במה עסוקה התקשורת הישראלית? במה עסוק הציבור בישראל? בין השאר – בשאלת יעדי הטיסות המומלצים וברפרטואר הסופגניות ברולדין.

בדבר אחד אין שום עיסוק באף ערוץ תקשורת ישראלי – בכך שממש ברגע זה – מאות אלפי ילדים וקשישים זרוקים ללא בית, ללא חשמל, בקור ללא חימום, ללא טיפול רפואי מינימלי, המקרר אינו ריק כי אין בכלל מקרר, ישנו רעב ואין מים זורמים ואין שום גורם שלטוני הנוטל אחריות לניהול חיי מיליוני בני אדם הנתונים לחסדן של כנופיות אלימות בג'ונגל של כל דאלים גבר.

כל זה קורה בעזה, בשטח הנמצא בשליטתנו, ובבני אדם הנתונים לפיקוחנו – אך אנו לא יודעים על סבל נורא זה דבר וחצי דבר.

מדוע? כי זה לא פוליטיקלי קורקט לדון בכך, ובוודאי שלא להראות זאת לציבור בישראל.

עם ישראל החליט לעצום את עיניו, ולאטום את ליבו. עם ישראל החליט שאינו רוצה לדעת על סבלם של מאות אלפי ילדים וקשישים הנתונים לשליטתו. עם ישראל בחר להתרכז רק בסבלו הוא – בסבל החטופים הנורא, ובמוראות השבעה באוקטובר. אף אחד לא שואל איך הגיע רמטכ"ל לשעבר להאשים את ההנהגה הישראלית בטיהור אתני? לא נעשה שום מאמץ ולו המינימלי ביותר, להבין, ולו במקצת, את נקודת מבטו, שמא יש בדבריו ולו משהו. הוא מוקע מיד כבוגד.

שערו בנפשכם שערוצי התקשורת הישראלית היו מחליטים להקדיש  רבע שעה ביום למעקב אחר משפחה עזתית אחת – להראות את הזקן החולה הזרוק ללא טיפול ואת הילד הרעב, הלבוש סחבות, שקר לו ואין לו שום דואג ולעקב יום אחר יום אחר אומללותם וסיבלם, שסופם לא נראה באופק.

האם תודעה שכזו, של רבע שעה ביום, יום אחרי יום, לא היתה משנה את התנהלותינו במלחמה האינסופית חסרת התוחלת?

אך לא כך קורה. אנשי הרוח – קולם נדם.

התקשורת הישראלית והציבוריות הישראלית כושלות בכשל מוסרי עמוק, שכולנו עוד נתבייש בו.

יחיא סינואר מנצח מקברו ומוביל את ישראל לאבדן הדבר המרכזי והחשוב ביותר המצדיק את קיומה של הציונות ושל מדינת ישראל.

הוא מוביל אותנו לאבדן הרגישות המוסרית, האנושיות והחמלה.

נ.ב.

הטענה בדברים לעיל אינה כנגד חיילי צה״ל, שמסכנים עצמם יום יום, כדי לא לפגוע בחפים מפשע. הטענה היא כנגד ההנהגה המדינית בישראל, שפועלת ומקדמת מציאות של ג׳ונגל אכזרי בעזה ולא עושה דבר להכנסת גורם שילטוני מתון, ואף לא להקמת ממשל צבאי ישראלי ראוי לשמו.

לא דיברתי כלל על מי אשם ומי ״התחיל״. ברור שחמאס אשם והתנהגותו היא נאצית בכל מובן שהוא. אך גם כשאנו כובשים ושולטים באוכלוסייה אזרחית מסיבה מוצדקת לגמרי, הדבר מטיל עלינו אחריות. איננו יכולים לאפשר כאוס גיהינומי כפי שמתקיים שם מעל שנה בתנאי חיים נוראיים, שאינם מתקבלים על הדעת.

האשמה המוסרית היא של הממשלה וגם שלנו – העוצמים את עינינו ואוטמים את ליבנו לנוכח סבל  אנושי נורא, הנעשה בשמנו, ע״י ממשלתנו.

נדרש מאיתנו לפחות להיות מודעים ולראות בעינינו את התוצאות ואת המשמעויות של מעשינו.

אך התקשורת הישראלית אינה מדווחת על כך כלל,  כי אנו, הישראלים, מעדיפים לא לדעת. אנו מעדיפים לעסוק בטיסות ובסופגניות ולהפוך כל דיווח ושיח בסבל אנושי כביר באוכלוסייה שתחת שליטתנו – ללא פוליטיקלי קורקט.

זה הכשל המוסרי עליו דיברתי.

==

ד"ר שמואל רוכברגר הוא רופא פנימאי וגסטרואנטרולוג, סטודנט לתואר שני בפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר אילן