למה תמיד נמשיך לפתח תמונות? החוקרים מסבירים

בעידן של צילום דיגיטלי אינסופי, הנטייה להדפיס תמונות ולשמור אותן באלבומים פיזיים מקבלת משמעות עמוקה. מחקרים מראים שלמרות המעבר לאחסון דיגיטלי, רבים מאיתנו עדיין מרגישים צורך להחזיק בתמונות מודפסות. התופעה מעניינת במיוחד בקרב בני נוער שנולדו לתוך העידן הדיגיטלי – רבים מהם מדווחים על תחושה שלמרות התמונות הרבות שהם מצלמים, רק מעטות באמת נזכרות לאורך זמן.

מסתבר שהתופעה הזו אינה מקרית. חרף העובדה שטלפונים חכמים ושירותי ענן מאפשרים לנו לצלם ולשמור כמויות עצומות של תמונות, עדיין קיים ערך משמעותי להדפסה פיזית.

חיבור רב-חושי שמשנה את המוח

סיון פרידמן יוסף, פסיכולוגית חברתית וחוקרת נוירומרקטינג, מסבירה כי תמונה מודפסת מפעילה מנגנונים פסיכולוגיים שונים לחלוטין מאשר תמונה דיגיטלית. "כשאנחנו מחזיקים תמונה ביד, אנחנו חווים אינטראקציה חושית שמשלבת ראייה ומישוש," היא מסבירה. "המוח שלנו הורגל לצרוך תמונות דרך מסכים, שם הן מופיעות ונעלמות במהירות. לעומת זאת, החוויה של החזקת תמונה מוחשית היא אחרת לגמרי – היא מעוררת רגש עוצמתי יותר ומחזירה אותנו לזיכרון ברמת חוויה ממשית, כמעט כאילו אנחנו חווים את הרגע מחדש."

התחושה הפיזית של נייר מודפס מחברת אותנו רגשית לתמונה. "אאנשים שמדפיסים תמונות מדווחים שהם מרגישים חיבור עמוק יותר לרגעים האלה," מוסיפה פרידמן יוסף. "זה דבר שקשה להסביר במילים, אבל עצם המוחשיות של התמונה גורמת לה להרגיש 'אמיתית' יותר."

חיזוק תחושת השייכות והזהות

החיבור הזה לא רק מעצים את ההתרגשות מהתמונה, אלא גם מחזק את תחושת השייכות והמשפחתיות. "אנשים רבים, במיוחד מדורות ה-X וה-Y, מתארים את הדפדוף באלבום כחוויה שמחזירה אותם לילדותם, למפגשים משפחתיים ולרגעים שבהם המשפחה התכנסה יחד והתבוננה בזיכרונות מודפסים," מוסיפה פרידמן יוסף.

יובל יהודר, הבעלים של חברת Picabook המובילה בתחום הדפסת אלבומים דיגיטליים, רואה את התופעה הזו באופן יומיומי. "אנשים מצלמים אינספור תמונות, אך כשהן נשארות רק במכשיר, הן פשוט נשכחות. כשאנחנו בוחרים להדפיס רגעים מסוימים, אנחנו למעשה מצהירים: 'זה חשוב לי'."

צמצום כאקט של משמעות

המשפט הזה מקבל עומק רב יותר ככל שהצילום הופך לנפוץ יותר. בעידן שבו קלות הצילום מביאה לים של תמונות המציפות את הטלפונים שלנו, דווקא הברירה והצמצום מעניקים כוח לתמונה המודפסת. "כשהכול נגיש, שום דבר כבר לא באמת חשוב – אבל כשאנחנו מדפיסים תמונה מסוימת, אנחנו אומרים לעצמנו: 'זה הרגע שאני רוצה לזכור'," מסבירה פרידמן יוסף.

יותר מנוסטלגיה – תגובת נגד לעולם הדיגיטלי

האם ההדפסה היא רק עניין של נוסטלגיה, או שיש כאן גם תגובת נגד לעולם הדיגיטלי? פרידמן יוסף סבורה שמדובר בשילוב של השניים. מצד אחד, התחושה של תמונה מוחשית מחזירה אותנו למוכר, ומצד שני, היא משמשת כדרך להתמודד עם הצפת המידע הדיגיטלי.

"אנחנו חיים בעולם של גירויים אינסופיים. התמונה המודפסת היא רגע של שקט ומיקוד. כשאתה מחזיק תמונה מודפסת, אין התראות ואין פרסומות קופצות. זו חוויה נקייה וממוקדת יותר, ולכן היא נחרטת עמוק יותר בזיכרון."

יהודר מוסיף נקודה מעניינת: "הדור הצעיר, שנולד לתוך עידן המסכים, מפתח דווקא כמיהה לאותנטיות ולמוחשיות. הם מעריכים יותר דברים שניתן לגעת בהם – בדיוק כמו טרנד חזרת התקליטים או הגידול בפופולריות של כתיבה במחברות פיזיות." הוא גם מציין שהנייר המודפס מכיל יותר פרטים ממה שאפשר לראות במסך, מה שמקרב אותנו לחוויה המקורית.

זיכרונות שראויים למקום בעולם הפיזי

פרידמן יוסף חולקת תובנה נוספת בנושא: "רואים את זה גם בטקסים משפחתיים. אלבום חתונה, תמונות ילדות – אנשים לא רוצים להשאיר את הזיכרונות החשובים ביותר שלהם רק בענן. הם רוצים לתת להם מקום בעולם הפיזי, משהו מוחשי שאפשר לראות, לגעת בו, ולחוש שהוא באמת קיים."

האם הדפסת תמונות היא טרנד חולף, או תופעה שתתחזק? לדעת המומחים, העתיד נראה ברור: "הדיגיטל ימשיך לגדול, אבל כך גם הצורך שלנו במשהו אמיתי ומוחשי," קובעת פרידמן יוסף. "וכשנרצה באמת לזכור רגעים משמעותיים, כנראה שנמשיך להדפיס אותם – כדי שלא ייעלמו בתוך אינסוף התמונות שבטלפון."

יהודר מסכם: "אל תיתנו לזיכרונות שלכם להישאר רק בתוך המסך. תמונה אמיתית היא כזו שאפשר להחזיק ביד."