תהיו הראשונים להתעדכן!
נרשמים לניוזלטר של סרוגים ומקבלים מדי יום את החדשות והעדכונים הכי חמים ישירות למייל.
האם יש חפים מפשע בעזה? ואיך צריך להיות היחס שלנו לסבל האוכלוסייה העזתית? שאלות אלו קיבלו לאחרונה התייחסות מפתיעה במאמרו של שמואל רוכברגר בסרוגים. הוא טען שצופה מהצד לא היה מבחין מי יותר מוסרי בין הישראלים לפלסטינים. בנוסף, הוא הביא ראיה מתפילתו של אברהם להצלת סדום שעלינו לחמול על עזה כשם שאברהם רצה בהצלת אנשי סדום שהיו הנאצים של העולם העתיק.
אבל ראיה זו תמוהה ביותר, בגלל שיש סוף לסיפור – סדום הושמדה כליל על ידי הקב"ה. אך עוד לפני השמדתה, צריך לשים לב מה אברהם בדיוק מבקש, ואז לבצע כראוי את ההשוואה לתושבי עזה והיחס שלנו אליהם.
סדום פינת עזה
בזמן התנ"ך היו הרבה חברות מושחתות. מדוע דווקא סדום היתה ראויה לכליה והפכה לסמל? התשובה לכך היא שבסדום השחיתות והעוולות היו ממוסדות: "עוון סדום שהם ובתי דינים שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון" ('עקידת יצחק' שער כ). העיקרון הזה תקף גם למערכות הציבוריות בעזה. כפי שכתב תא"ל יוסי קופרווסר, שהיה בעבר בכיר באמ"ן: "הרוב המכריע של הרחוב הפלסטיני חושב שביצוע פיגועים נגד ישראלים הוא מעשה נעלה. בכל חדר כיתה יש פוסטרים של מתאבדים, ו"לאורם" הילדים הפלסטינים לומדים".
במבחן הבגרות הפלסטיני המחישו את השאלות דרך מתקפת טילים על תל אביב. ובסיום המבחן, היכן שאצלנו כתוב בהצלחה, נכתב: "עם חינוך כזה נשמיד את היהודים".
מחפים על פשע
אחד הסימנים לתרבות מושחתת הוא השותפות חוצת המגזרים והגילאים במעשי הזוועה שבה. כשלוט נחשף כמי שאירח בניגוד לחוקי סדום, לא מגיעים בודדים לפגוע בו, אלא: "אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה". כמה זה דומה לצערנו להמוני העזתים שבאו לאחר מחבלי הנוח'בה, והיו שותפים לרצח, לאונס ולביזה. וכן להמונים שצהלו למראה שבויינו, ורצו להיות שותפים בלינץ'. צעיר עזתי התרברב שהוא בעצמו הביא את אחיו הקטן להתעלל בחייל שבוי.
וכפי שתיאר זאת אבידע בכר, תושב קיבוץ בארי ששכל את אשתו ובנו בטבח, ונפצע קשה בעצמו: "אני חושב שברצועת עזה אין תקומה כי הילדים שלהם שרפו אותנו, והמבוגרים יותר ירו בנו, ואלה עם כיסאות הגלגלים והקביים לקחו אותנו שבויים ובזזו אותנו עד הסוף. יש פה ארבעה דורות שצריך להעלים מהיקום הזה, אין להם זכות קיום בכלל".
האלוף במיל' מוטי אלמוז הוסיף: "צריך לשים את המושגים "חפים מפשע" ו"בלתי מעורבים" בסימן שאלה. החטופים שחזרו מספרים שהם הוחזקו על ידי משפחות רגילות. אם היה מתאפשר להם, כל שני המיליונים תושבי עזה היו מגיעים לעוטף עזה ב-7 באוקטובר לבצע ביזה. יש בינינו הבדלים תרבותיים, אנחנו לא יכולים להסיק שמולנו עומדים אנשים נורמליים".
אין צדיק בעזה?
אך מה בנוגע לאותם עזתים המתנגדים למשטר? כל שקר כולל בתוכו קצת אמת, ההטעיה שבו היא ההתייחסות אליו ככל האמת. יתכן שישנם בחברה מושחתת גם כמה צדיקים, אך כל זמן שאין להם השפעה – הטלת הזרקור עליהם תוך התעלמות מהתמונה התרבותית המלאה, היא שקר המוביל לעיוורון בניתוח תמונת המצב ופתרונו.
התפיסה היהודית לעומת זאת, מדגישה שהאדם הוא לא אטום בודד, ושאחת המטרות הגדולות שלנו היא לייצר תרבות מוסרית וחברה מתוקנת. לכן, לא רק האדם נידון על פי רובו כצדיק או רשע, אלא גם "מְדִינָה שֶׁעֲוֹנוֹתֶיהָ מְרֻבִּין מִיָּד הִיא אוֹבֶדֶת שֶׁנֶּאֱמַר "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה"" (רמב"ם הל' תשובה ג, ב).
כך נבין מדוע כשאברהם איש החסד הגדול, מבקש להציל את סדום על ידי הצדיקים שנמצאים בתוכה, באופן תמוה הוא עוצר בעשרה צדיקים. מדוע תשעה צדיקים לא יכולים להביא להצלת העיר? המספר עשר מבטא ציבור, כלומר קבוצה שיש לה ביטוי כאופוזיציה פעילה, ובזמן מן הזמנים היא עשויה להצליח להנהיג ולשנות את פני החברה כולה לטובה. צדיקים בודדים המפחדים על נפשם אמנם ראויים להינצל, אך אין בכוחם להציל את החברה המושחתת כולה. כשלוט העז לנסות לצמצם את רשעות אנשי סדום, איימו עליו; אישה שעזרה לעני בסדום – נרצחה באכזריות. זה גם הסיפור העזתי – כל מי שינסה לבטא קול אחר, דינו עינויים ומוות. כך לא תיתכן שום אלטרנטיבה פוטנציאלית, ולכן נדרשת הכרעה מוחלטת וביטול קיומה של תרבות זו.
אין הכוונה שצריך להרוג את כולם. ניתן להינצל כפי שלוט ניצל – זה מותנה במוכנות לצאת ולהתנתק מתרבות שפלה זו, בלי להביט לאחור ולהזדהות עימה.
איך אפשר להשוות?
משום כך הניסיון הנלוז של הכותב לומר שצופה מהצד לא היה מבחין בשום הבדל בין החברה הישראלית לחברה הפלסטינית נורא ומזעזע. ד"ר עינת וילף, לשעבר חברת מפלגת העבודה, וכזו שמגדירה את עצמה כאשת שמאל ואתאיסטית, חוקרת במשך שנים את החברה הפלסטינית ושורשי הסכסוך. היא אמרה בריאיון שהחברה הישראלית, על גווניה השונים, היא פרגמטית וחפצת שלום, ועיקר עיסוקה הוא בבנייה ועשייה פרודוקטיבית במציאות. לעומת זאת בתרבות הפלסטינית המצב הפוך: "חמאס מייצג את הפלסטיניות… זו אידיאולוגיה שאין בה שום מרכיב קונסטרוקטיבי, זו אידאולוגיה שרק הביאה הרס יותר מ-100 שנים, והאידיאולוגיה הזאת חייבת למות."
ממילא לומר שהצופה מבחוץ לא יבחין בשום הבדל בין התרבויות, זה עיוות נורא של המציאות. התשתית של החינוך היהודי היא אהבת האדם שנברא בצלם אלוקים, ורצוננו להביא ברכה לעולם כולו. איננו גדלים על שנאת הזר, אלא רק רוצים להילחם בקמים עלינו לכלותנו. כדבריה המפורסמים של גולדה מאיר: "אם הערבים יניחו את נשקם, לא תהיה יותר מלחמה. אם ישראל תניח את נשקה, לא תהיה יותר מדינת ישראל."
חמלה מתוקנת
מצבה של עזה הוא אכן טרגי כפי שרוכברגר טוען, אך הוא טועה טעות חמורה במסקנתו.
ודאי שעם ישראל שחפץ בהטבה לעולם כולו, היה מעדיף שכל רשעי העולם יחזרו בתשובה, ועצוב לו על ילדים רבים שמחונכים מקטנותם לרוע (ראו במלבי"ם על שמואל א טו). אך דווקא בגלל שהתרבות העזתית כל כך רקובה מיסודה, רגש החמלה והרצון להביא טוב לעולם, הם אלו שצריכים להוביל למסקנה המוסרית הברורה לסיים את המלחמה בניצחון מובהק ובפירוקה המוחלט של התרבות המושחתת הזו.
חמלה מעוותת על תושבי עזה בסבבים הקודמים, היא זו שהובילה בסופו של תהליך להמוני הרוגים מאזרחינו וחיילינו, וגם להמוני הרוגים בעזה. החפץ בטובת האוכלוסייה שם, צריך לתמוך בתכנית טראמפ לעידוד הגירה מרצון למדינות אחרות, או לתמוך בכיבוש וחינוך מחדש של האוכלוסייה, בדיוק כפי שנהגו בעלות הברית עם גרמניה הנאצית ויפן לאחר מלחמת העולם השנייה.
אכן, אנו בניו ותלמידיו של אברהם אבינו. בדיוק כשם שאברהם השתכנע שסדום ראויה לכליה, לאחר שגילה שאין בה שום אופוזיציה חיובית בעלת השפעה, כך עלינו להתייחס לעזה.
תיקון העולם תמיד מושתת על שתי זרועות: הבאת הטוב והברכה לעמים, והיכולת להילחם מול הרוע המתבצר בעמדתו. דין עזה כדין סדום וגרמניה הנאצית, פירוק תרבותה המושחתת יוביל לעולם טוב יותר.
=======
הכותב הוא ראש מכון עולמות, ר"מ בישיבת ההסדר באלון מורה, ומומחה בתחום מוסר המלחמה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו