רב הקהילה שמגויס כבר לסבב שלישי. ביום הזיכרון האחרון, קיבל הרב ר', רס"מ במילואים, לוחם חי"ר בן 44 בחטיבה 5, את ההודעה על הזימון לסבב המילואים השלישי שלו מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל. עצמאי שמתמרן בין משפחה, עבודה, פעילות בעמותות ותפקידו כרב קהילה – א' לא היסס.
"החלטתי שאני הולך על זה"
מאותו רגע, הוא נכנס לסחרור של מחשבות. על הילדים. על העסק. על המתנדבים שהוא מלווה. "זה שאלות מאוד מאוד אמיתיות שעולות", הוא משתף. "אבל זה גם ברור – מישהו צריך לבוא."
כשנשאל מה נותן כוח להמשיך להתייצב פעם אחר פעם אמר: "זה מתחיל מהדברים הכי פשוטים – אם אני לא אגיע, מישהו אחר יצטרך. יש כאן תחושת אחריות". אבל מהר מאוד מתברר שמדובר בהרבה יותר מזה. זה חלק מהבית שבו גדל: "אבא שלי שירת עד גיל כמעט 60. אמא שלי נרצחה בפיגוע. אחרי זה הוא הפסיק לשרת. כך גם אחי, יוצא יחידת עילית שהחליט להצטרף לגדוד של יועז הנדל. כשאתה רואה את הדוגמה הזו בבית, אתה כמעט לא יכול להתנהג אחרת".
בין עזה ללבנון
במהלך אחד הסבבים הקודמים, בנו של ר', לוחם בשריון, נפצע במהלך קרב בלבנון, כשחלק מהתותח של הטנק נפל על ראשו. “בדרך הטבע הוא לא היה אמור להיות איתנו היום”, אומר ר'. “זה היה נס. הוא יצא עם מכה בצוואר, שן שנשברה – ממש בקטנה. הוא אפילו לא אושפז. פשוט נס".
הבשורה על הפציעה הגיעה לר' כששהה עם הכוח שלו בתוך עזה. "לא היה לי טלפון אישי, אז פתאום קוראים לי לטלפון המחלקתי. זה קורה לפעמים, ואז אשתי אומרת לי: 'תגיד מזמור לתודה'. ישר הבנתי שקרה משהו, אבל טוב. ואז היא מספרת לי על הפציעה. באמת היה נס".
צפו: תלמידי ישיבות ההסדר מתגייסים בשמחה לצה"ל
5
0
אבל הניסים לא נגמרים שם. יום אחרי ההזכרה השנתית לאמו, שנרצחה לפני 23 שנה בפיגוע, ר' כמעט איבד את חייו שוב – הפעם באירוע יידוי אבנים בכביש נווה צוף. "נסעתי עם הבת שלי. פתאום בום – אני רואה שמשה מפוצצת, אבל לא נופלת. המשכתי לנסוע מהר, בלי לעצור. רק כשהגענו למקום בטוח התקשרתי למשטרה. למחרת כבר ערכתי את החופה של מפקד שלי. היה בזה משהו מאוד סמלי".
"זה תהליך ארוך – אבל אני אופטימי לגביו"
מעבר לתפקידו כלוחם, ר' פעיל בתחום חברתי משמעותי. הוא מלווה משפחות במצוקה במסגרת עמותות בציבור החרדי. "צריך להבין – כשאנשים מהציבור הזה רואים חייל שמגיע לעבודה בימי החופשה המעטים שיש לו, יש בזה משהו מאוד חזק של קידוש השם. הם שומעים מה אני עושה, מבינים שאני מסתכן – והם מאוד מעריכים את זה. בעיניי, עצם ההגעה מהמקום הקרבי, מהשירות, חזרה למשרד, לתוך השכונה החרדית – כשאנשים רואים את זה ושומעים על זה – זה משפיע. וזה לא מתוך מקום מתנשא או מטיף, אני לא אומר להם: "למה אתם לא…". אני פשוט מספר מה אני עושה, כי הם שואלים, לא כי אני בא להתגרות. ואני באמת חושב שזה, מעצמו, מייצר שינוי. שינוי עומק. לא רואים אותו מיד, זה תהליך ארוך – אבל אני אופטימי לגביו."
ר' הוא גם רב קהילה בשוהם – ומבחינתו, הקשר בין הרב לקהילה בימי לחימה רק מתעצם. "אמר לי פעם בחור בקהילה: 'בקהילות אחרות הרב בבית הכנסת, והאנשים יוצאים להילחם. רק אצלנו, אנחנו בבית הכנסת – והרב יוצא להילחם'". הקהילה, לדבריו, מאוד מחזקת אותו, גם כשהוא לא נוכח פיזית.
ואי אפשר בלי לשאול על המשפחה הפרטית. "כולם מחזקים אותי. אשתי אומרת לי, חצי בצחוק חצי ברצינות: 'אוי ואבוי אם תמות'". גם הילדים שותפים לרוח השליחות. "אחד השתחרר משירות קרבי, השני בדרך לשם. כדי שהם יהיו חלק מזה. כמו שאמר חוני המעגל – ”כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני”.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים