אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

לוח השנה כולו הוא שילוב של שמחה ועצב/ תגובה

שמחה אמיתית ביום העצמאות יכולה להיות מורגשת רק אם חווים קודם לכן היטב את "מגש הכסף" הכואב ואת הקרבנות שנפלו למען עצמאות ישראל, ולכן ישנה חשיבות בסמיכות של יום הזיכרון ליום העצמאות: כך ניתן להרגיש את חשיבותו של יום העצמאות ולחוות אותו בצורה נכונה, מאוזנת ושקולה יותר

לוח השנה כולו הוא שילוב של שמחה ועצב/ תגובה
  אין שמחה בלי לדעת את מחירה. נעם צוקר (באדיבות המצולם)

ידידי, אריה יואלי יצא במאמר חריף נגד הסמיכות של יום הזיכרון ליום העצמאות. יואלי מעלה מספר טענות כבדות משקל במאמרו ובין היתר מתייחס לנושא מנקודת מבטה של היהדות. מאמר תגובה זה יתייחס לנקודת המבט של היהדות על הנושא הנדון, ולא על שיקולים מוסריים ואחרים אשר בהם מצאתי כי יש טעם בדבריו. דבריי מתבססים על עיקרון ששמעתי לפני מספר שנים בשמו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל.

אינני יודע האם מקבלי ההחלטות, האבות המייסדים, אשר קבעו את יום הזיכרון בצמידות ליום בעצמאות, בחנו סוגיה זו לאחר עיון וניתוח של לוח השנה היהודי. אולם לדעתי, הסמיכות בין שני ימים אלה לא רק שאינו נוגדת את ההלכה, אלא עולה בקנה אחד עם דרכה של התורה ודרכם של חז"ל בעיצוב לוח השנה היהודי, אשר ביקשו, להבנתי, להביא לעיצוב חיינו באופן מאזן ונכון. מלבד ההשלכות שיש בדבר על סדר חיינו, אני סבור שיש בכך גם מסר חשוב באופן כללי לעיצוב החיים ככלל.

אם נבחן וננתח את לוח השנה היהודי נגלה דבר מאוד מעניין שנראה שאיננו מקרי. לפני כמעט כל חג שיש בו מימד של שמחה, ישנו יום או ימי הכנה בעלי צביון רציני / עצוב יותר ולעיתים אף מדובר ביום תענית. ניתן לראות זאת בדוגמאות הבאות:

  • חג הסוכות, המוגדר "זמן שמחתנו" שחל ימים ספורים לאחר היום הנשגב והרציני ביותר בשנה – יום הכיפורים וההשפעה של יום הכיפורים עדיין עושה רושם.
  • לפני השמחה הגדולה של יום "שמחת תורה", בו היהודי מצווה לשמוח, לפזז ולרקוד לפני הקב"ה עם ספרי התורה – קבוע יום "הושענא רבא", יום חיתום הדין, יום הנושא אופי של יום הדורש כובד ראש ורצינות.
  • בערב פסח קבועה תענית – תענית בכורות.
  • לפי חג השבועות קבועים ימי ספירת העומר בהם נוהגים מנהגי אבלות. אמנם מנהגי האבלות נוספו לאור מיתתם של תלמידי ר' עקיבא אך נראה שלימי הספירה ישנם גם היבט של הכנה והיטהרות לקראת חג מתן תורה, כפי שאנו אומרים בתחינת "ריבונו של עולם" לאחר הספירה: "אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ"
  • לפני ראש חודש שהוא יום שיש בו מימד מסוים של שמחה (ולראיה – אומרים בו הלל) קבוע לרוב בערב ראש החודש – תענית יום כיפור קטן.

אולם הדוגמא המובהקת לעיקרון האמור היא הסמיכות של פורים ותענית אסתר. פורים, לכאורה, הינו החג השמח ביותר בו אנו מרבים בשתייה ורבים מגיעים לעוצמות גדולות, מתבסמים ומשתכרים באופן יוצא דופן ולא שגרתי ולכאורה השמחה אמורה לפרוץ גבולות ולהוציא אותנו מהאיזון הרגיל. אך חז"ל, ברוחב דעתם, סמכו לחג הפורים את תענית אסתר, אשר אינו מועד נפרד אלא חלק מ"ימי הפורים" גופא.

פשר העניין לדעתי טמון בכך שחז"ל רמזו לנו שאפשר לחוש את הנס הגדול ואת "הקלה" שבפורים, רק אם מבינים את האווירה והמתח שהיו קודם לכן. באופן מעשי, בכך שחז"ל הצמידו את שני הימים אחד לשני, נראה שהם רצו להביא למיתון ואיזון מסוים של שמחת הפורים, כך שהיהודי יכנס לפורים מתוך אווירה רצינית ולאחר שספג את משמעות הצום. וכך אמנם ישתה וישמח בפורים, אולם לא יבוא לידי איבוד "שיווי המשקל" והאיזון המנטאלי והאנושי.

כך אמורים הדברים גם לגבי כל הדוגמאות שהבאנו בשאר החגים– התורה (ובעקבותיה חז"ל) ביקשו למנוע או לצמצם עד כמה שניתן את הסיכון שאנו נצא פרופורציות בימי השמחה והמועד ועל כן ביקשו להכניס אותם לימים אלה מתוך אווירה מאוזנת ושקולה יותר. אם נמשיך בקו זה נבין גם מדוע חז"ל קבעו תענית בה"ב לאחר סוכות ופסח – שמא במסגרת החג והשמחה "נפרצו גדרות" התורה והמוסר. וכך אכן הסבירו הראשונים את פשרן של תעניות אלה.

אגב, אנו מוצאים תופעה זו לא רק במעגל השנה אלא גם במעגל החיים. לפי העיקרון שהצענו ניתן להסביר גם את המנהג של חתן וכלה לצום ביום חתונתם. חתונת בני זוג הינו המאורע השמח ביותר בחייהם אולם חז"ל ביקשו כי החתן והכלה יכנסו לערב גדול זה מתוך כובד ראש ורצינות על מנת להכניס לפרופורציה נכונה את השמחה הרבה המלווה לחתונת בני הזוג ולתת להם פרספקטיבה נכונה לקראת חייהם המשותפים.

אולי גם ברית המילה, המשלבת כאב וצער של התינוק לצד השמחה על הולדתו, משקפת במידה מסויימת את העיקרון האמור. נוכח כל זאת, נראה כי חז"ל רצו להורות לנו דרך מעגל השנה ומעגל החיים כיצד אנו אמורים לחיות ולחוות את חיינו: מתוך איזון ערכים נכון ופרספקטיבה שקולה ומפוכחת.

אם נאמץ את הקו הזה לימים דידן, נראה כי הסמיכות של יום הזיכרון ליום העצמאות מגשים בהחלט את עיקרון האיזון וההכנה שהנחתה אותנו התורה ואומצה על ידי חז"ל. כשם שתענית אסתר הייתה תנאי מחייב על מנת להגיע לנס ההצלה של פורים (כפי שמשתמע גם מסיפור המגילה), כך גם עלינו להפנים כי עצמאותנו הלאומית ניתנה לנו וניתנת לנו באמצעות הקרבנות שנפלו להביא לעצמאות ישראל בארצו ולשמרה במשך השנים.

כך, שמחה אמיתית ביום העצמאות יכולה להיות מורגשת רק אם חווים קודם לכן היטב את "מגש הכסף" הכואב ואת הקרבנות שנפלו למען עצמאות ישראל, ולכן ישנה חשיבות בסמיכות של יום הזיכרון ליום העצמאות: כך ניתן להרגיש את חשיבותו של יום העצמאות ולחוות אותו בצורה נכונה, מאוזנת ושקולה יותר.

יהי מאמר צנוע זה לזכרו של מורנו ורבנו הגדול, הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, אשר לימדנו "איזון ערכים" מהו.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
9 תגובות - 9 דיונים מיין לפי
1
שפיר קאמרת
יישר כוח. יפה מאוד! | 22-04-2015 16:08
2
מאמר של עוד נועם צוקר
מנחם צוקר | 22-04-2015 16:23
מאמר יפה מאוד ועושה שכל
3
האתר נהיה שופר לאנשי מוצקין
מ.לוי | 22-04-2015 16:26
ישר כוח
4
ל-2 האם זה אתי שאבא של נועם ייתן ציון למאמר של בנו?
שיודע לשאול | 24-04-2015 8:05
האם זה אתי שאבא של נועם ייתן ציון למאמר של בנו?
5
רוח הקודש
| 24-04-2015 10:09
לדעתי היה סוג של אוי הקודש למי שקבע את הסמיכות הזו. המאמר מציג רק את התשתית, אבל ימים אלו, החיבור ביניהם הוא הרבה יותר נשגב וייחודי. עד כדי שהייתי אומר שלא ניצן להגיע לשמחה האמיתית דל יום העצמאות ללא יום הזיכרון שקודם לו, אגב, לגבי דוגמאות מהלוח היהודי, מה יותר מאמירת יזכור ביום טוב. זוהי המהות, שמחה של מצוה באה מתוך הזיכרון.
6
רוח הקודש
| 24-04-2015 10:09
לדעתי היה סוג של אוי הקודש למי שקבע את הסמיכות הזו. המאמר מציג רק את התשתית, אבל ימים אלו, החיבור ביניהם הוא הרבה יותר נשגב וייחודי. עד כדי שהייתי אומר שלא ניצן להגיע לשמחה האמיתית דל יום העצמאות ללא יום הזיכרון שקודם לו, אגב, לגבי דוגמאות מהלוח היהודי, מה יותר מאמירת יזכור ביום טוב. זוהי המהות, שמחה של מצוה באה מתוך הזיכרון.
7
הבעיה היא בעיקר קושי נפשי
אלעד | 03-05-2015 19:05
עיקר הבעיה היא פסיכולוגית תמיד משפחות שכולות אומרות שבשבילן כל יום הוא יום הזיכרון. יום הזיכרון הוא בשביל הזיכרון הלאומי. אי אפשר לעבור ממצב של צער למצב של שמחה באופן פתאומי. אני יכול להגיד שבאופן אישי- אני עוד לא מתאושש מיום השואה ומצוי כולי בזכר השואה ובהתעסקות בה ( גם במרחבים הציבוריים- תקשורת, אינטרנט) ופתאום מגיע יום הזיכרון לחללי צה"ל. אבל בעוד יום השואה "זוכה" ליום שלם מערב עד ערב, יום הזיכרון נגמר כבר באמצע היום (בפועל..) גם בעבודה נחשב היום כערב חג וכך מחושבות גם שעות העבודה. אני מסכים לטענה (שעליה חונכנו) שלפני יום העצמאות ראוי שנזכור- מהו מגש הכסף שעליו נתנה מדינת היהודים. אבל כדי לתת יותר כבוד לנופלים, וכדי לתת לציבור באמת לחוות כל צד בנפש כראוי, מן הראוי היה לעשות יום של הפסקה ביניהם. אכן, ביהדות, בעיצומה של השמחה זוכרים את החורבן והייתי מצרף דוגמאות יותר מתאימות כמו- שבירת כוס בחופה, אמירת אם אשכחך, אכילת מרור בליל הסדר. המצה עצמה מבטאת הן את לחם העוני שאכלו אבותינו בשעבוד, והן את הלחם שאכלו בגאולה. אבל בסופו של דבר, פוק חזי מה קורה בפועל בשטח.. צרות אחרונות השכיחו צרות ישנות. ואין דומה ההרגשה בצער וזכרון שעבוד מצרים לצער וזכרון השואה. ואינה דומה אבל על תלמידי ר' עקיבא או על לוחמי בר-כוכבא כצער על לוחמים שנהרגו זה עתה.
8
יש הבדל בין אבל להכנה רוחנית
אלעד | 03-05-2015 19:35
הדוגמאות שהבאת, אינן מתאימות . יש הבדל בין צער ואבל ( צומות, תשעה באב וכדו') לבין הכנה רוחנית (סוכות, הושענא רבא וספירת העומר) הדוגמאות שנתת הן דוגמאות להכנה רוחנית לפני תהליך משמעותי בחיים הציבוריים ובחיים האישיים. שיאה של ההכנה הרוחנית של ספירת העומר הוא מתן תורה. (שאגב, במקרא אין בו ביטויי שמחה אלא יראה- "ויחרד כל העם אשר במחנה") ראש חודש הוא מעין יום כיפור חודשי ( מקריבים בו שעירי עיזים- קורבן המבטא כפרת חטאים- כמו שני השעירים ביום הכיפורים) ולכן בערב ר"ח מנהג לעשות יום כיפור קטן כהכנה רוחנית (לא אבל) המנהג לצום ביום החופה כיוון שנמחלים עוונותיהם והוא מעין יו"כ. וזו הכנה. לא אבל. ערב פסח הוא מעין יו"ט בפני עצמו- כיוון שמקריבים בו קורבן חגיגה וקורבן פסח- ומפני זה יש שיצאו נגד המנהג לצום בערב הפסח. (עיין פירוש הרב קאפח על הרמב"ם) ובפועל, זה צום כ"כ קלוש שהמנהג "להיפטר "ממנו ע"י סיום מסכת!! סוכות הוא המשך של הימים הנוראים. ולא להיפך. אלא שזו תשובה מאהבה. משמחה. ההושענות עצמן הן מעין סליחות שנאמרות מתוך שמחה. ולא מתוך צער ואבל. תענית אסתר אינה אבל כשאר הצומות- אלא תשובה כמו צום התשובה שעשו מרדכי ואסתר (רמב"ם) הרעיון להכניס בלב השמחה את זכר החורבן- הוא באמת רעיון יהודי-אבל בצורה סמלית. ( שבירת כוס בחופה, אכילת מרור בליל הסדר, המצה עצמה היא זכר ללחם השעבוד וללחם הגאולה וכדו') ימי השמחה אינם מעיבים על ימי האבל ולא ימי האבל מעיבים על ימי השמחה. לחורבן מוקדשים 3 שבועות שמכינים אותנו בהדרגה אל צער החורבן. הדברים גם קורים בצורה חד צדדית: בתוך השמחה אנחנו מכניסים זכר לחורבן. אבל לא להיפך. וכאן יום העצמאות כבר נכנס אל תוך יום הזיכרון. כבר באמצע היום הוא נידון בפועל- כערב חג.. גם בהרגשה , בהכנות המעשיות, וגם בשעות העבודה.. יום השואה- נמשך מערב עד ערב. ( כך צריך) ובמרחבים התקשורתיים נמשך עוד לפני ואחרי (דיונים, סרטים, כתבות בטלויזיה, רדיו, אינטרנט וכדו' ) כמה עיסוק יש בנופלים מעבר ליום עצמו? הוא פשוט מוגבל משני צדדיו בין יום השואה לעצמאות! אולי אם היה לפחות יום אחד של הפסקה ביניהם באופן אישי, ביום הזיכרון אני עדיין עסוק בזכרון השואה.
9
גם לפני חגים "מקוריים" יש כל כך הרבה מאמרים
אורח | 15-05-2015 11:17
באתר שלכם?