"אבא בוכה על בן שבוכה על אבא" – כי פה פשוט אין חוקים, כולם מתים, פשוט בסדר שונה – זה לפני אביו או זה לפני בנו. לנאצים לא אכפת מי חי כרגע, מי מת עכשיו ומי ימות מחר או מחרתיים. העיקר הוא שזרע וזכר עם ישראל יושמד, ולא יהיה יותר.

ואם אומרים שבסלקציה אלו שנלקחו לעבודה חסינים הם לתקופת מה מההשמדה, אז זה לא מחייב. כי אולי פתאום ישעמם לנאצים והם ייקחו אותך מתא הבידוד או צריף השינה להשמדה. ואולי יקרה בדיוק להפך, ורגע לפני ההשמדה אולי מלאך אלוקים יבוא ויצילך בדרך נס. וכל זה על פי יד נסתרת מה' יתברך, שהוא בידו יחליט מי למוות ומי לחיים, – שכן את הסלקציה שלו הוא עושה בכל שנה בתחילתה ביום הכיפורים. אך יש להבדיל אלפי ומיליוני הבדלות, שהרי הנאצים יימח שמם אפילו צלם אדם אין להם, אז צלם אלוקים?

הנאצים בסלקציה עשו כאוות נפשם לפי מה שהתחשק ושעשע אותם, אך הקב"ה, מלך מלכי המלכים, בודק ומחשב ודן לכף זכות ורואה את התמונה הגדולה וכך מחליט על פי מעשינו מי למוות ומי לחיים. ואצל הקב"ה עוד היד נטויה, ואנו יכולים תמיד לשנות את רוע הגזירה במעשינו הטובים.

אלוקים הגדול!, תן לי מכאן, אושוויץ-בירקנאו, לקחת את הכוחות הדרושים לי להמשך חיי להמשיך את חיי בטוב על פי דרכך ולהמשיך לזכור ולא לשכוח! רק להשתפר יותר ויותר כל חיי, שבע"ה אהיה ראויה להיות נצר והמשך לאותם אלו שנפחו כאן את נשמתם הטהורה, וכמובן גם לאלו שהצליחו לשרוד את הזוועה הזאת- סבא שמואל, סבתא רבקה ז"ל שעשו הכל כדי לשרוד שם ולבוא לפה להמשיך את עם ישראל ולא לעצור את השושלת.

==

מתוך יומן המסע של מוריה גלמן, תלמידת אולפנת קרית ארבע, פולין 2015