עם הביקורת הזו היה צריך להמתין עד סיום השבעה על פטירתו של הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל והיא מופנית כלפי כל אחד ואחד מאיתנו המגדיר עצמו ציוני דתי.

עצוב היה לראות כי להלוויתו של הרב הגיעו רק כעשרת אלפים איש. אם היה מדובר בראש ישיבה חרדית, המספרים היו קופצים פי חמישה ואולי אפילו פי עשרה. אצל הרב וואזנר שנקבר במוצאי פסח, הגיעו עשרות אלפים בהתרעה של שלוש שעות (לעומת 24 שעות אצל הרב ליכטנשטיין) וגם בהלווית הרב גריינמן שבוע אחרי, הגיעו עשרות אלפים מה שמלמד על הכבוד שנותנים בציבור החרדי לגדולי התורה שלהם, לעומת האדישות הדתית לאומית כלפי רבניה.

נכון, לא כל חברי הציונות הדתית שייכים לזרם אותו הנהיג הרב ליכטנשטיין, אך גם אלה שלא מסכימים עם דעתו, רעיונית והלכתית חייבים להודות כי מדובר באחד מגדולי תלמידי החכמים שקמו לציונות הדתית בעשורים האחרונים. מי שעמד בראש ישיבת הר עציון והעמיד אלפי תלמידים, והשפעתו ניכרת בשיח ובדרכו של המגזר. חבל שרק מתי מעט מחובשי הכיפות הסרוגות טרחו לתת לו כבוד אחרון בדרכו האחרונה.

כבוד תורה חשוב יותר מתלמוד תורה, אומר התלמוד במסכת מגילה ועל חוסר הכבוד לתורה ובעיקר לרבניה צריכה הציונות הדתית לעשות חשבון נפש.