעה מורגשת גם בעולם – מהתעוררות אנטישמיות ואלימות.

ולא חסרות דוגמאות כואבות:

דת ומדינה: חזון של חופש, לא כפייה

הרצל קבע במפורש שהמדינה לא תהיה תאוקרטיה – לא בידי אנשי הדת. הוא אמר בבירור: “הדת מאחדת אותנו, המדע עושה אותנו בני־חורין”. הוא רצה ש”כל איש יחיה שם באמונתו”, ושלרבנות יהיה מקום כבוד ללא כפייה.

והיום, סטייה מהדרך: קולות קיצוניים שמדברים על מדינה שההלכה המחמירה קובעת בה, ערעור חופש דת ועל כפייה דתית גוברת. זהו ניגוד מוחלט לחזונו של הרצל.

זכויות וחובות: שוויון, לא פטורים ופילוג

הרצל דמיין חברה עם שוויון זכויות מלא לכל האזרחים, לנשים ולגברים. מדינה שתדאג למחוסרי עבודה לא בקצבאות אלא בפיתוח ועידוד לעבודות יזומות.

הסטייה מהדרך: כשחלקים שלמים בעם פטורים ממחויבות שירות, בעוד אחרים נושאים בנטל כפול; כשיש פגיעה בזכויות נשים וניסיונות הדרה, ואת העוני מבחירה מעודדים בקצבאות – אנו עדים להפרה בוטה של עקרונות השוויון והצדק החברתי.

ניהול מדינה: מקצועיות, לא הפקרות

הרצל היה מתכנן מדוקדק. הוא ראה מדינה מתוקנת, נקייה ושומרת סביבה, מפותחת ומבוססת מדע וטכנולוגיה. הוא פעל להקים מוסדות עם אנשי מקצוע שינהלו באופן מקצועי את כל היבטי המדינה.

הסטייה מהדרך: כשאנו מסתכלים על ניהול המדינה בתקופה האחרונה, על חוקים המקודמים בחופזה, על בירוקרטיה מסואבת ועל כשלים מדיניים ומקצועיים שהובילו לטבח שמחת תורה – אנו רואים הפקרות וחוסר אחריות הרחוקים מהחזון ההרצליאני.

משפט וצדק: יסוד המדינה

הרצל האמין במדינה שבה חוקה ושוויון זכויות בפועל. הוא רצה כללים חברתיים ומשפטיים מובהקים שיהוו תפיסת עולם מוצקה. את הקונגרס הציוני כגרעין פרלמנט ממלכתי.

הסטייה מהדרך: היום, אנו עדים להפיכה משטרית שמקדמת הממשלה. כשיש מי שמערער על מעמד בית המשפט, נבחרי ציבור שמתעלמים מחוק וסדר ומתחמקים מדין וחשבון, אנו רואים פגיעה ביסודות המוסר והמשפט.

יש קולות הטוענים שהחזון הציוני “סיים את תפקידו”. הרצל, לעומתם, הבין שהקב”ה לא היה מקיים את עמנו זמן רב כל כך לולא נועד לנו ייעוד כלשהו. הוא ראה ביהדות ׳קשר מאחד׳ ובפעולה להגשמת ׳מדינת היהודים׳ – כבסיס לתשועה.

באמת שלא היינו זקוקים לטבח שמחת תורה ומלחמת ׳חרבות ברזל׳ המתמשכת, שיוכיחו באופן מצמרר מדוע מדינת ישראל עדיין נחוצה. האירועים הללו הם תזכורת כואבת למציאות שהרצל ביקש לרפא: הצורך הבלתי מתפשר בבית לאומי כבית משותף שמגן עלינו.

כ’ בתמוז אינו יכול להסתיים בטקס בקצה ההר. זהו יום של חשבון נפש וקריאה לפעולה. עלינו לחזור לשורשי החזון ההרצליאני ולהציל את הנס הזה.

זו קריאה לפעול למען חיזוק מוסדות הדמוקרטיה, לדרוש שוויון מלא בזכויות ובחובות, להתנגד לכפייה דתית, לדרוש ניהול מקצועי ואחראי, ולהתגייס כולנו למען עתיד המדינה.

הדרך לחיים טובים ולשלום עוברת דרך חזרה למהות החזון. חזרה לשורשי הציונות, לרוח שהובילה את הרצל – רוח של בנייה חלוצית, של צדק לכל, של אחדות ושל אמונה באפשרות לקיים כאן נס. אנחנו חייבים להבטיח שהמדינה הזו תמשיך להיות ראויה לחזונו של חוזה המדינה.

חלום הדורות היהודי הפך לתוכנית פעולה בידי הרצל והוגשם בהכרזת העצמאות בתש״ח בידי מי שראו בתוכנית החלוקה – הזדמנות ולא פשרה. כיהודים, כישראלים אנו אחראים לשמור על הבית המשותף. בחזרה אל שורשי החזון שיצר כאן נס חי. בשביל ישראל.

==

אייל גור הוא אסטרטג, ממובילי ארגון "שומרות ושומרים על הבית המשותף", תנועת המחאה הירושלמית