אלפים ליוו את הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל למנוחות.בשעה 10:00 החל מסע הלוויה בהספדים בבית המדרש בישיבת הר עציון (הגוש). מסע הלוויה הועבר בשידור חי באתר סרוגים.

בהלוויה נכחו אלפים ובהם הראשון לציון הרב אליהו בקשי-דורון הרב הצבאי הראשי תא"ל הרב רפי פרץ, ראשי ישיבות הסדר, חברי הבית היהודי, בני משפחה, רבנים ומאות תלמידים שהעמיד במשך השנים.

לאחר קריאת שני פרקי תהלים, קם להספידו, בנו הרב משה, המשמש כראש הישיבה מאז פרישתו של אביו, "היית תלמיד חכם ואבא מסור. היתה לך הבנה לנפש הנער. ושותפות שבין אב לילדיו. זכית להקים עולם ומלואו. בחוכמה נווטת את המציאות של יחסי אב בן, והורים ילדים. בוקר אחד ראיתיך יושב בכיסא בחדר שקוע בשיחת טלפון ואני לא מבין איך לא הלכת לתפילת שחרית כדרכך מדי בוקר, וכשסיימת סיפרת לי שהייתה זו אמא שבנה הנרג בפיגוע טרור קשה, וכלל לא הכירה אותך, ונתת לה תמיכה והכוונה".

"אני רואה אותך בקיטל הלבן… אני זוכר אותך רוקד ומפזז בבית המדרש הזה, ובכל אלה -חסד ואמת נפגשו כאבא וכרב. מזיגה נפלאה שרבים לא הבינו של רגש ושכל. של רגישות ותבונה, עומק וחום, הבנה ואהבה. היו לך דעת ורגש. על משכבי הטרוף אין לי צורך בכל מני מדרשים עלומים על הישגיך. אין טוב יותר להגדירך מאשר המשנה הראשנה בפרקי אבות: על שלשוה דברים העולם עומד על התורה העבודה וגמילות חסדים.

"לפני כמה שנים דיברת בפורום ציבורי גדול וציטטת: טוב טעם דעת למדני כי במצוותיך האמנתי. והרשה לי להוסיף פסוק נוסף שכל כך אפיין אותך: 'וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו…' בכל אשר עשית אפשר היה לראות את האנרגיה המתחדשת. היית צעיר נצחי. המוטו שלך היה פשוט מאוד: לתלמידי חכמים אין מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. השפעתך נבעה מהאמת הפנימית שהשתקפה במעשיך. לא היה אצלך פער בין דיבור למעשה".

"בשנים האחרונות ראינו אנייה מתרחקת. האנייה הפליגה מן החוף אל עבר האופק. אתמול האוניה נבלעה באופק האינסוף. אבל כמה קיבלנו ממנה. כמה קיבלנו מאבא. הכרת הטוב היתה אצל אבא כמו אצל אביו, סבא ז"ל. אבא, השם נתן והשם לקח. יהיה שם השם מבורך". הוא סיים בשיר שכתב אביו בצעירותו, ובו הבהיר את דרכו המחוייבת לאל ולתורה.

צפו בקטע מתוך הספדו של הבן, הרב משה

(צילום: אלי מנדלבאום, ynet)

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2015/04/אלי-מנדלבאום.mp4]]]

בנו, הרב יצחק ליכטנשטיין ספד לו: "אבא היה אוהב שלום וודף שלום. זו הייתה מידתו של הלל הזקן וזו הייתה מידתו של אבא… כל מי שהכיר את אבא ידע איזו עין טובה הייתה לו". הוא הוסיף כי אביו מעולם לא דיבר לשון הרע ולא ניהל שיחה בטלה. בן שלישי הרב מאיר ליכטנשטיין אמר בהספדו: "חיית בתודעה של חייל העומד על משמרתו, חייל בצבאו של הקדוש ברוך-הוא. היית אלוף התורה. העמדה שלך היא כאן, במקום בו אתה מוטל לפנינו. כאן עמדת והעברת את שיעוריך, בהם פרשת בפנינו את היריעה הרחבה, כאן הרבצת בנו מוסר ותוכחה, אהבת השם ויראתו, כאן הבעת את דעותיך האמיצות והמקוריות, דעת תורה בענייני השעה. זכית שרבים יבקשו תורה מפיך".

בצעד חריג בעולם הישיבות גם בתו אסתר רוזנברג, ראש בית המדרש לנשים במגדל עוז, ספדה לו בתוך בית המדש: "'אבי, אבי, רכב ישראל פרשיו'. כל ילד גדל ובטוח ומשוכנע שאבא שלו הכי גבוה, הכי חזק, והוא סולם יציב לטפס עליו – אבל אנחנו ידענו והרגשנו שאבא הסולם מוצב ארצה וראשך מגיע השמימה. את הסולם קיבלת מסבא, ואת השמיים – מסבתא. ואתה החזרת להם בכל כך הרבה כבוד ואהבה. ראשך הגיע השמיימה, שמיים של תורה, יראה, גדלות, מוסר, חסד וענווה עצומה. צדקות במידות. שמים של תלמידים רבים שמביטים בך מרחוק, כפי שמבטים בשמיים – במן יראת רוממות. מביטים בהשתאות בדרכי הנועם שלך, בהליכותיך. ואכן הגעת השמיימה. אך לנו היית גם סולם מוצב ארצה, סולם של חיוך ודאגה אבהית פשוטה. סולם של אבא שלומד תורה בחדר העבודה, אך תמיד אפשר לבלבל לו את השכל בסיפורים מהחיים".

"הצבת לנו סטנדרטים בלתי מתפשרים. השקעת זמן רב בלימוד עם כל אחד מאיתנו, באהבה אבל גם בהצבת יעד. התייחסת בשיעורים שלך למציאות במדינת ישראל, שלא תמיד התאימו עם מה שכל עולם התורה חשב מסביב… קרוב לשמיים. מידותיך היו בלתי מושגות. כבר ארבעים שנה אני מנסה להידמות לך, לטפס לשמיים. שילוב של אבא פשוט ואוהב בצד חיים בבית של גדול דור".

גלריית תמונות מהלוויה

(צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

. . . . . . . . . . . . . . .