שואה על המסך הישראלי: המלצות צפייה ליום השואה תשפ"ה

יום השואה תשפ"ה בסרוגים. ביום השואה הזה בחרתי להאיר זווית שונה מהרגיל – לא את היצירות הבינלאומיות המוכרות כמו "רשימת שינדלר" או "הפסנתרן", אלא דווקא את הקולנוע הישראלי המתמודד עם השואה ורישומה על החברה שלנו.

הסרטים הישראליים ברובם אינם עוסקים במאורעות השואה עצמה, אלא בצלקות, בטראומה ובהשפעתה המתמשכת על החיים בישראל.

בימים אלה, כשישראל נמצאת במלחמה וכבר עכשיו ניתן לזהות את הטראומות של השביעי באוקטובר, יש משמעות מיוחדת לצפייה ביצירות הבוחנות את האופן שבו אנחנו כעם וכחברה מתמודדים עם טראומה היסטורית. הסרטים שבחרתי מציעים מבט מורכב על חיים בצל זיכרון, על שתיקה והשתקה, על אשמה ועל תיקון – נושאים שרלוונטיים היום אולי יותר מתמיד.

סודה (2024)

סרטו החדש של הבמאי ארז תדמור חושף פרק כואב ומורכב בחיי ניצולי השואה בישראל של שנות החמישים. הסרט עוקב אחר שולם גוטליב (ליאור רז), מפקד פרטיזנים לשעבר שהקים עם קבוצתו שכונה ומפעל סודה על שפת הכנרת. עולמו משתנה כשאווה (רותם סלע), ניצולת שואה יפהפייה, מגיעה לשכונה ונרקמים ביניהם יחסים רומנטיים – בזמן שאשתו גיטה (נטע שפיגלמן) מאושפזת בשל דיכאון.

המתח בשכונה מגיע לשיא כשמתפשטות שמועות שאווה הייתה קאפו באושוויץ, והקהילה הקטנה הופכת לזירת התמודדות עם צלקות העבר, שיפוטיות ונקמה. תדמור יוצר דרמה משפחתית עוצמתית המבוססת על סיפור ממשפחתו שלו, ומצליח לבחון בעדינות כיצד השואה המשיכה לרדוף את שורדיה גם בארץ החדשה. הסרט מוקרן כעת בבתי הקולנוע ברחבי הארץ.

ציפורי חול (2015)

"ציפורי חול" מציג סיפור מרתק ורב–שכבתי על צלקות השואה בחברה הישראלית, דרך עלילה כפולה המשלבת מתח בלשי עם דרמה אנושית מטלטלת. הסרט של הבמאי אמיר וולף עוקב אחר חקירת רצח מסתורית של גבר עם מספר מזויף של ניצול אושוויץ על ידו, המובילה את החוקר אמנון טמנסקי (אמנון וולף), בן לניצולי שואה, אל עולמן של שלוש אלמנות ניצולות שואה.

במקביל, נחשפת דמותו של עמיקם אבן (עודד תאומי), שהתחזה לניצול שואה כדי להתקרב לאלמנות עשירות – זיסי גליק (מרים זוהר), אולגה (גילה אלמגור) והלפרין (דבורה קידר, שזכתה בפרס אופיר על תפקידה). הסרט בוחן בעדינות ובכנות את המניפולציות בזיכרון השואה, הבדידות של הניצולים, והמורכבות המוסרית של הישרדות ונקמה. זהו סרטו האחרון של השחקן הדגול עודד תאומי, והוא זמין לצפייה בפלטפורמות VOD.

הקיץ של אביה (1988)

"הקיץ של אביה" הוא אחד הסרטים הישראליים האיקוניים ביותר העוסקים בהשלכות השואה על החיים בישראל הצעירה של שנות ה-50. בבימויו של אלי כהן ומבוסס על ספרה האוטוביוגרפי של גילה אלמגור, הסרט מספר את סיפורה של אביה בת העשר, המתמודדת עם ההשלכות של היותה בת לניצולת שואה.

אלמגור לא רק כתבה את התסריט, אלא גם גילמה את דמות האם הניה, ניצולת שואה הסובלת מטראומה נפשית עמוקה, לצד השחקנית הצעירה קאיפו כהן בתפקיד אביה. הסרט חושף בעדינות ובכנות את הקשיים של ילדי הדור השני לשואה, הפער בין העולים החדשים לוותיקים, ואת השתיקה הציבורית סביב השואה בישראל של אותן שנים.

"הקיץ של אביה" זכה להצלחה מסחרית עצומה בישראל וגרף שורת פרסים בינלאומיים חשובים, ביניהם דוב הכסף בפסטיבל ברלין. זהו סרט מכונן בקולנוע הישראלי שהשפיע עמוקות על האופן שבו מתואר היחס בין טראומת השואה וההווה הישראלי. הסרט זמין לצפייה בפלטפורמות VOD.

ארץ חדשה (1994)

"ארץ חדשה" מציג בכנות נוקבת את ההתמודדות של עולים חדשים וניצולי שואה בישראל של שנות ה-50, דרך סיפורם של האחים אנה ויאן – יתומים ניצולי שואה המגיעים למעברה. בסרטה של אורנה בן דור–ניב, המבוסס על תסריט של קובי ניב, נחשפת המציאות הקשה של המעברות, הפער בין האידיאלים הציוניים לבין היחס האמיתי לעולים, והקשיים בבניית זהות חדשה אל מול טראומות העבר.

הסרט מצטיין בהצגת המתח בין השאיפה "להיות ישראלי" לבין הקושי לנטוש את העבר והזהות הקודמת – מתח המגולם בניגוד בין יאן, המעוניין להיטמע ולהפוך ל"דן" הצבר, לבין אחותו הקטנה אנה, המתעקשת לשמור על שמה ועל הדובי שלה כקשר לעברה ולאמה הנעדרת. עם אניה בוקשטיין בתפקידה הראשון בקולנוע, "ארץ חדשה" הוא סרט מחאה עוצמתי המאיר פרק כואב בהיסטוריה הישראלית, וניתן לצפייה בארכיון הסרטים הישראליים.

החוב (2007)

"החוב" של הבמאי אסף ברנשטיין הוא מותחן פסיכולוגי רב–עוצמה המשלב בחכמה בין שואה וריגול, בין עבר והווה, ובין שקר ואמת. הסרט מספר את סיפורם של שלושה סוכני מוסד צעירים – רחל (נטע גרטי), אהוד (יחזקאל לזרוב) וצבי (איתי טיראן) – שנשלחים ב-1964 לברלין כדי לחטוף את "המנתח מבירקנאו", רופא נאצי אכזר (אדגר סלגה).

כשהמשימה נכשלת והנאצי נמלט, הם מחליטים לשקר ולהתהדר בהצלחה שלא הייתה. שלושים שנה מאוחר יותר, הסוד מאיים להיחשף, ורחל המבוגרת (גילה אלמגור) יוצאת למשימה אחרונה לתיקון העוול ולפירעון החוב המוסרי. הסרט בוחן בתחכום את המחיר הנפשי של חיים בשקר, את הדילמה שבין צדק אישי לצדק לאומי, ואת החוב המוסרי שיש לשורדים כלפי קורבנות השואה.

בזכות משחק מדויק, בימוי מתוח ותסריט מורכב, "החוב" נחשב לאחת הדרמות המרתקות בקולנוע הישראלי, והוביל לרימייק הוליוודי מצליח בכיכובה של הלן מירן. הסרט זמין לצפייה בפלטפורמות VOD.

הטבעת (2024)

"הטבעת" הוא סרט דרמה–קומי ישראלי עכשווי ומרגש, שמהווה מסע אישי ומשפחתי בהובלתו של אדיר מילר, המשמש הן כבמאי (לצד יואב ודורון פז) והן כשחקן ראשי. הסרט משלב בחוכמה שני צירי זמן – האחד בבודפשט של 1944, בעיצומה של השואה, כשויולטה הצעירה מצליחה להציל את חייה בעזרת טבעת שקיבלה מאחותה; והשני בישראל של 2001, המתמקד בסיפורו של בנה ארנון (מילר) והמורכבויות בחייו האישיים.

לאחר שאמו ויולטה (בגילומה המרשים של תיקי דיין, שהייתה מועמדת לפרס אופיר על תפקידה) נופלת ומצבה מתדרדר, ארנון יוצא למסע לבודפשט עם בתו עלמה (ג'וי ריגר), ממנה התרחק שנים, בניסיון למצוא את הטבעת המשפחתית.

הסרט, המבוסס על סיפורים אמיתיים ממשפחתו של מילר, מצליח לשלב בין הומור לפאתוס, בין זיכרונות השואה לתיקון קשרים משפחתיים הווים, ומציג בחן את תהליך ההשלמה והקבלה בין אב לבתו הלסבית, כמו גם את מורכבות החיים בצל זיכרון השואה. הסרט מוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע ברחבי הארץ.