קיבלתי הרבה תגובות, על מאמרי הקודם 'אל תשלח ידך', ובחלק מהן נשאלתי, מדוע לא התייחסתי לציטוטים הבעייתיים שהביא יוחנן בן יעקב במאמרו, בשם הרב כהנא ז"ל. כפי שציינתי, הדבר שהפריע לי במאמרו של בן יעקב היה בעיקר הנימה הפוגעת ברב כהנא עצמו כאדם.

מבחינתי הבאת ציטוטים, והתמודדות עניינית וביקורתית עם תורת הרב כהנא היא לגיטימית. גם אני רחוק מלהסכים עם חלקים מסוימים בתורת הרב כהנא, ואין זה מונע ממני להכיר בו כאדם שהיה מונע מאהבה, וכאיש חסד מלא תורה וענווה.

 

ואף על פי כן, הערות מספר על הציטוטים בהם בחר בן יעקב:

הרב כהנא אינו היחיד אשר מצביע על כך שהסכנה האמיתית הנשקפת למדינה אינה האויב מבחוץ אלא האויב מבפנים. הרב כהנא, כמו רבים אחרים, נלחם נגד השפעות תרבותיות שליליות שחודרות ומשפיעות על המדינה שלנו ואמר כי בהם צריך להלחם, והללו מסוכנים יותר מאש"ף.

הרב כהנא מביא פעמים רבות את מדרשי חז"ל על הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך'- "רעך בתורה ומצוות" וכן "אם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו, אי אתה אוהבו" וכן: "אדם רשע שאינו מקבל תוכחה מצווה לשנאתו (הגהות מימוניות, הל' דעות ו,ג)", ומדרשים רבים אחרים. אפשר לומר שאנו לא אוהבים את המדרשים והציטוטים האלו, אפשר לומר שמדובר בדעה אחת מתוך רבות אחרות, אך דומני שמי שצריך להתמודד עם ציטוטים הוא דווקא בן יעקב ולא הרב כהנא.

הרב כהנא אכן השתמש בביטוי מתייוונים אך לא כיוון אותו לכל חילוני באשר הוא. היה לו מאבק ספציפי במנהיגים שהיו בעד טשטוש הזהות היהודית של המדינה (כפי שקיימים גם כיום) ובמנהיגים שהוכיחו צביעות במלחמתם הקשה נגד כ"ך בשם הסובלנות והחמלה, בעוד מצד שני תמכו בארגונים כגון אש"ף וגילו הבנה לפעילויות טרור. גם על זה ניתן כמובן להתווכח, אבל אין זה נכון לצייר כאילו כל חילוני זכה להיות 'מתייוון'. בתנועת כ"ך היו גם חילונים…

כמו כן, אין סילוף גדול מתיאורו של הרב כהנא כמי שסימן לעצמו מלחמת אחים כמטרה. נכון שהרב כהנא לא ראה במלחמת אחים קו אדום, אך כפי שצוטט ב'עולם קטן' כתגובה ליוחנן בן יעקב, גם הרצי"ה ז"ל השתמש במונחים של מלחמת אחים, אלא שלדבריו קמו אינספור פירושים והצדקות…

חבל שבן יעקב המעיד על עצמו כבקיא בתורת הרב כהנא, לא שיתף את הקוראים עם אחד מאינספור המקומות בהם הרב כהנא זועק כי המחאה נגזרת מאהבת ישראל. אם אתה דואג לבן שלך אתה גם מוכיח אותו, מכה את ידו אם הוא שולח אותה לאש. המוטיבציה של הרב כהנא לזעוק מדם לבו הייתה אכפתיות לעתיד העם והמדינה.

 

חבל שבן יעקב לא ציטט אחד מאינספור המקומות בהם כותב הרב כהנא על גמילות חסד, על תרומה ועל אהבה. ומכיוון שבן יעקב לא עשה זאת, אעשה זאת אני:

"תאהבו את הכל. הביטו בחיבה על כל מה שאתם רואים: על הפרח השברירי, על הכלב המבוהל, על האדם המיואש. תאהבו את כולם, ותנו לאהבה זו לרומם אתכם למעלות של קדושה. "ולדבקה בו- מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום"- חפשו את אלו הזקוקים לכם, ועיזרו להם. חפשו את המיואשים ועודדו אותם. חפשו את הנדכאים ולחמו את מלחמותים" (הרב מאיר כהנא, כהן ונביא ח"ב).

כפי שניתן לראות, תורת הרב כהנא הייתה קצת יותר עמוקה, וקצת יותר מורכבת מ'מלחמת אחים' ומ'כוח, שנאה משטמה ואיבה'. אהבת ישראל כבר אמרנו?