"האחו הקטן" סרט תיעודי של כאן 11, זוכה פרס הסרט הטוב בדוקו אביב 2024 , יצא לאקרנים במוצאי השבת הקרובה לרגל יום השואה הבינלאומי.
הסרט גולל את סיפרן של שלוש נשים- שלושה דורות של משפחה אריסטוקרטית גרמנית, החיות בחווה אחת, שאותה ירשה הסבתא מדודה שהיה שר החוץ של היטלר ובכיר באס אס.
חיי היומיום בחווה שעל גדת נהר האנז מעלים שדים מהעבר הנאצי של המקום ומאיימים על מערכות היחסים בין השלוש. הסרט הוא פורטרט אישי נשי של משפחה, שניצלה את מעמדה הפריווילגי, כדי להציל יהודים ממחנה הריכוז שהוקם על אדמותיה ואינה מפחדת להתעמת עם העבר, בניסיון לברוא לעצמה עתיד משותף.
סיפור ההווה צולל פנימה אל תוך נימי היחסים האישיים והכמוסים של סבתא, אם ובת, שחיות בעולם סגור משלהן, עולם החווה של פון נויראט, שחושף מערכת יחסים סימביוטית כאובה ופוצעת בין שלושת הנשים. גיבורת הסרט, הסבתא, וונדי היא גרמניה שהצילה יהודים, אך בנערותה הייתה חברה ב׳היטלר יונגנד׳, שרה את שירי המוות והדם של התנועה הנאצית, העריצה את היטלר והייתה מוכנה למות למענו.
וונדי, שחוותה את המלחמה כנערה צעירה ולא עיבדה את הטראומה מעולם, מדברת על הסבל שעברה מאז הוקם מחנה הריכוז באדמות החווה שלה, שם נחשפה לאכזריות, רשע, חיסול סדרתי ואומללות אנושית, אותם חוותה כל בוקר, כשטיפסה בהסתר על העצים הגבוהים סביב המחנה. אינגה, בתה, מנסה לחזור ולהבין את ילדותה להורים ששרדו את המלחמה, בנו את גרמניה החדשה והצליחו מאד, בעוד היא חוותה את אמה בדרך של אילמות והכחשה, התפרצויות זעם, נתק גופני ורגשי.
היא מבקשת לחדור ללב הטראומה, שגרמה לה לאבדן אמון ובטחון בסמכות הורית ולתחושת בדידות ונתק פנימי. היא רוצה לחסוך זאת מג׳ינה, בתה, ולגונן עליה. היא מבקשת שהילדות של בתה תהיה מנותקת מהחוויה הטראומטית של אמה ושלה, אך לא מצליחה. ג׳ינה הצעירה רוצה חיים של צעירה חופשיה ומשוחררת מעול האימה והזיכרון של המלחמה ושל המשפחה. היא לא מוכנה לספוג דבר וחצי דבר מהייאוש, האשמה, הזעם וחוסר האונים, אך חווה זאת ומבינה הכל, גם כשמבקשת לא לדעת.
זהו סרט שפותח צוהר להיסטוריה תרבותית, חברתית, אישית ופוליטית של מעל למאה שנה, מנקודת מבט נשית וחושף גילויי אומץ, גבורה והתנגדות של נשים שעמדו מול כוחות רשע שהונהגו בידי גברים.
אבנר הבמאי והגר המפיקה (בני זוג בחיים) עבדו על יצירת הסרט לאורך 5 שנים. בשבת השחורה שהו בגרמניה ובהמשך פונו מביתם שבנתיב העשרה בעוטף עזה ורק לאחרונה חזרו לביתם.
כשיצאו לצלם את סיפור העבר הכאוב והטראומטי של העם היהודי מנקודת המבט ההיסטורית גרמנית, לא דמיינו שהם מתכוננים למסע העתידי שלהם לשיקום מאסון וחורבן ושדרך המבט של וונדי על העבר הם ינסו למצא נחמה.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים