שלג בארץ ישראל אינו דבר חדש, כמו שכתוב בגמרא יומא (לה, ב): "אמרו עליו, על הלל הזקן, שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק. חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה, כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר, אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג…".
מוקצה בשבת
ש: האם שלג מוקצה בשבת?
ת: ב'שולחן ערוך' כתוב שאין לרסק שלג בשבת (או"ח שכ, יא). לכאורה, מוכח, ששלג לא מוקצה, אלא הבעיה היא רק לרסק אותו. דחייה: אולי זה שלג מאתמול.
א"כ, אולי נאמר ששלג מוקצה משום נולד, שהרי הוא לא היה פה לפני שבת. מצד שני, אולי נתייחס לשלג כמו לגשם, שגשם לא מוקצה בשבת, אע"פ שהעננים לא היו לפני כן (מ"ב או"ח שלח, ל). יש אומרים שזה לא דומה, כי אין שלג בעננים. מהענן נופלות טיפות זעירות שנעשות שלג סמוך לארץ. לכן הם פוסקים ששלג מוקצה משום נולד (אגרות משה או"ח ה, כב).
מהצד השני, יש אומרים שהגשם בכלל לא נעשה בשבת. בעננים יש טיפות זעירות שרק מתעבות בשבת, בדיוק כמו שהשלג מתעבה בשבת. לכן הם פוסקים ששלג דומה לגשם והוא לא מוקצה (שמירת שבת כהלכתה טו, לו ו-טו, מד, בשם הגה"ר צבי פסח פרנק והגה"ר שלמה זלמן אוירבך [אמנם מובא באורחות שבת ח"ב פי"ט ס' קצד שהגרשז"א אוסר], וכן דעת הגה"ר עובדיה יוסף). חוץ מזה, הרבה פוסקים מתירים לשים מים במקפיא לעשות קרח בשבת וזה יותר חמור.
הרב דוב ליאור על השלג בהלכה
[[[http://www.youtube.com/watch?v=DzI0n5AqmJc&feature=youtu.be]]]
כדור שלג
ש: האם מותר לעשות ולזרוק כדור שלג בשבת?
ת: הרמב"ם אומר שאסור לערב דברים יחד בשבת, כגון אבן וטיט, משום בונה (הלכות שבת י, יב-יג). לכן יש אומרים שע"פ הרמב"ם אסור לעשות כדור שלג (שש"כ שם). מצד שני, י"א שמותר, כי כדור שלג זה עראי. לכן אפשר להקל
ובס' 'הנותן שלג' (עמ' 190), נשאל הגר"ח קניבסקי: האם מותר לעשות בשבת צורות של כדור משלג, כמו שמשחקים הילדים, ומשליכים אותם א' על חברו? והשיב: איסור דאורייתא אין בזה ומ"מ ראוי להיזהר דמחזי כבונה.
עשיית בובת שלג
ש: האם מותר לעשות בובת שלג בשבת?
ת: עשיית בובת שלג זה לא לשעה, אלא להישאר לקיום, לכן יש להחמיר (רמב"ם הלכות שבת י, יב-יג).
איש השלג הנורא
ש: שמעתי שמצאו שרידים של יצור פרה-היסטורי ענק, חצי אדם וחצי קוף, ומצאו עקבות ענקיות וכן צילמו אותו.
ת: הכל בדותא של אדם אוהב בדיחות ושמו ריי ואלאס, שבני משפחתו הודו לאחר מותו שזו רק המצאה. עוד לפני זה, הכל הוכחש על ידי המחקר המדעי. קוראים לו בשמות כמו "ביגפוט" או "יטי". הבלים.
אכילת שלג
ש: מה הברכה לפני ואחרי שלג?
ת: הברכה לפני שלג היא "שהכל". אחרי שלג לא מברכים כי לא אוכלים מספיק (כזית) ואוכלים איטי (כמו תה וקפה).
ובס' 'הנותן שלג' (עמ' 189) השיב הגר"ח קניבסקי: עיין איכה רבה (ד, י) שהנזירים היו שותים את השלג (מפני הטומאה כמש"כ המשך חכמה באיכה) ובודאי שברכו ע"ז "שהכל".
ברכה על ראיית שלג
ש: האם מברכים על ראיית שלג?
ת: לא. נראה שתמיד היה שלג בארץ וזה לא היה כ"כ נדיר (כמו בתהלים [מזמור קמח] שדוד המלך שיבח את ד' שברא "אש וברד שלג וקיטור", וכן בגמרא יומא [לה, ב] כשלא היה להלל כסף להיכנס לבית המדרש, עלה לגג וירד עליו שלג).
טבילה בשלג
ש: האם מותר לטבול בשלג כמו במקווה?
ת: אם יש מ' סאה במקום אחד, שנויה מחלוקת אם מותר לטבול או לא. גם קשה, כי צריך שיגע בכל הגוף.
ש: האם מותר לטבול ידיים בשלג לנטילת ידיים?
ת: גם צריך מ' סאה, לכן י"א שלא. אם יש צורך וטובלים – לא לברך.
ש: האם מותר להטביל כלי?
ת: גם שנוי במחלוקת (עיין פתחי תשובה יו"ד קח).
ואנקדוטה
יום אחד הלכתי למקווה. המקווה היה בתיקונים ולא היו מים חמים. כשנכנסתי, היה יהודי לפני. שאלתי: יש מים חמים? ענה לי במבטא רוסי: המפקד שלי בצבא אמר שמים הם תמיד חמים! (ברור. ברוסיה מינוס ששים מעלות, אז המים תמיד חמים…) שאלתי: היית בצבא הרוסי? ענה: כן. אמרתי: גיהנום. אמר: גיהנום קטן. אמרתי: פה יותר טוב. אמר: הרבה יותר טוב לאין ערוך. ב"ה.
הלכות שבת גשומה
מאת הרב ברוך אפרתי
א.נחלקו גדולי הדורות אם שלג הוא מוקצה (מדין נולד). למעשה הוא אינו מוקצה (שבמחלוקת דרבנן- הילך אחר המיקל).
ב.אסור לבנות בובות שלג בשבת (מדין בונה).
ג.יש להמנע מעשיית כדורי שלג בשבת, אך מותר לזרוק את השלג עצמו ללא גיבושו לכדור. מותר ללכת על השלג, על אף שהוא נרמס ומתקשה תחת הנעל.
ד.יש להזהר שלא לסחוט סמרטוטים שיש בהם מים בשבת (מדין דש), ובכלל זה בגדים רטובים. אסור לנער בגדי שבת יקרים או חדשים ממים שעליהם (מדין מלבן). ואם מדובר בבגד מיוחד לגשם כגון מעיל- מותר לנער אותו מהמים בעדינות, אך לא בחוזקה (מדין סוחט). מעיל העשוי כולו מפלסטיק, מותר לנערו בחזקה מגשם. מותר לנער את כל הבגדים מהשלג (טרם שהתחיל לימס). אין לתלות בגדים רטובים על ההסקה לייבוש (מדין מבשל).
ה.מותר להשתמש ביונקרס גז בשעון שבת לחימום מערכת הרדיאטורים, אך אסור להפעיל את הברז במטבח כדי לקבל מים רותחים לשתיה וכד', משום שבאותו רגע מערכת הגז נדלקת לחימום עוד מים חדשים שנכנסים למערכת.
ו.אם ישנה הפסקת חשמל והדירה מתקררת למעלות נמוכות, מותר לעבור על איסורי דרבנן בשינוי, על מנת לחמם ילדים קטנים / חולה שאין בו סכנה- אותם ואת חדריהם. ובכלל זה מותר לומר לנכרי להדליק את הגז ולהרתיח מים עבורם (אלו איסורי תורה, אך הותרו לחולה שאין בו סכנה ע"י אמירה לנכרי). ואם נפל העירוב מותר ליהודי לטלטל עבורם מבתים אחרים מים חמים בכלי (ברוב המקומות אין רשות רבים מדאורייתא, חוץ מלהרמב"ם), וכאשר חוזר החשמל מותר ליהודי להדליק עבורם פלורוסנט (לא נורת להט), או לכבות מנורות, המפריעות למנוחתם. איסורי דרבנן אלה- לכתחילה יש לעשותם בשינוי, ואם אי אפשר, מותר לעשותם אפילו ללא שינוי.
אם ח"ו יש חשש לסכנת חיים (ואין גוי)- מותר ליהודי לעבור על איסורי תורה כדי לחמם את החדר, ובכלל זה להדליק יונקרס וכדומה, בישול מים על הגז, ולהדליק את הנר (נורט להט) לצרכם, אך יש להמעיט ככל הניתן בעשיית האיסור.
ז.אם ישנה הפסקת חשמל ושעון השבת נעצר, ויש קור גדול בבית, מותר בשינוי להזיז את הזיזים של השעון כך שכאשר יחזור החשמל, השעון ידליק את החשמל (לחימום וכו') מוקדם יותר מהמתוכנן.
ח.במקרה של הפסקת חשמל ביום שבת, אפי' אם המים במיחם (או המרק) התקררו לגמרי- מותר להשתמש בהם לסעודת שבת כאשר החשמל חזר וחימם אותם שוב לרתיחה.
ט.מותר להשאיר מים רותחים בסיר ישירות על הגז מערב שבת, ולהוציא מים רותחים במצקת ישירות מהסיר במהלך השבת (ואין בזה איסור מגיס או חשש שמא יחתה).
י. מותר לשים שעון שבת על דוד החשמל, כך שהמים שבו יתחממו בשבת, על מנת להשתמש בהם מיד בצאת שבת לרחיצה. אך אין להשתמש במים אלו בשבת עצמה.
יא. מי שאין לו חלות לשבת, יעשה ברכת המוציא על פרוסות, וישתדל לחברם יחד בידיו שיראו ככיכר, ויעשה לחם משנה עם עוד פרוסה.
יב.אשה שאינה יכולה להגיע למקווה מחמת השלג הרב שחוסם את הדרכים, יכולה לדחות את טבילת המצווה ללילה הבא (שמיני לשבעה נקיים), אך יש לעשות מאמץ שלא לדחות טבילת מצווה
יג.מותר להשתמש באור נרות השבת לצרכי הסעודה וכדומה, שלכך נועדו. בנרות של ימינו אין חשש 'שמא יטה', ולכן מותר גם לקרוא לאורם.
יד. אם יש דליפת גשם מהתקרה וכדומה, מותר להניח כלי שיקלוט את המים כך שלא ילכלכו את החדר (ואין ביטול כלי מהיכנו במי גשמים), ומותר גם לרוקן את הכלי מהמים.
טו.יש לעקוב אחרי הודעות המועצה הדתית, לגבי כשרות העירוב. אם יודיעו שהעירוב נפל, אזי אסור לטלטל שום דבר חוץ מבגדים, מחוץ לבניין. זה כולל סידורים וטלית. אלא יש להתעטף בטלית בבית ולבוא כך לבית הכנסת, או להביא את הטלית מערב שבת לביה"כ.
בסוד השלג התבאר בספרים הפנימיים שהוא ביטוי למידת הדין הקשה המתוחה על העולם, בהסתר יד ד' במציאות. השלג מבטא את קפיאת תודעת העולם שאינו שואף אל ד' אלא עומד במקומו בעיקשות חומרנית ובגאוות אני ואפסי עוד, לעומת המים שהם תנועת ענווה וחסד, המקבלים את הצורה הרוחנית של המקום בו הם מצויים. רק האומה הישראלית מסוגלת להעלות את ההסתר הזה למקורו העליון, לראות בעומק השלג את יסוד המים שלו ואת צבעו הלבן, ובכך להכריע את תאוות החטא הנגזרת מהאידיאליזם המטריאליסטי הקפוא מבחינה מוסרית. אמנם, העילוי אינו רק ביכולת להכריע את קליפת השלג ולהתגבר עליה, אלא גם בהבנה מה מקומה בתהליך התיקון הכללי של העולם ככח המנגד את זרימת הקודש, לשם בחירה חופשית לגמרי בדבר ד' והופעת הייחוד העליון. יכולת עילוי זו מופיעה בישראל אשר ד' תבע בהם את האופי להופיע את השכינה בכל גווני הלבוש של המציאות ללא מעצור, תמיד בשניות של עליית מדריגה תמידית, ללא כניעה לעולם החומר הקפוא במקומו- 'לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים'. לאחר בירור זה של קליפת השלג, הבנתה והשליטה בה, השלג אכן מסוגל לשמש גם לטהרת החיים, בכך שגם החומר הגס משמש את הופעת רוח הקודש. במדריגה זו מודגש היסוד הלבן של השלג, המונח בתכונת הקפיאה שלו. 'אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו'. (זהר, רמח"ל).
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים