אין דבר כזה עלייה להר הבית, זו ירידה וחטא חמור

יפה יוסף

ויבנו את בית המקדש. אך עכשיו שהיגענו ברוך השם לימות המשיח ונגאלנו והתברר שאנחנו בני אדם ולא מלאכים הראויים לבית מקדש התבטל האיסור. אין קדושה באדמה עצמה רק אם הד'

ספר עת לחננה

פתיחה אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עתֵ לחְֶננְהָּ כִּי בָא מוֹעֵד: כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ: וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה’ וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ: כִּי בָנָה ה’ צִיּוֹן נִרְאָה...

פתיחה אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עתֵ לחְֶננְהָּ כִּי בָא מוֹעֵד: כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ: וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה’ וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ: כִּי בָנָה ה’ צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ: (תהלים קב, יד-יז) לפניכשבע שנים (אב, תשס”ה) גורשתי עם משפחתי ועם חבריי מיישובנו הפורח בגוש קטיף. ‘נוה דקלים’ הייתה פינה יקרה של ‘גן עדן בעולם הזה’: חולות-עד, נוף-ים, שלווה אין-סופית, אנשי חסד ומידות, והרבה הרבה לימוד תורה. באותה העת זכיתי ללמוד וללמד בישיבת ‘תורת החיים’, בהתמדה ובשמחה. עד שנגזרה הגזירה, ונאלצנו לנדוד ממקום התורה השליו למלונות, בתי הארחה, ואתרי קראוונים. החיים השלווים נגדעו באיבם. והשאלה מנקרת: מדוע? כיצד נגזרה גזירה רעה כזו על יישובים פורחים, על מקומות עוצמתיים של תורה, חסד והתיישבות? - מובן שלא ניתן לתת תשובה חד-משמעית לשאלה נוקבת זו, אך חובה עלינו לפשפש במעשינו, ולחפש במקורות חז”ל הסברים אפשריים לחורבן. אחד ההסברים, אותו שמעתי גם ממו”ר הגר”ש טל שליט”א, ראש ישיבת תורת החיים, מקורו בגמרא במסכת ברכות דף נ”ח ע”ב: “אמר רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו”. הגמרא שם מביאה מימרא זו בעקבות מעשה שהיה: רב חסדא חלף על פתח ביתו החרב של רב חנא בר חנילאי, שהיה ידוע כגומל חסדים עצום. בראותו את הבית הזה - שהיה כולו מלא חסדים - עומד כעת חרב, נאנח רב חסדא אנחה גדולה. כאשר ניסה עולא להרגיעו, לא התיישבה דעתו, עד שהזכיר לו את המימרא הנ”ל של ר’ יוחנן, והוסיף: “דיו לעבד שיהא כרבו”. ורצונו לומר, שכל זמן שבית המקדש - ביתו של הרב - חרב, לא יתכן שהצדיקים - העבדים - ישבו בשלוה בבתיהם. ממעשה זה אנו למדים, שבשעה שהקב”ה מחריב בתיהם של צדיקים וגומלי חסדים, הוא בא להזכיר להם שגם ביתו עדיין חרב, ושיש להם לפעול למען הקמתו. כארבע-חמש שנים לאחר הגירוש מגוש קטיף תובב”א, בהיותי עסוק בבניית ביתי החדש ביד בנימין, נקפני לבי בשאלה: כיצד אני משקיע זמן, מחשבה וממון בבניית ביתי, ואיני עושה דבר למען בית ה’. האם לא למדתי כלום מן החורבן הנורא?! - האם לא הפנמתי את המסר של הגירוש?! נזכרתי גם בדברי חז”ל (פסיקתא רבתי, ו) על שלמה המלך, שעסק שלש עשרה שנה בבניית ביתו, ושבע שנים בבניית המקדש, ודרשוהו חז”ל לשבח: “שנתעצל בביתו, ובביתו של הקדוש ברוך הוא לא נתעצל”. באותה שעה גמלה החלטה בלבי, להשקיע בבניין המקדש לפחות את אותו זמן ומחשבה שהשקעתי בבניית ביתי הפרטי. ואמנם, לדאבון ליבנו, לא ניתן כעת לבנות את המקדש בפועל, מסיבות רוחניות ופוליטיות, אולם את הסוגיות ההלכתיות התלויות בבניין הבית השלישי, בחידוש עבודת הקרבנות, ובעלייה להר הבית, ניתן לברר וללבן, בתקוה שניתן יהיה לקיים הלכות אלו למעשה. כדוד המלך בשעתו, שנכספה וגם כלתה נפשו לחצרות ה’ (תהלים פד, ג), ונשבע לה’ שלא יבוא באהל ביתו ולא ייתן שנת לעיניו עד שיברר את הסוגיות ההלכתיות התלויות בבניין המקדש, וימצא מקום לה’ ומשכנות לאביר יעקב (תהלים קלב, בבלי זבחים נד:) - כן גמלה החלטה בלבי, להקדיש את עתותיי ואת כוחות נפשי לבירור סוגיות אלו. העיקרון שהינחה אותי בעבודתי היה, שלא להניח שום הנחה מראש, לא לחומרא ולא לקולא, אלא לבדוק את הדברים לאמיתתם, תהיה המסקנה אשר תהיה. השתדלתי מאד בבירור הדברים, ולצורך כך עברתי שוב ושוב על דברי הפוסקים החשובים המתנגדים לחידוש העבודה ובניין הבית השלישי ולעלייה להר הבית, לצד הפוסקים המתירים, ועיינתי הרבה מאד בדבריהם. החלטתי הייתה נחושה, שלא לזלזל בשום הערה ובשום צד של ספק שמעלים הפוסקים, ולא לקבל בקלות שום תירוץ של המתירים. לא ביקשתי לחפש היתרים דחוקים, או לסמוך על סברות חלשות, אלא לברר את אמיתות העניינים, ולהוציא הלכה פסוקה ומרווחת. לאחר בירור כל סוגיה, הדפסתיה כחוברת, והפצתיה בקרב בני הישיבה וחבריי הקרובים, ביקשתי את תגובתם ואת הערותיהם, תיקנתי את הראוי לתיקון, ולא בושתי לשנות את דבריי ואת מסקנותיי. אוסף חוברות אלו מוגש בזאת לפני הקוראים והלומדים, בתקווה שיובא גם לפני גדולי הדור, ויונח על שלחנם של מלכי התורה ושריה, ויקבל את הסכמתם. תפילתי, שהקב”ה יראה את חפצינו העז לבניין המקדש, ואת רצוננו לחונן את אבניה ועפרה של ירושלים, הבא לידי ביטוי בַהתעוררות ללימוד סוגיות אלו, ובעקבות כך יקום גם הוא וירחם ציון, ויזכנו ליישם את הדברים הלכה למעשה, כמאמר הכתוב: “אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עתֵ לחְֶננְהָּ כִּי בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ”. אמן. יצחק שטרן

עת לחננה כי בא מועד

הוא פורך אחד אחד את הטענות של הרב אבינר. ספר חזק.

בס"ד "היופי" והדרך להצלחה בשמירת עיניים… הנה באהבת הבורא יתברך שמו אותנו, ויודע שאנחנו דור חלש ויש לנו הרבה ניסיונות, אעפ"כ נבחרנו לעשות התיקונים על כל העבירות ופגמים של כל הדורות...

בס"ד "היופי" והדרך להצלחה בשמירת עיניים… הנה באהבת הבורא יתברך שמו אותנו, ויודע שאנחנו דור חלש ויש לנו הרבה ניסיונות, אעפ"כ נבחרנו לעשות התיקונים על כל העבירות ופגמים של כל הדורות הקודמים. (כולל דור המבול דור הפלגה ודור המדבר וכו') תפקידינו העיקרי בעוה"ז לתקן כל מה שקלקלו כל הדורות בגלגולים הקודמים. היום נראה לכל בעל דעת שאנחנו כבר בזמן האחרון שלפני הגאולה, כדי שנוכל לתקן (פגמי) העבירות לשעבר. הזמן הזה ידוע כזמן של "אחרית הימים" ממש סוף הגלות, זמן קצר לפני ביאת משיח צדקנו. על הדור שלנו שהוא דור חלש ברוחניות גם ידוע בחז"ל כהדור של "עקבתא דמשיחא" (תקופה האחרונה שלפני ביאת המשיח) ומזמן כבר גילו לנו רבותינו ז"ל שתהא התקופה הזאת קשה לנו ברוחניות ובגשמיות, הרבה צער ומכאובים ר"ל, כמבואר במשנה (סוטה מט) בעקבות משיחא: חוצפא יסגא (תִתרבה) ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, (אפיקורסות) ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יישום, ("הגבול" יהי' ריק) ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להישען [רק] על אבינו שבשמים ולצערנו נראה שיש בדורנו אפ' בין הציבור החשוב, אלו שלא מרצונם ולא מידיעתם מעכבים הגאולה ח"ו, וכגון אלו שלפעמים נכשלים בראיות אסורות, וידוע ע"פ דברי חז"ל שכל הבטה אסורה (שבמזיד) אפילו לרגע א' גורמת לנו אריכות הגלות, ויסורים רוחניים, ויש עוד קבוצה חשובה שבאמת רוצים לשמור על עיניהם שמרגישים שכל העתיד תלוי בזה אבל לא מצליחים כל פעם להגן עליהם, ואעפ"כ מתאמצים בכל כוחם לשמור על עצמם, משום שלימדו אותם שחייב כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה והם רק יוצאים להתפלל וללמוד, ולא מסתובבים סתם ברחוב ולפעמים הם ג"כ נכשלים, אבל בחסדי השם ית' יש לנו חלק מהציבור שיודעים שאע"פ שנכשלו חייבים להמשיך ללחום בכל תוקף וברציפות בלי שום הפסק, ומוסרים נפשם להיזהר, ובכל הצלחה שלהם עושים רעש ושמחה גדולה בשמים, ולפעמים אחרי הצלחות רבות שוב נכשלים ח"ו, ולצערנו רואים שהניסיונות נהייתה קשה מיום ליום, ושואלים איך להתחזק במצב הקשה הזה לכן, ראשית כל, הסגולה הראשונה והכלל להצלחה ברוחניות היא, לזכור תמיד הסוד הגדול שבכלל אין ייאוש בעולם הזה, ולחיות בתמימות ומקושרים להקב"ה כי התמימות היא ההצלחה ושלימות האדם, ולעולם לא להתייאש מניסיונות כושלות, וכמ"ש במדרש תהלים (כב) "אלמלא נפלתי – לא קמתי" ובאמת יש לכולנו האפשרות בס"ד להגיע למדרגה של שליטה "שלמה" על העיניים, עד שאין שום שליטה מהיצר עלינו בנושא הזה, רק צריכים לזכור ולהרגיש ולהאמין בכל ליבו שאפשרי להגיע אליו בס"ד, אחרי יגיעה רבה ומלחמות תמידיות נגד היצר, ובכדי לזכות לניצחון הזה, שזה מגודל חסדי ד' יתברך שמו, עלינו להתחזק ולעלות מעלה מעלה באופן תמידי להמשיך המלחמה ברציפות בלי שום הפסק כלל וכלל, במסילה העולה בית קל. עוד סגולה להתחזקות, שחייבים לזכור כל ימינו, שברגע אחד של התגברות כשֶׁעוצם אֶת עֵינָיו לא להסתכל… הוא זוכה לקבל כוח חזק מהקב"ה מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה מברכת ד', להתגבר על תאוותו בנסיון הבאה, והוא מְשַׁמֵּחַ אֶת ד' (פסחים קיג) ומרוויח "עולם מלא טוּב" על כל פעם שהוא מצליח להתגבר ולסגור את עיניו מול רצון ליבו, כמ"ש מצוה גוררת מצוה, ואילולי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, ומהתחזקות ההיא מרוויח להתקרב מיד להקב"ה, בהרגשת "רצוננו לעשות רצונך" ואח"כ בס"ד יזכה להמשיך עליו דרגות גדולות של צדיקים אמתיים, כמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ו"הבא ליטהר – מסייעין אותו". אבל מובן שיזכו לתענוג הנ"ל רק אלו הלוחמים בכל כוחם נגד יצרם במלחמה תמידות, ובאמונה פשוטה, ש"לא לרדוף אחר מראה עיניהם" בלי הפסק, וכמו שהתינוק לעולם לא ילמד ללכת ברגליו אם יסתפק רק בפסיעתו הראשונית ויפול, אלא יש לו להמשיך ולצעוד הלאה מבלי להתייאש. ואף אם התינוק נופל פעם אחר פעם, הוא מרגיש שצריך לקום ולנסות שוב, ורק כך יוכל לרכוש את דרך ההליכה, ולהבדיל אף ההליכה במצות התורה גם כך בנפילות ובמעידות, אך החכמה היא לא להתייאש מאותן נפילות, אלא לקום מיד, (כי נפלתי קמתי!) לקום להתנער ולהמשיך לצעוד הלאה כאותו תינוק עקשן שאינו מתייאש מהנפילות, וממשיך לנסות במטרתו עד אשר מצליח ללכת כברת דרך ארוכה בביטחון וביציבות כל ימיו. אבל רק אם פסיעה בודדת, לא מקדמת אותנו אל עבר המטרה האמתית, וכשמצרף אותה פסיעה, בעוד פסיעות נצחיות, אז זוכים להצלחת השלמות, בס"ד כשיתעוררו עליו רחמנות ממעל, כמ"ש חז"ל "מתוך נפילה קימה") ילקוט מיכה ז, תקנח (ו"יגעתי ומצאתי תאמין" (מגילה ו: ) כל הצלחתינו ברוחניות ובגשמיות תלוי בהצלחתנו בשמירת העניים שלנו, אֵין רְצֹון ד' יתברך שמו לעד, לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה וכו' ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו להתנהג עַל פִי מִצְוֹות הַתֹורָּה הקדושה בתמימות, כי התמימות היא השלימות הגדולה ביותר. לכן בגדר תן לחכם ויחכם עוד נשתדל בס"ד בעצה טובה לבאר הענין בדרך קל ופשוט בדוגמאות וסיפורים ששייך להתחזק מהם אפ' לדור החלש הזה, להינצל ממצודה של היצר הרע בענין המר הזה, ובסוף ירגישו האור… ויאמר החלש חזק אני בהרבה ספרים הקדושים מבואר: ש – רק ע"י מלחמה התמידית, ובתפלה בכוונה, ועסק התורה, בכל גופו, בכל לבבו, ובכל נפשו מפנימות הלב, שייך להתמודד ולהינצל מניסיונות הקשות, וכשמצליחים לנצח את היצר הרע, זוכים אז מיד להשפעות טובות מלמעלה, ולהמשכת טהרת הנפש, ומחילת העוונות. יה"ר מלפני אבינו שבשמים שנזכה להתחזק בשמירת עיניים באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל הנה כולנו אוֹמֵרים בִּקְרִיאַת שְׁמָע "וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וְכָתַב רַבֵּינוּ יוֹנָה (ש"ת שער ג סד) וְגַם רַבִּים נוֹקְשִׁים וְנִלְכָּדִים בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים, חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, (במדבר טו, לט) הֻזְהַרְנוּ בָזֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת אִישׁ (ופנויות אסור מדרבנן) וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּהֵן. כָּתוּב בְּאוֹרְחוֹת חַיִּים, שאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְגם אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנוּיָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה. וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מַכְשִׁיל וּמַכְחִישׁ כֹּח יִצְרוֹ הַטּוֹב וְהוֹדוֹ נֶהְפָּךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית ח"ו, וְיֵשׁ אִסּוּר נוֹסַף מִן הַתּוֹרָהּ וְהוּא לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה כְּלוֹמַר לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ מַחְשָׁבָה שֶׁל תַּאֲוָה וַאֲפִלּוּ היא פְּנוּיָה, וְחָמוּר הִרְהוּר פְּנוּיָה אפילו מִמַגַעָה, שֶׁעַל הַהִרְהוּר עוֹבֵר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע וּפֵרְשׁוּ רַזַ"ל (ע"ז כ: ) שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּיוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בְּלַיְלָה עכ"ל (בית יוסף אבן העזר א) על העונש של הסתכלות בדברים אסורים, כתוב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" בְּשֵׁם הָאֲרִ"י ז"ל שיֵשׁ עוֹף הַנִּקְרָא בְּתוֹרָה "רָאָה", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל הַפּוֹגֵם בְעֵינָיו וּמִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים עוֹנְשׁוֹ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל בְּעוֹף זֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְסוֹבֵל שָׁם צַעַר גָּדוֹל ר"ל. בָּכל רֶגַע שֶׁאָדָם נִכְשָׁל בהֲנָאָה מִמַּרְאָה אִשָּׁה, הוּא עוֹבֵר עַל אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה. וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁבְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל. כתוב בספר החנוך אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִילּוּ רק בִשְׂעָרָהּ שֶׁל אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ, וַאֲפִילּוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ לְכַוָּנָה שֶׁיֵּהָנֶה בָהּ אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה, כּשֶׁמַּכִּיר הָאִשָּׁה הַלּוֹבֶשֶׁת אוֹתָן אסור, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ רְאִיַּת הַמַּלְבּוּשׁ יָבוֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. וְהִרְחִיקוּ שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם אֵשֶׁת אִישׁ כְּלָל, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי בַעְלָהּ, (קידושין עב. ובתוס' ד"ה אין) לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה קָשֶׁה מְאֹד וְיֵצֶר הָרַע חָזָק בּוֹ, ע"כ צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה יתירה, בִּפְרָט בִימינו שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע חזק מאוד וְהַפְּרִיצוֹת פּוֹרֶצֶת גְּבוּלוֹת לֹא נִתָּן לָּנוּ אֶלָּא לִבְרֹחַ מּכלִ חֲשָׁשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן כֵּיוָן שֶׁהַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת, וְאֵין אפילו אֶחָד שֶׁיָּכֹל לוֹמַר זֶה לֹא יִקְרֵה לִּי, כִּי בְּרִגְעֵי הַנִּסָּיוֹן היצר בוער כאש וכָּל אחד יָכֹל לִפֹּל ברגע אחד ח"ו, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות. (כתובות יג: ) בספר שמירת עיניים כהלכתה כתוב שטָעוּת הִיא לַחְשׁוֹב שֶׁמצות שְּׁמִירַת עֵינַיִים רַק חוּמְרָא לַאנשי מעשה וחֲסִידִים כו', אֵלָא יֶשׁ לנו אִיסּוּר מֵהַתּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, וּבְכָל מַבָּט בְּאִשָּׁה, בֵּין צְנוּעָה וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה הכל אסור. יֵשׁ לָדַעַת שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ, וזֶהוּ מעִקָּר דִּין הַתּוֹרָה שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים. יש חוֹשְׁבִים שֶׁמצות שמירת עינים רַק לְקִיצוֹנִים, אֲבָל הָאֱמֶת היא שהִיא אחד מתרי"ג מצות, וכּל אָדָם מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו ולהתייגע שלֹא לְהִסְתַּכֵּל בדברים אסורים, ואמרו חכמים, כל מי שאינו מסתכל בנשים, אין יצר הרע שולט בו. (מדרש יל"ש פר' ויחי רמז קס"א) לא לחשוב שקיום מצות שְׁמִירַת עֵינַיִם הם דרגות גדולות רַק לצדיקים לרבנים לגדולי – הדור לתלמידי – חכמים וְאַדְמוֹ"רִים וכו', משום שכְּשם שֶׁנִזְהַרים שֶׁלֹּא לאכול מַאַכְלֵי אִסּוּר, וּמַקְפִּידים לִשְׁמֹר הַשַּׁבָּת, וְלָצוּם בְּיוֹם כִּפּוּר, ומֵנִיחים תְּפִלִּין, ולובשים ציצית, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת, ובפרט בנשים שֶׁאֵינָן צְנועות, ומצוה זו נוהגת בכל עת בכל מקום ובכל זמן כגון בַּבַּיִת, בָרְחוֹב, בחנויות, בתור בבנק, באוטובוס, בשמחות, בבית הכנסת, בלוויות, ואפ' בית אבל ר"ל וכו'. עוד כתב: שאסור לאדם לוֹמַר עַל אִיסּוּר זֶה מהתורה אֲנִי מַקְפִּיד, וְעַל אִסּוּר זֶה מהתורה אֲנִי מְקיל, משום שהֲרֵי כָּל הָאִיסּוּרִים נִתְּנוּ לנו בהר סיני וְאֵין לָּנוּ רְשׁוּת להקל בהן, כּל המצות חייבים לקיים בשלימות. כמ"ש רבינו יונה (שער א אות ו) כֹּל שׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא מְסֻיָּם בְּאֹפֶן קָבוּעַ וּמְוַתֵּר עַל הָאִסּוּר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִישָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַעַ"פִּ שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְדָבָר אֶחָד, וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂא. כל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא "עוֹלָם שֶׁל נִסְּיוֹנוֹת" וְהָרְחוֹב שלנו מָלֵא פִּיתּוּיִים וְקָשֶׁה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, בכל זאת אָנוּ חַיָּיבִים לַעֲמוֹד בְּנִסָּיוֹן, וְלֹא לְהִישָּׁבֵר מִנְּפִילוֹת. עוד צָרִיךְ לָדַעַת שהַקּוֹשִׁי בנסיונות הוּא אך ורק בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים, בִּרְגָעִים שמִתְקַיֶּמֶת מִלְחָמָה פְּנִימִית לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל לַחְטוֹא אוֹ לְא, דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְפַתּוֹת רַק לְהָצִיץ, לַחֲטֹא מְעַט וְאַחַר כָּךְ מְפַתֶּה לַחֲטֹא הַרְבֵּה… וזה רק כשלֹּא מִתְּאַפְּקִים, וּמִסְתַּכְּלִים אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת, הַיֵּצֶר תּוֹפֵס אוֹתו וּמוֹשֵׁךְ אותו לְהִסְתַּכֵּל עוֹד וְעוֹד מִבְּלִי רָצוֹן לְהַפְסִיק ח"ו. גם צריך כל אדם להשגיח היטב לבל יריח שום ריח אסורה ובפרט ריח מבשמים שעל נשים "שאין לך גירוי יצר גדול מזה" וכל כיו"ב, כי ידוע שבריחות אלו יש כוח רע חזק וטמא לפעול ירידה גדולה ברוחנית במהרה, כמבואר בירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א) שזה אחת מהסיבות שגרם לאלישע בן אבויה לצאת לתרבות רעה השם ישמרנו ע"ש. וכַּאַשֶׁר נִתְקַל בְּראִיה אֲסוּרָה וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת הוא ממשיך להסְתַּכֵּל, הֲרֵי זוֹ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁהוּא נָגוּעַ בַּחוֹלִי שֶׁל "לִרְאוֹת". כשהוּא אפ' לֹא חוֹשֵׁב, ולא מתגבר לְהוֹרִיד אֵת עיניו מִיָּד, זה סִימָן שֶׁהוּא לֹא מֵבִין אֵת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל חומר הענין של רְאִיָּה אֲסוּרָה, אִם הוּא עוֹבֵר בִּרְחוֹב וְעוֹבֶרֶת לְפָנָיו אִשָּׁה וְאֲפִילּוּ הַצְנוּעָה בְּיוֹתֵר וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל וממשיך… זֶה סִימָן שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם, וּכְשֶׁהַמַּצָּב כָּךְ, זֶה אוֹמֶר שֶׁהוא צָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִיָּדִ, ולְהַפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דְּמוּת אפילו במרחק שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ – לרחוב, ולִהְיוֹת אָדָם הַשּׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם ולֹא מִסְתַּכֵּל עַל דברים אסורים כְּלָל כְּפִי שֶׁנִּפְסַק בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל. בדורינו כבר ידוע לנו, שאדם הממשיך לִהסְתַּכֵּל עַל דברים האסורים, אֵין לוֹ שַׁלְוַת הנֶפֶשׁ, וְלֹא שִׂמְחת החיים, וְחָסֵר לוֹ הַשָּׁלוֹם בַּבָּיִת. כל אָדָם יָכֹול לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ ויראה שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא פָגַם בְּעֵינַיִם ח"ו, יַבְחִין שֶׁכְּבַר בְּשָׁעוֹת הַקְּרוֹבוֹת הוּא לא מרגיש כ"כ שמחת החיים, וְכגון יָרִיב עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ סְבִיבָתוֹ, אבל הֶחָכָם שכְּבָר בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל, מיד מרוויח: נחת וְשמחה וְעליה רוחנית, וקשר לאבינו שבשמים. הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל מַרְאֵה אָסוּרה גורם פגם בנפשנו, ואֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל סתם אִשָּׁה כגון שֶׁכינו, או בגן, או בחנות, או בשמחות, או אפילו באלבום – תמונות שמופיעות שם נשים אפ' ממשפחתו, וכדומה, מִלְּבַד שֶׁהוּא עוֹבֵר עָל אִסּוּר שֶׁל 'לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' (אֲפִילּוּ כשֶׁהִיא צְנוּעָה) הוּא גּוֹרֵם לְנַפְשׁוֹ נֵזֶק רוּחָנִי, שיש השפעה רע מכָּל פְּגִיעָה בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת שמְקַלקלֶת הַנְּשָׁמָה, ולפעמים גורם עצבות לעצמו ח"ו, וּכְשֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַדרך שֶׁל הַיֵּצֶר ומַצְלִיחִים לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל ונלְחמים כְּנֶגְדּוֹ כְּבָר בָּרֶגַע הַרִאשׁוֹן, אָז הַהֶמְשֵׁךְ הרבה יוֹתֵר קַל, בסיוע מן השמים מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה. ואז מנצחים היצר, וְכָךְ לא יהא הָרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ לַחְטוֹא. וכשמתחברים לצד הטוב כשמתגברים ומנצחים, אז זוכים לקדושה ו'לשמחה רבה' בכפל כפלים! כמ"ש '"והתקדשתם והייתם קדושים" אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה. כמ"ש (יומא לח: ) "הבא ליטהר מסייעין אותו" לא מספיק רק לרצות בלב, אלא צריך להתחיל בפועל לעשות המעשה וכן אָדָם ההוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ וּפִתְאוֹם מוֹפִיעָה מוּלוֹ מראה שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה, ומיד מִתְנַהֶלֶת בְּתוֹכוֹ מִלְחֶמֶת יְצָרִים לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל, ומיד הוּא מַחְלִיט לְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ עַד שֶׁהִיא תַּעֲבוֹר, וּכְשֶׁהוּא מְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ, הוּא פתאום שוב רוֹאֶה נָשִׁים נוֹסָפוֹת מְהַלְּכוֹת מִמּוּל, וְרוֹצֶה לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ, וְמיד מַחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאָרֶץ, אֲך גַּם שָׁם הוּא גם נכשל בפרוצה, בקיצור המלבושים, או גילוי צורת השוק המכוסה בגרביים שקופות, או בצבע הרגל, וכדומה, אע"פ כן הוא נחשב בשמים לאדם כשר, משום שכָּל מִי שֶׁמְּנַסֶּה בכל כוחו! להתחזק ולִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם יכול ליתְקַל בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ, אבל "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע"ז ג') ובמד"ר (שמוח פ' ל"ד) אין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו. ידוע שהקב"ה לא חושב שאנחנו מלאכים, מלאכים יש לו בשמיים, אנחנו בני האדם לא מלאכים, והוא לא מצפה שנחיה כמלאכים, אלא הוא מצפה שננסה להתקרב אליו "בכל כוחינו". וזה אפילו בְּיָמֵינוּ שֶיֵשׁ קֹשִׁי רַב לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם, אם כָל זֹּה חייבים להתְאַמּץ ולהילחם בכל כוחנו לִשְׁמֹר על העינים. דוקא בנו יש הכוח החזק לקיים המצות מפני כוח המס"נ שיש בנו!! ואחר המסירות נפש בוודאי יזכה למתנות מתוקות מן השמים, כמו להיות אָדָם החזק נגד יצרו, שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּכָל הַמַּצָּבִים וְשׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִים בכָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת שֶׁמּוּלוֹ, וייחשׁב לְצַדִּיק גָּדוֹל, וְיֵשׁ לוֹ מַעֲמָד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר אֵצֶל השכינה הקדושה בכל העולמות. גם ידוע מצדיקים שבִרְגָעִים אֵלּוּ שמתגבר יָכֹל אז לבקש וּלְהִתְפַּלֵּל וְלִזְכּוֹת לִישׁוּעָוֹת גְּדוֹלָוֹת, כֵּיוָן שֶׁבְּרֶגַע זֶה נִמְשַׁךְ עָלָיו אוֹר הַשְּׁכִינָה מְסֻגָּל הזְמַן לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹתָיו הַנִּצְרָכִים לוֹ "בְּעוֹד עֵינָיו לְמָטַה" וְגוֹבֵר הוּא עַל יִצְרוֹ. אֵין רְצֹון ד' ית' שמו לעד לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו לַעֲשֹות זֹאת עַל פִי חוקי מִצְוֹות הַתֹורָּה, ולזכור שחכמינו אמרו "אֲל תאמין בעצמך עד יום מותך" (ברכות כט). כשאנחנו עוֹבְרִים כָל הנִסְּיוֹנוֹת, ובפרט בשְׁמִירַת עֵינַיִם, ומְנַסִּים לִשְׁמֹר וח"ו נִכְשָׁלִים, וְשׁוּב מְנַסִּים וְנִכְשָׁלִים ח"ו, אֵין זוֹ שום סִבָּה כלל וכלל לְהִתְיָאֵשׁ. וכמובן שצריכים להתחרט ולהמשיך המלחמה עד שמנצחים, וּכפי שכְבָר אָמָר הֶחָכָם, "הָעִקָּר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִנִּסְּיוֹנוֹת כְּושְׁלִות" אֲפִילּוּ שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ וּפָגַמְנוּ ח"ו, אִם יש תְּחוּשָׁה שֶׁל "אוֹי מָה עָשִׂיתִי" והִרְהוּרֵי חֲרָטָה, זֶהוּ סִימָן שֶׁהוּא בדֶּרֶךְ הנְכוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ לו חֲרָטָה עלַ החֵטְא, אֶפְשָׁר לו לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שלמה, אֲפִילּוּ שֶׁהַכִּשְׁלוֹנוֹת רַבִּים עַל הַנִּצְּחוֹנוֹת ח"ו, שׁוּב גם אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל ולהצליח. מְסֻפָּר עַל תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁאוֹל אֶת רבו (א' מצדיקי הדור) עצה מה לעשות כְשָׁנכשל הַרְבֵּה בשמירת עינים, שָׁאַל אוֹתוֹ הָרָב הַאִם יֶשׁ מִקְרִים שֶׁמְנַצֵּח, עֲנָה לּוֹ הַתַּלְמִיד, אָנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה וְנִצְחוֹנוֹתָּי מוּעָטִים, עֲנָה לּוֹ הָרָב בִּזְכוּת נִצְּחוֹנוֹת מֵעַטִים אֶפְשָׁר לְנָצֵחַ לְתָמִיד, רַק תַּמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְנַצֵחַ, אֵין אָנוּ מְצֻוִּים לְנָצֵחַ והמשיך להסביר: אָנוּ מְצֻוִּים לְהִלָּחֶם עִם הַיֵּצֶר עָל מְנָת לְנָצֵחַ, אבל הַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת שֶׁלּא כָּל אֶחָד זוֹכֶה בָהּ "מִיד", וכְּדֵי להצליח ולֹא לְהִכָּשֵׁל, ולקבל הס"ד הזאת, צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר בלי הפסק, ולהתפלל מעומק הלב, להתעורר לעמוד ולהתחנן לפני שוכן מרומים שירחם ויחוס על נפשנו. וְלֹא לִחְיוֹת בַּתְּחוּשָׁה שֶׁל "אֲנִי כבר בְּסֵדֶר", אֵלָא לָדַעַת שֶׁתָּמִיד יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת שֶׁל כִּשָּׁלוֹן וּנְפִילָה ח"ו. מש"ה אסור להכניס עצמו לשוּם מצב שֶׁל ניסיון שֶׁשָּׂם יֵשׁ אפילו סִכּוּי קטן שׁיוכל להֶיכָּשׁל בנִסָּיוֹן, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות (חולין דף י"א) וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. (אבות ב) להשיג הקדושה צריך יגיעה רבה. הנה תפִלָּה קצרה שכִדי לְהִתְפַּלֵּל בכוונה גדולה בכֹּל יוֹם ובעת הצורך כמה פעמים לְהִתְחַנֵּן לָּהקב"ה מעומק הלב שיעזור לו הקב"ה להצליח לא להיכשל, להשיג הקדושה והכוח לזה מלמעלה. אבינו שבשמים רַחֶם נָא עָלי וזָכֵּני לִשְׁמֹר אֶת עֵינַי, לְבַל אֶרְאֶה מַרְאוֹת זָרִים ואסורים שֶׁל דְּבָרִים שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ, כִּי בְּלִי עֶזְרָתך מִן השָּׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לִי לְהַצְלִיחַ נגד יצרי וְשלֹא אֶרְאֶה וְלֹא אֶשְׁמַע דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן אֲפִילּוּ בְּשׁוֹגֵג וּבְלִי כַּוָּנָה, וְיִהְיוּ נָא עֵינָי וְאָזְנַי וְלִבִּי מְקֻדָּשׁוֹת רוֹאוֹת וְשׁוֹמְעוֹת רַק דָּבָר מִצְוָה וְלא שוּם דבר אֲחר, וּתקבל תשובתי וּמחוֹל לִי על מָה שֶׁרָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי וּפָּגמתי שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ, ועֲשֵׂה שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁכָּחִים מִמֶּנִי לגמרי במהרה. {הָרוֹאֶה דָּבָר עֶרְוָה לְפָנָיו וְאֵינוֹ זַן אֶת עֵינָיו מִמֶּנוּ "זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה"} (דרך אֶרֶץ זוּטָא) קדושת עם ישראל, היא יסוד היסודות של כל הבריאה כמ"ש (שמות פ' כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ורש"י ז"ל מפרש ועשו לשמי בית קדושה. חז"ל דורשים על הפסוק הזה, ושכנתי בתוכה לא נאמר, אלא בתוכם, בלב של כל אחד ואחד. שכל לב יהודי תמיד יהיה מלא קדושה וטהרה, דהיינו לפרוש מהתאוות, ולהתחזק: כגון בשמירת המחשבה, בשמירת עיניים, בשמירת הברית, ללמוד, ולהתפלל בכוונה, ולהדר בצניעות. במסילת ישרים כתוב (פ"א) כשהאדם מתעלה, [ברוחניות] העולם מתעלה עמו. וע"י מעשינו הטובים אנחנו גורמים שהקב"ה ישכון בייחד אתנו בעולם הזה השפל החומרי. וכך בונים "הבית של קדושה" ע"פ המעשים טובים שלנו, על ידי כבישת היצר, ע"י לימוד התורה, ע"י התבודדות, ע"י דקדוק המצות תכלית יצירת העולם היא שיהא להקב"ה דירה בתחתונים, כלשון חז"ל: הקב"ה ברוך הוא "נתאוה" שיהיה לו דירה דווקא בתחתונים, אצל אנשים פשוטים כמונו, שיש להם יצר הרע, ובפרט היצר הרע הידוע שמנסה להכשיל אותנו לדברים של היפך הקדושה, ובכל זאת אנחנו מתגברים עליו, וחיים, חיים של קדושה וטהרה, דבר כזה יש רק בעולם המגושם הזה. וכשאנחנו מתגברים ומצליחים לנצח המלחמה הגדולה, ולחיות חיי צניעות, חיי קדושה וטהרה, זה השמחה הכי גדולה להקב"ה. לכן ליקטנו כל הנ"ל בקיצור נמרץ מדברי חז"ל בכדי לעורר ולחזק עם ישראל הנמצאים בכל מקום שהם "בשמירת עינים אמיתים" כדי שנוכל להוסיף שמחתנו, בלימוד תורה, בתפילות, בתחנונים, במצות, ובדקדוק המצות, בהשתוקקות ובציפייה, להביא הרגע הגדול, ולהתכונן כיאה וכראוי לקראת ביאת משיח צדקנו, שיגאלנו במהרה גאולת עולם אמן ואמן! יה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא תצא שום תקלה על ידינו. עכשיו נשתדל להביא כמה סיפורי צדיקים המלהיבים את הלב. מסופר על הגר"א מווילנא זצ"ל שכל פעם שהיה צריך לצאת לרחוב הוא למד 13 פעמים איזה פרק במסילת ישרים, כדי שלא יכשל ברחוב במראה אסורה, וזה הי' בזמנו, ק"ו בזמנינו. ובספרו אבן שלמה (פרק כא) כותב: הקדושה צריך "יגיעה רבה" להשיגה! מסופר על הרבי מלובלין זצ"ל שהיה תלמידו של ר' אלימלך מלוזנסק זצ"ל, פעם אחת נכנס הרבי מלובלין לרבו ר' אלימלך וראה רבו יושב ומתאנח וגונח, והי' מאוד בצער, ונתבהל מצער רבו, (דבר שלא ראה אצל רבו) ושאלו ילמדנו רבינו, מה זה ועל מה זה מצטער רבינו? השיב לו, איך לא אצטער ולא אדאג אחרי שבאה עבירה לידי? אחרי ששמע המילים האלו יוצא מפי הק' של רבו, הוא השתוקק לדעת על איזה עבירה מדובר? והשיב לו ר' אלימלך בשברון רוח, שנכשל והפסיק בדיבור באמצע התפלה "בשיחת חולין", אחרי שכבר התחיל הודו (בנוסח ספרד) מתי זה היה? כשבאתה אשה לפניו ובכתה במר נפשה כי בתה מקשה לילד, והפסיק באמצע הודו לשאול אותה מה שמה ושם בתה היולדת, כדי שיוכל להתפלל עליה, רק זה היה כל הפסק בדיבור בשעת התפלה (בשעת הודו). ועל זה הצטער מאוד ר' אלימלך ומתאנח וגונח. (הלוואי אצלנו רק עבירות כאלו) אז רצה להרגיע את רבו, והרבי מלובלין שאל אותו: הלוא מדובר כאן בפיקוח נפש ממש, ואז הלא הכל נדחה? וחשב שירגיעו בכך, אבל ר' אלימלך לא קבל דבריו ולא נתקררה דעתו. שוב אמר לו הרבי מלובלין: שבאמצע הודו הרי מותר ע"פ דין להפסיק, מפני שזה לפני ברוך שאמר, אמר לו ר' אלימלך אע"פ כן הוא עבירה, יען כי ע"פ נוסח אשכנז בהודו אסור להפסיק, וסוף כל סוף ר' אלימלך לא קיבל שום תנחומין מתלמדו, והצטער על זה מאוד, ואמר איך יתכן שיצא מתחת ידו מכשול גדול כזה באמצע התפלה ואמר הלוואי שיקבלו תשובתו בשמים על חטא זה. על זה אמר הרבי מלובלין: שצריכים ללמוד מזה, איך להיות "ירא חטא" ולדאוג ולהצטער אפ' על נדנוד עבירה ח"ו, וצריך לשוב עליה בתשובה שלמה לפניו יתברך שמו (אוהל אלימלך סי' רצ"ד) מסופר (בילקוט שמעוני קסא) רבי מתיא בן חרש היה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה, והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת, משום שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם. פעם אחת עבר השטן ונתקנא בו, ואמר אפשר אדם כמו זה לא חטא? אמר השטן לפני הקב"ה ריבונו של עולם, רבי מתיא בן חרש, מה הוא לפניך? אמר לו צדיק גמור הוא, אמר לפניו השטן תן לי רשות ואנסנו, אמר לו הקב"ה אין אתה יכול לו, אף על פי כן אמר לו הקב"ה לשטן לך, הלך ונדמה לו השטן כאשה יפה שלא היה כדמותה מעולם, עמד לפניו, כיוון שראה הצדיק אותו הפך פניו ונתן לאחריו. שוב בא ועמד על צד שמאלו, הפך פניו לצד ימין, היה מתהפך לו מכל צד, אמר מתיא מתיירא אני שמא יתגבר עלי ויחטיאני. מה עשה ר' מתיא בן חרש? קרא לתלמיד שהי' משרת לפניו ואמר לו לך והבא לי אש ומסמר, כיון שהביאם הבעירם באש ושרף את שתי עיניו!!! כיוון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקב"ה למלאך רפאל, השר בשמים הממונה על הרפואות, ואמר לו לך לרפא עניו של רבי מתיא בן חרש, בא רפאל ועמד לפניו, אמר לו מתיא מי אתה? אמר לו אני רפאל המלאך ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך, אמר לו הניחני מה שהיה היה, חזר לפני הקב"ה ואמר לו כך אמר לי מתיא, אמר לו הקב"ה לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. ומיד רפה אותו המלאך רפאל. סיפור נפלא: יהודי אחד עלה באחד הימים לאוטובוס ציבורי בדרכו ליעד מסוים. בעלותו לאוטובוס התיישב באחד הספסלים הקדמיים, אלא שהיות וכמה נשים התיישבו בספסלים שלפניו והוא היה תמיד זהיר מאוד בשמירת עיניים, כדברי רבותינו (נדרים כ: ) "כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה", אז מיד קם ממקומו והתיישב באחד הספסלים האחוריים של האוטובוס. במהלך הנסיעה נפלה עליו תרדמה והנה הוא רואה בחלום, כיצד מישהו צועק לעברו: "קום מהר! מתחת לספסל אשר אתה יושב עליו יש חומר נפץ (bomb) קום מהר! מה לך נרדם"? הוא מיד התעורר בפחד ובבהלה, והחל לבדוק מתחת לספסל האם אכן הדברים נכונים, או שמא סתם חלום הוא. לתדהמתו ראה מתחת לספסל שישב עליו חבילה חשודה. נורא ואיום – חשב בליבו – המצב לא פשוט. חיש מהר רץ בבהלה אל הנהג, והודיע לו שישנו חפץ חשוד באוטובוס (bus) כמובן שהורידו מיד את כל הנוסעים ומיד הזעיקו למקום חברה לפירוק המטען. לאחר בדיקת החבילה התברר בוודאות שאכן מטען חבלה הוא זה, ומיד החלו בנטרול המטען. לא עבר זמן רב ונזדמן האברך לביתו של הסבא קדישא האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זיע"א ועוד לפני שהספיק האברך לפתוח את פיו ולספר לאדמו"ר על הנס שארע לו, קרא האדמו"ר הקדוש בקול לעברו ואמר לו, אשריך שבזכות שמירת העיניים שלך הצילו מן השמים אֶת כל הנוסעים מגזירה קשה. עכשיו אחי היקר: אחרי הספורים הנ"ל נא ונא עצור לרגע אחד וחשוב והתבונן! מה גודל כוחה ושכרה של שמירת העיניים? ומה גודל שכרם של אותם – בחורים – ואברכים – הצדיקים השומרים על עיניהם בקדושה וטהרה, במלחמות תמידיות נגד יצרם (הבוער – כאש) ומתגברים!!!

מאיר

יש בזה מחלוקות ענק של גדולי דתלמידי הרב קוק דייי!!!

אני לא מכיר את כל דעות הפוסקים בעניין. אך אם אשפוט לפי הדברים שכתב על הרבי מחב"ד הרי שכנראה כל הפסקים המצורפים פה הם בלוף. כמו שכתב על הרבי מליובאוויטש...

אני לא מכיר את כל דעות הפוסקים בעניין. אך אם אשפוט לפי הדברים שכתב על הרבי מחב"ד הרי שכנראה כל הפסקים המצורפים פה הם בלוף. כמו שכתב על הרבי מליובאוויטש וידוע ומפורסם שהתנגד ביותר לעליה להר הבית. גם פעל בעניין זה ע"י הרב משה וובר זצ"ל. בעניין הרב גינזבורג, בוודאי שלא ייצא נגד רבו, הרבי מליובאוויטש ובכלל "שרגא בטיהרא מאי אהני..."

הר הבית - זמנים תקציר הלכות וכללים [אתר הר הבית חדשות, יום חמישי, 5 באפריל 2012, מאור עידאן] מקום החיל והעזרות בהר הבית שעות פתיחה: ימים א'-ה' בוקר: 7:30 - 10:00 צהריים: 12:30...

הר הבית - זמנים תקציר הלכות וכללים [אתר הר הבית חדשות, יום חמישי, 5 באפריל 2012, מאור עידאן] מקום החיל והעזרות בהר הבית שעות פתיחה: ימים א'-ה' בוקר: 7:30 - 10:00 צהריים: 12:30 - 13:30 שים לב: בשעון קיץ הזמנים משתנים וההר נסגר ב:11:00 ובצהריים מ: 13:30 עד: 14:30 ניתן לברר מראש אם הר הבית יפתח כרגיל בנקודת המשטרה בהר הבית, טלפון - 02-6226250 כללים והלכות: טהרה (גברים): יש לטבול לפני העליה במקוה טהרה כשר, במעיין או בים. לפני הטבילה, יש להתרחץ היטב ולהסיר כל חציצה, גם ממקומות שהמים לא בהכרח מגיעים אליהם (צחצוח שיניים, אוזניים, אף, עיניים). אין לעלות להר הבית עם נעלי עור. ניתן לעלות יחף או עם נעלי יום כיפור (בד, גומי וכו'). מורא מקדש: העלייה להר היא בכללה עבודת השם של תפילה ודרישת המקדש. על כן, אין להיכנס עם חפצים שאינם משרתים תכלית זו. לדוגמא- נוהגים שלא להיכנס עם תרמיל, תיק, או פאוץ' כלל, אלא אם כן תיק מכובד שהנושא אותו זקוק/ה לחפצים שבתוכו. יש להתלבש בצורה מכובדת (חולצה עם שרוולים ארוכים או קצרים - לא גופיה בלבד). מומלץ להתלוות בעליות הראשונות ליהודי שבקי בגבולות ההר. למדריך הלכתי מפורט לחץ כאן >> כללים כלליים: יש להצטייד בתעודה מזהה. המשטרה אוסרת על הכנסת חפצי קודש יהודיים (יש ארון לשמירת חפצים ללא אחריות). המשטרה מונעת פעמים רבות מיהודים להשתמש בשרותים בהר הבית. על מנת למנוע אי נעימות (עימותים משפילים עם "משמרת הצניעות" של הואקף), יש לבוא בלבוש שמכסה את רוב הרגל. הנך מגיע למקום השראת השכינה בישראל. אמנם יש גורמים שמנסים להרחיקנו מהמקום, דבר שעלול לבוא לידי ביטוי בהמתנה ארוכה ומגבלות מצד המשטרה. מומלץ מאוד להתאזר בסבלנות מרובה, להתרכז בעיקר ולהתעלם מהטפל הזמני. גם אם הוראות המשטרה או התנהגות השוטרים מרגיזות, אל תיתן להם להוציאך משלוותך, זו מטרת המוסלמים. תרשום את הפרטים, תצלם, תסריט, תקליט ותטפל בדברים ביציאתך מההר. ילדים קטנים - מניסיון, מומלץ מאוד להביא. כדאי לתת הכנה קצרה מראש, להתפנות לפני ההגעה לתור ולהצטייד בבקבוק שתיה וחטיף. הילדים מרגישים בחוש בקדושת המקום לפחות כמוך. טהרת נשים: ניתן לפנות לאחת הרבניות מנשים למען המקדש: עידית ברטוב 0503-663-101 יהודית בטיש 0528-308-411 הערות: ההלכות והכללים נכתבו בקיצור ובראשי פרקים, על מנת להזכיר את הידוע מראש, לפירוט נוסף לחץ כאן >>. יש לברך על הטבילה בשני תנאים: א. אם מדובר בטומאה ודאית. ב. אם יש כוונה וודאות קרובה לעלות להר הבית. אחרת, יש לטבול ללא ברכה. ניתן לברך סמוך לטבילה בחדר החיצוני עטוף במגבת מתחת הלב (מפסקי הרב ליאור שליט"א). לפרטים נוספים: 052-7203210, 054-5720066 -

קיצור הלכות כניסה לאיזור הר הבית – מאת הרב יהודה קרויזר [מתוך הספר "קומו ונעלה" עמוד 291] מטרת הכניסה א. כניסה להר הבית מותרת רק לצורך מצוה, כגון תפילה. ב. אין להכנס להר...

קיצור הלכות כניסה לאיזור הר הבית – מאת הרב יהודה קרויזר [מתוך הספר "קומו ונעלה" עמוד 291] מטרת הכניסה א. כניסה להר הבית מותרת רק לצורך מצוה, כגון תפילה. ב. אין להכנס להר הבית לצורך קיצור דרך. הנכנס להתפלל – רשאי לצאת דרך אחר, ויש אומרים שחייב לצאת דרך שער אחר. כיצד נכנסים ג. לא נועלים נעלי עור. נעליים מחומר אחר מותר לנעול. ד. מי שנכנס יחף, רגליו צריכות להיות נקיות ללא אבק. ה. אין להכנס עם מקל ביד. אדם שלא יכול ללכת ללא עזרת מקל – יכול להכנס להר הבית במקלו. ו. לא ייכנס להר הבית כשהוא לבוש בבגד הצמוד לגוף בלבד. ז. לא נכנסים עם ארנק גלוי. ארנק הנמצא בכיס הבגד מותר להכניסו. ח. אסור לירוק. ואם נזדמן לו רוק – מבליעו בבגד. ט. כשנכנסים להר הבית פונים תחילה לצד ימין, מחוץ מהאבל הפונה לשמאל. דרכי טהרתם של הטמאים המתירה את כניסתם להר הבית י. זב – שבעה ימים נקיים וטבילה במעיין. אדם רגיל לא צריך לחשוש לטומאת זיבה. יא. בעל קרי (כולל בעל ואשה לאחר קיום אישות. - אשה לאחר קיום אישות, צריכה להמתין שבעים ושתים שעות ואח"כ תטבול) – טהרתו על ידי טבילה במקוה. גם טבילה ביום הכניסה להר הבית מותרת. רצוי להסמיך את הטבילה לעליה. יב. זבה ונדה – היום נותנים לכל ראיית נדה את דיני הזבה, וטהרתן שבעה ימים נקיים וטבילה במקוה. יג. יולדת זכר תמתין שבעת ימים, ויולדת נקבה תמתין י"ד יום, ואח"כ תטבול כנידה. יד. נשים פנויות אינן טובלות לטהרה מטומאת נידה, ואין להן היתר להיכנס להר הבית. הטבילה טו. הטבילה המתירה להיכנס להר הבית היא רק במקוה כשר. טז. צריך לטבול את כל הגוף בפעם אחת. יז. אסור לטבול כשיש על הגוף דבר חוצץ. יח. בזמן הטבילה אין לעצום את העינים בחוזקה ולא לפותחם יותר מדי, אלא לסוגרם ברפיון, וכן את הפה יש לסגור בצורה רפויה. יט. אסור להתרחץ מיד אחרי הטבילה, ומותר להתרחץ אח"כ בבית. מקורות [א]. רמב"ם בית הבחירה ז, ב; פיהמ"ש לרמב"ם ברכות ט,ה. [ב]. רמב"ם שם; שו"ע קנ"א, ה, ומ"ב סקכ"א; ערוך השולחן העתיד קדשים יד, ד. [ג]. רמב"ם שם; שו"ע או"ח תרי"ד, ב; עיר הקדש והמקדש (להרי"מ טיקוצינסקי) חלק ד' פרק ג'. [ד]. רמב"ם שם. [ה]. רמב"ם שם; גמ' שבת סה ע"ב, תוס' ד"ה הקטע; שו"ע או"ח ש"א, י"ז. [ו]. רמב"ם שם. פירוש אפונדתו – פהמ"ש לרמב"ם ברכות ט, ה. [ז]. רמב"ם שם – מעות הצרורין בסדינו; תוס' מסכת ב"מ דף כ"ו. ד"ה בהר הבית; רש"י ברכות סב: ד"ה אפונדתו. [ח]. רמב"ם בית הבחירה ז, ב. [ט]. רמב"ם שם ז, ג; מסכת מידות פ"ב מ"ב, ופהמ"ש להרמב"ם שם. [י]. רמב"ם ביאת המקדש ג, ג. החושש לזיבה יעשה שאלת חכם. רמב"ם מחוסרי כפרה פ"ב ה"א; פיהמ"ש לרמב"ם זבים ב,ב. [יא]. טבול יום אסור מדרבנן רק בעזרת נשים – רמב"ם בית הבחירה ז, יז; ביאת מקדש ג, ו; מגן אברהם או"ח תנ"ז, ח; שו"ע יו"ד קצו,יא; משל"מ ביאת מקדש ב,ג. ובהלכות בית הבחירה ו,טז. [יב]. רמב"ם ביאת מקדש ב,ג; איסורי ביאה יא,א-ד. [יג]. ויקרא יב, א-ה; רמב"ם ביאת מקדש ג,ג; ובהלכה ו-ז. הכפרה לא מעכבת, מחוסר כיפורים אסור רק בעזרת ישראל. [יד.] ריב"ש סימן תכ"ה. [טו - יט]. שו"ע יו"ד קצ"ח, רמב"ם מקואות פ"ב.

כז. עשרות רבנים שמחזקים את היהודים העולים להר הבית בס"ד, כסלו תשע"ה מכתב חיזוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים יב, ה) – אחת הדרכים החשובות לדרישת המקדש בימינו היא העלייה להר בית...

כז. עשרות רבנים שמחזקים את היהודים העולים להר הבית בס"ד, כסלו תשע"ה מכתב חיזוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים יב, ה) – אחת הדרכים החשובות לדרישת המקדש בימינו היא העלייה להר בית ה'. ברוך ה', רבים העולים כיום להר בהקפדה על ההלכה, על-פי הוראת הפוסקים הרואים בכך מצווה. גם אנו, החתומים מטה, זכינו להימנות עם התומכים והעולים להר בטהרה. ניסיון הרצח של ר' יהודה גליק נ"י – ה' ישלח לו רפואה שלמה מהרה – מעורר להמשיך בפעילות לחיזוק העלייה להר הקודש, ולעומת קולות שנשמעו, נאמר: קומו ונעלה ציון אל הר בית ה'! דווקא משום שאנו תומכים ועולים להר בטהרה, מוטלת עלינו החובה להדגיש את הזהירות הנדרשת מכל העוסקים בדבר שלא להיכשל ולהכשיל מרוב חיבת הקודש. נזכור את דברי חז"ל: "קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה" (תוספתא שבועות), ואת דברי הראי"ה קוק בהקשר זה: "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים" (אגרות הראי"ה, תרעז). העלייה להר הבית חייבת להיעשות רק לאחר טהרה כדין, ובשמירה על הלכות מורא מקדש. לשם כך צריך לדעת תחילה היטב את ההלכות הנוגעות לכך. חשוב לדעת שיש מקומות בהר שלפי ההלכה (רמב"ם, בית הבחירה ז, טו) אסור לטמא מת להיכנס אליהם אף בטהרה לאחר טבילה (ולחלקם אף באיסור כרת). לכן, חובה על העולה להר לדעת להיכן מותר ולהיכן אסור להיכנס. מובן, שבכל זה אין להסתמך כלל על שמועות והשערות אפילו אם הן נאמרות מפי אנשים דתיים בהר, אלא רק על תלמידי חכמים מובהקים הבקיאים בנושא, או על פרסומים הלכתיים מוסכמים. חובה עלינו להשתדל לצמצם את התופעה המצערת של יהודים ואינם יהודים העולים להר מבלי להקפיד על דרישות ההלכה (מחוסר ידיעה או מזלזול ח"ו), ובוודאי שאין לעודד לעלות להר כאשר ידוע שהעולים אינם עומדים בדרישות ההלכה הנוגעות לקדושת הר הבית. אנו מברכים את כל הציבור העולה להר הקודש בטהרה, במורא מקדש ובצפיית הישועה אל המקומות המותרים, שתתקבלנה כל תפילותיהם במקום בו עיני ה' כל הימים, ויראו עיניהם בנחמת ציון ובבניין המקדש במהרה בימינו. על החתום: הרב דוב ליאור - רב העיר קרית ארבע חברון הרב נחום אליעזר רבינוביץ' - ראש ישיבת מעלה אדומים הרב צפניה דרורי - רב העיר קריית שמונה הרב ישראל אריאל - ראש מכון המקדש הרב אליעזר ולדמן - ראש ישיבת ניר קריית ארבע הרב משה ביגל - רב היישוב מיתר הרב אליהו בלום - ראש ישיבת ההסדר נהריה הרב יצחק ברנד - עמנואל, מחבר ספר 'בריתי יצחק' ועוד הרב שלום גולד - רב מייסד קהילת זיכרון יוסף הר נוף, ירושלים הרב אבי גיסר - רב היישוב עפרה הרב אוריאל גנזל - רב היישוב רבבה הרב שמואל דוד - רב העיר עפולה הרב דוד דודקביץ' - רב היישוב יצהר הרב רא"ם הכהן - ראש ישיבת עתניאל הרב ארל'ה הראל - רב בית מדרש עפרה הרב אליהו רחמים זייני - ראש ישיבת אור וישועה חיפה הרב איל יעקובוביץ' - ראש ישיבת ההסדר צפת הרב אלישמע כהן - ראש ישיבת חומש הרב דניאל כהן - רב היישוב בת עין הרב נחמן כהנא - ראש כולל חזון יחזקאל הרב אליקים לבנון - רב השומרון הרב יצחק לוי - ר"מ בישיבת הר עציון הרב חיים לויק - ראש מדרשת מעמקים הרב יעקב מדן - ראש ישיבת הר עציון הרב מנחם מקובר - ראש ארגון 'והראנו בבניינו' הרב צבי עידן - מחבר ספר 'ציון במשפט תפדה' הרב בן ציון עמר - רב היישוב שבות רחל הרב יוסף פלאי - מחבר ספר 'אל הר המור' הרב יאיר פרנק - רב היישוב עמונה הרב משה צוריאל - משגיח (לשעבר) ישיבת שעלבים הרב בנימין יוסף קלמנזון - ראש ישיבת עתניאל הרב יהודה קרויזר - רב היישוב מצפה יריחו הרב משה אליעזר רבינוביץ' - רב היישוב בית חגי הרב שלמה רוזנפלד - ראש ישיבת שדמות מחולה הרב חיים רטיג - ראש ישיבת ההסדר רעננה הרב שלמה ריסקין - רב העיר אפרת הרב יהודה שביב - ר"מ בישיבת הר עציון הרב שלמה שושן - ראש ישיבת בית שאן הרב דניאל שילה - קדומים הרב יצחק שילת - ר"מ בישיבת מעלה אדומים הרב יהודה שלוש - רב שכונות מזרח נתניה הרב יהושע מרדכי שמידט - רב היישוב שבי שומרון הרב אליעזר שנקולבסקי - רב קהילה בית שמש הרב יצחק שפירא - ראש ישיבת עוד יוסף חי אנו מחזקים את ידי רבנן ותלמידיהון העולים להר הקודש בטהרה ובמורא מקדש . "חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'" הרב חיים דרוקמן - ראש ישיבות בני עקיבא הרב דני איזק - ראש ישיבת בית אורות הרב חיים אירם – רב היישוב אלעזר הרב עזריאל אריאל - רב היישוב עטרת הרב גדעון בנימין - רב היישוב נוף אילון הרב אליעזר מלמד - רב היישוב הר ברכה הרב יהודה הלוי עמיחי - ראש מכון התורה והארץ הרב שמחה שטטנר - נשיא ישיבת נחלת ישראל מחבר ספר שמחת תורה

כו. עשרות רבנים העולים בקביעות להר הבית. הרב דב ליאור – קרית ארבע. הרב נחום רבינוביץ – מעלה אדומים הרב מנחם פליקס – אלון מורה. הרב דוד דודקביץ – יצהר. הרב יצחק שפירא – יצהר. הרב...

כו. עשרות רבנים העולים בקביעות להר הבית. הרב דב ליאור – קרית ארבע. הרב נחום רבינוביץ – מעלה אדומים הרב מנחם פליקס – אלון מורה. הרב דוד דודקביץ – יצהר. הרב יצחק שפירא – יצהר. הרב ישראל רוזן – אלון שבות. הרב יצחק לוי – אלון שבות. הרב יעקב מידן – אלון שבות. הרב יהודה קרויזר – מצפה יריחו הרב אבי גיסר – עפרה הרב דניאל שילה – קדומים הרב ישראל אריאל – ירושלים הרב אברהם וסרמן – גבעתיים הרב מרדכי רבינוביץ – כוכב יעקב הרב דניאל כהן – בת עין הרב מאיר כהן – בר יוחאי הרב אהרן הראל – שילה הרב שלום גולד – ירושלים הרב אליעזר ולדמן – קרית ארבע הרב מנחם מקובר – ירושלים הרב יאיר פרנק – עפרה הרב יהודה מלמד – רמת גן הרב מתניה בן שחר – נווה דניאל הרב אבי וולפיש – תקוע הרב ישי באב"ד – בית אל. הרב יוסי פלאי – יצהר הרב ראם הכהן – עתניאל. הרב בני קלמזון – עתניאל הרב נחמן כהנא – ירושלים הרב שלמה רוזנפלד – שדמות מחולה הרב יהודה שביב – אלון שבות הרב יצחק שילת – מעלה אדומים הרב יואל אליצור – עפרה הרב יהושע שמידט – שבי שומרון הרב גבריאל גולדמן – כפר אדומים הרב גדי בן זמרה – מעלה לבונה הרב יעקב אידלס – הר הברכה הרב אלישע פיקסלר – שדמות מחולה הרב יחזקאל ליכטנשטיין – נווה דניאל הרב יוסף צבי רימון – אלון שבות הרב שי דאום – יצהר הרב חיים לויק – ירושלים הרב צבי יניר – פתח תקוה הרב דב ברקוביץ – שילה [מתוך האתר "הר הבית שלנו"]