ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט "להעניש" את חמאס, ועיכב את שחרור המחבלים שהיו אמורים לצאת לחופשי אמש (שבת).

מלשכת נתניהו נמסר כי "לאור ההפרות החוזרות והנשנות של חמאס – לרבות הטקסים המבזים את כבוד חטופינו והשימוש הציני בחטופים לצרכי תעמולה – הוחלט לעכב את שחרור המחבלים שתוכנן לאתמול עד שיובטח שחרור החטופים הבאים, וללא טקסי הביזוי".

נתניהו, כמו תמיד, נזכר מאוחר מידי. בכל המלחמה הזו נראה כי חמאס מקדים את ישראל 2 צעדים קדימה. ההשפלות הרבות שעברנו מאז תחילת עסקת החטופים, מסמלת עד כמה ישראל אינה יודעת כיצד להתמודד בג'ונגל הזה שנקרא המזרח התיכון.

בפעם הראשונה בה שוחררו החטופות משבי חמאס, ועברו את הטקס המשפיל עם הבמה, התפאורה ועשרות הצלמים – ישראל היתה צריכה לעצור הכל, לפוצץ את העסקה ולא להמשיך הלאה. וכן, אני בהחלט מודעת לעבודה כי ישנם קולות בישראל הטוענים כי אם כבר הלכנו לעסקה, צריך לבלוע כל השפלה כי העיקר שהחטופים בבית.

כמובן שאנו שמחים עם כל חטוף שמגיע הביתה, הלב מתרחב למראה ההורים שזוכים לחבק את ילדים אחרי יותר מ-500 יום בגיהנום, אך דווקא בשל ההפלגה של ישראל למראות המקוממים האלו, חמאס מקבל תיאבון ומותח את החוט עד כמה שהוא יכול.

זו אחת הסיבות לכך שהארגון הרצחני הרשה לעצמו להתל בישראל ולשלוח לה גופה של פלסטינית במקום של שירי ביבס, ולתקן את הטעות יום למחורת. משל היה מדובר בחילופי בובות. וזו גם הסיבה לאכזריות הנתעבת שראינו אמש, עם הבאת שני חטופים לצפות במופע שחרור החטופים.

הנפש של אותם חטופים נסדקת שוב ושוב, העיניים שלהם שראו כל זוועה אפשרית מאז ה-7 באוקטובר, ראו שוב את האכזריות של מחבלי חמאס, וכן, היא התאפשרה בשל ההחלטה של ישראל ונתניהו להבליג אחרי הפעם הראשונה.

נתניהו שוב התעורר מאוחר מידי.