שאלה

אנו קבוצת מתפללים המתפללים בבית כנסת בקהילה כ -60 שנה , לפני כ- 30 שנה עברנו לבית כנסת חדש.

בעשור האחרון הצטרפו לקהילה מתפללים חדשים רבים, רובם צעירים שהם כיום הרוב. הם מעונינים להרחיב את בית הכנסת ובמסגרת זו לא מבטיחים לשמר את מקומותינו – המבוגרים והוותיקים. הם מתנים את הבטחת מקומותינו בתשלום נכבד כמו כולם, וגם אז לא מבטיחים הישארות במקום הישיבה הקבוע.

אנו רואים בזה פגיעה חמורה. מה דעת הרב בנושא? מה דעת ההלכה לגבי הזזת מתפלל ממקומו הקבוע מזה שנים רבות בכפיה ?

תשובה

שלום

אסור על פי דין לציבור החדש לכפות לשנות את מנהג המקום, שיסודו עניין מצווה- קביעת מקום לתפילה. בזה אין כח לרוב לכפות המיעוט, משום שהרוב באו טיפין טיפין לקהילה הקיימת כבר, ועליהם לקבל את מנהגה בזה.

לגבי כפייה לשלם מס, העקרון הוא שהרבים כופים את המעטים, משום שלא מדובר בענייני קודש התלויים במנהג ותיק אלא בענייני כסף בהם הולכים לפי הרוב במציאות הנוכחית. בנוסף, לא היתה החלטה עקרונית שלא לוקחים כסף מעולם, אלא פשוט לא גבו להרחבה ולכן אין בזה עקירת מנהג. לכן אפשר לכפות על זה.

אולם יש לדעת שבמקום בו מעמידים דבריהם רק על הדין, ומכאיבים לזקנים שלחלקם אין מניין לשלם, במקום כזה אין סיעתא דשמיא והשכינה מסתלקת ממקום מחלוקת כידוע. התורה אמרה 'והדרת פני זקן', ויש להדר פניהם ולא להוביש פניהם. עד שממהרים להדר את קירות ההיכל, יש להדר את פני המבוגרים.

לכן למעשה אפשר להרחיב ולהטיל מס. כך הדין.  אולם יש לעשות כן בהקשבה וכבוד רב לזקנים, ולאפשר להם לשלם בפריסה רחבה מאד לשנים.

אם יעשו מגבית בצד בסוד עבור מתקשים ועשו שלום ונחת- הקהילה תקנה בכך את עולמה. במקביל, אין אפשרות להזיז ממקומם את בעלי המקום הקבוע, שזהו מנהג המקום. כך הדין.

(מקורות: ר"ן פסחים, שו"ת הרא"ש, פר"ח מנהגי איסור, מ"ב הל' פסח).

כל טוב